קצב איטי, ליהוק שגוי מישהו היה צריך לקבל אות משמים

בשנת 1976 יצא הסרט "אות משמים". את הסרט ביים מי שהיה אז המאי טלוויזיה מצליח, ריצ'ארד דונר, שהפך לבימאי מצליח מאד מאוחר יותר תודות לסרטים כמו "סופרמן", "נשק קטלני", "ליידי נץ" ועוד.

בתפקידים הראשיים שיחקו שני שחקנים נחשבים ביותר, גרגורי פק ולי רמיק.

הסרט זכה בפרס האוסקר על המוסיקה הטובה ביותר (ג'רי גולדמית') וגם לעוד שלושה סרטי המשך.

[*]

30 שנה מאוחר יותר, בתאריך המאוד משמעותי (בעיקר בגלל הגימיק השיווקי שלו), יוצאת גרסה מחודשת.

את הנסיון לזכות בלב הקהל (ולהקפיץ אותו) לקח הפעם על עצמו הבמאי, ג'ון מור, שסרטו האחרון, "טיסת הפיניקס", גם גרסה מחודשת לסרט קלאסי, אפילו לא הוצגה בארץ באופן מסחרי ובחו"ל נכשלה בקופות.

[*]

התסריטאי דייויד זלצר, שכתב את הסרט המקורי (ועוד שניים משלושת ההמשכונים) תסרט גם הפעם ומאחורי המצלמה, ישראלי. יונתן סלע, והוא רק בן 28.

ראשית, אפתח באימרה: שהסרט "כלל לא להיט". או לפחות לא כמו שהוא תוכנן להיות. למה? בעיקר בגלל הליהוק האיום ונורא.

עם כל הכבוד לג'וליה סטיילס וקריירתה המבורכת בתפקידים משניים, היא לא עוברת מסך. מה שמודגש אפילו יותר מכל בסרטי אימה. הנוכחות שלה (אם יש כזו) היא סתמית ביותר ולא מעניינת. זוהי נוכחות המשתווה להנחת אגרטל יפה ברקע. האפקט יהיה אותו אפקט (רק שהאגרטל יידע לשחק קצת יותר טוב).

[*]

גם השחקן ליב שרייבר לא מאיר מי יודע מה את המסך בגוון מעניין, ולאור סרט הביכורים שלו כבמאי, שיצא בשנה שעברה, "הכל מואר" (שאותו, אגב, תוכלו למצוא בימים אלה בספריות הדי. וי. די), כדאי לו מהר לעבור לצידה השני של המצלמה. מה שבטוח, השילוב של שניהם ביחד, כזוג באותו הסרט, לא מעודד כלל.

"OMEN", או בשמו העברי, "אות משמיים", נפתח בצורה מאכזבת מאוד. ואני לא מתכוון לשוטי הפתיחה הקודרים שדאגו להכניס אותנו לאווירה האפלה, אלא לזרימה הכללית שלו כבר מן ההתחלה. זוהי זרימה נטולת צבע מסקרן, או סגנון מעניין במיוחד.

[*]

הבעיה העיקרית של "אות משמיים" היא הקצב. למעט קיומן של שתיים או שלוש כאלו, לצערי הרב, חסרות ברימייק סצינות שניתן לאפיינן כ"קולנועיות" ומרתקות באמת. אמנם לא ציפיתי לרמתו של הסרט המקורי, אבל בטח ובטח שלא דמיינתי אווירה מייגעת, מתישה ומקוממת כפי שהתגבשה לה ברימייק.

הבמאי מנסה להשפיע על הצופים, בעיקר בחציו הראשון של הסרט, בכמה סצינות "מקפיצות". הבעיה האמיתית היא, שהמטרה לא ממש הושגה (לפחות לא באולם בו אני ישבתי). התוצאה הייתה כמה ציחקוקים חרישיים מתמשכים בשורה מאחוריי. האמת? אני לא מאשים את המתבדחים. בצורה הרצינית בה הסרט היה בנוי אף אחד לא היה צופה הקפצות דביליות וחסרות שחר נוסח "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". אבל אין מה לעשות, סרט איימים של שנות האלפיים כנראה שחייב להיות רווי בשטויות האלו, אחרת הוא לא יהיה רווחי מספיק.

[*]

מילה טובה על הסרט. "אות משמים" הוא סרט אימה שלוקח את הזמן ומתגבש לאיטו.

אפשר ורצוי לשבח את משחקה הנפלא של מיה פארו, שגונבת את ההצגה לשחקנים הראשיים וממש נכנסה לתפקיד המטפלת המרשעת וחסרת המעצורים ללא שום בעיה.

[*]

אפשר גם באותה ההזדמנות לשבח את חציו השני של הסרט, שהתחיל לקבל צורה של ממש, והיו רגעים שממש הצדיקו את הפתיחה הגרועה. אפשר לומר גם מילה טובה על שגרירינו בחו"ל, הצלם הישראלי, יונתן סלע, שבאמת עשה כאן עבודת צילום נפלאה ומקצועית. ואתם יודעים מה? אחרון חביב, ניתן ח"ח על הדרך, גם לבמאי, שלמרות החמצתו הגדולה, הצליח לתבלן שתיים או שלוש סצינות בטעם מתקתק במיוחד.

האם לראות? גם אם אתם גרופי סרטי איימים, הסרט הוא בינוני מאוד. למרות שלקראת סופו הוא מתחיל לזרום ולהתעלות מעט על עצמו, הוא לא מצדיק את מחציתו הראשונה, שכוללת סצינות ממוחזרות, איטיות, כבדות שלא בצדק וכאלו שלא תעניינה אפילו את הלהוטים שביניכם.

האם הוא משתווה לראשון? הצחקתם אותי.