מריל סטריפ חוגגת 70: הסרטים הגדולים של שחקנית הענק

אין הרבה שחקניות שניתן לומר עליהן שהן פורצות דרך, אבל מריל סטריפ היא אחת מפורצות הדרך בתחומה וההוכחה (או היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל) שנשים בגיל מאוחר יכולות להמשיך לשחק, לתחזק קריירה ענפה ולהמשיך להתפתח ולפרוח במקצוע. בנוסף לכל, היא שברה את המיתוס ההוליוודי כשנשארה נשואה זה שלושים שנה לאהוב נעוריה, הפסל דון גאמר ולהם ארבעה ילדים. כעת ניתן לראות אותה על המסך הקטן בעונה השנייה של הסדרה המצליחה "שקרים קטנים גדולים" לצד ניקול קידמן וריס ווית'רספון ובשנה הבאה היא תופיע בסרטה של גרטה גרוויג, "נשים קטנות" (שמבוסס על הספר המצליח של לואיזה מיי אלקוט) לצד אמה ווטסון וסירשה רונן ובסרטו של סטיבן סודרברג, "המכבסה". נראה שלמרות שהיא פותחת עשור חדש בחייה, היא עסוקה מתמיד ובוחרת תפקידים מאתגרים ומעניינים.

מרי לואיז "מריל" סטריפ נולדה בשנת 1949 בניו ג'רזי שבארה"ב לזוג הורים אמידים (אם אמנית ואב איש עסקים). היא למדה דרמה בקולג' והופיעה במגוון תפקידים, בעיקר על במות התאטרון. בשנת 1977 החלה את דרכה כשחקנית על המסך הקטן (בסרט הטלוויזיה "העונה הקטלנית ביותר") ולאחריו על המסך הגדול (בתפקיד קטן בסרט "ג'וליה"). את פרס האמי הראשון קטפה בשנת 1978, בהיותה בת 29, על משחקה במיני סדרה "שואה" ואף קיבלה מועמדות ראשונה לפרס האוסקר על משחקה בסרט "ציד הצבאים". מאז הספיקה להיות מועמדת לפרסים רבים, ביניהם פרס האוסקר עוד 20 פעמים (שיא כל הזמנים) ואף לזכות בשלושה אוסקרים, שמונה פרסי גלובוס הזהב ופרסים יוקרתיים רבים נוספים. לרגל יום הולדתה, בחרתי את שבעת הסרטים האהובים עליי ביותר (זה היה מאוד קשה), אחד לכל עשור בחייה.

[*]

קרמר נגד קרמר (1979)

סרט דרמה מרגש בבימויו של רוברט באנטון ("בוני וקלייד") שנחשב לקלאסיקה קולנועית. הסרט מראה איך חייו של הוורקוהוליק טד קרמר (דסטין הופמן הנפלא), שעובד כמנהל במשרד פרסום משתנים יום בהיר אחד. הוא מגלה לתדהמתו כי אשתו ג'ואנה (מריל סטריפ) עזבה והותירה אותו לגדל את בנם הקטן, בילי, לבד. הסרט מראה את השינוי שחל בטד מאז עזיבת אשתו את הבית, את הקשר החם שהוא מפתח עם בנו ובמקביל את הרגרסיה שחלה בקריירה שלו. שנה ושלושה חודשים לאחר מכן חוזרת ג'ואנה ומנהלת מאבק משפטי בטד על מנת לקבל משמורת על בנה עד הסוף המפתיע. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד, הבמאי, השחקן ושחקנית המשנה (מריל סטריפ). זהו אחד מתפקידיה הראשונים של סטריפ בראשית דרכה עליו קטפה את האוסקר הראשון שלה והוכיחה את נוכחותה הדרמטית.

בחירתה של סופי (1982) סרט דרמה בבימויו של אלן ג'יי קפולה ("תיק שקנאי")., שגם הפיק וכתב את התסריט. הסרט הוא עיבוד לספר "בחירתה של סופי" ומעביר באופן חזק ומרגש את הסתגלותם של ניצולי השואה לחיים לאחר הזוועות שחוו. מריל סטריפ מגלמת את סופי, ניצולת שואה שאיבדה את הוריה ובעלה בשואה וכעת חיה עם אינטלקטואל בשם נתן (קווין קליין). הזוג חי בשכנות לסטינגו הצעיר והרגיש ובהמשך בינו ובין סופי מתפתח רומן והיא מתוודה על עברה ועל הבחירה שביצעה שמשליכה על החלטותיה בחייה כיום. מריל סטריפ בתפקיד מרגש וקשה לגילום והיא עשתה זאת נפלא. לטעמי מדובר בתפקידה הטוב ביותר שזיכה אותה באוסקר השני ולא בכדי.

השעות (2002)

סרט דרמה משובח בבימוי סטיבן דלדרי ("נער קריאה") שמבוסס על ספרו של מייקל קניגהם. הסרט מתמקד בשלוש דמויות נשיות בתקופות חיים שונות כשהחלק שמחבר ביניהן הוא הרומן של וירג'יניה וולף, "מרת דאלאוויי". הסרט לוקח אותנו לווירג'יניה וולף (ניקול קידמן) בשנת 1923, זמן כתיבתה את הרומן ותקופה בה נאבקה בדיכאון עמוק בו הייתה חולה. במקביל אנו מתוודעים לעקרת הבית ההריונית, לורה בראון (ג'וליאן מור) בשנת 1951 ובשנת 2001 ללסבית קלריסה ווהן (מריל סטריפ). שלוש הדמויות קשורות זו לזו ואת הקשר אנו מגלים תוך הצפייה בסרט. זהו סרט מצוין שמצליח לקחת אותנו לנפתולי נפשן של הדמויות הנשיות שבו ולהפנים את השינויים הגדולים שחלו בין תקופה לתקופה.

השטן לובשת פראדה (2006)

סרט קומי ושובר קופות מצליח בבימוי דיוויד פרנקל ("מארלי ואני"). עלילת הסרט מבוססת על ספרה של לורן וייסברגר "השטן לובשת פראדה". בספר היא גוללה סיפור שמתאר את תקופת עבודתה כעוזרת האישית של מגזין "ווג". הסרט מתמקד בדמותה של עיתונאית צעירה ומלאת התלהבות בשם אנדריאה (אן האת'וואי באחד מתפקידיה הראשונים והמוצלחים) שמתקבלת לעבודה במגזין האופנה היוקרתי, "מסלול" כאחת העוזרות של העורכת הקשה ומרירה מירנה (סטריפ). למרות שהיא סופגת השפלות בתפקידה, היא מאמינה כי אם תשרוד תוכל להגיע רחוק בענף ולמנף את הקריירה העיתונאית שהיא כל כך רוצה לפתח. במהלך הזמן הזה היא מתחילה להשתנות, להתלבש יפה ולהזניח את חבריה ובן זוגה. לשם שינוי סטריפ בתפקיד הרעה נכנסת לחלוטין לצד האפל שבה. הסרט זכה לשבחים ומועמדויות רבות, כולל מועמדות לפרס האוסקר לסטריפ.

מאמא מיה (2008)

סרט מוזיקלי בבימוי פילידה לויד ("אשת הברזל"), שהוא מחווה ללהקה השוודית המצליחה "אבבא". עלילת הסרט מתבססת על המחזמר המצליח שרץ בכל העולם ומתארת את דונה (מריל סטריפ) בעלת מלון באי יווני שעומדת לחתן את בתה, סופי (אמנדה סייפריד). דונה אינה נשואה ושמרה את זהות אביה של סופי בסוד. בתה מזמינה לחתונה שלושה גברים: סם, ביל והארי (פירס ברוסנון, סטלאן סקארסגארד וקולין פירת') שהיא חושדת שאחד מהם הוא אביה (לאור מידע שקיבלה על עברה של אמה) מבלי לגלות לאמה. במהלך הסרט אנו מתוודעים לעברה הרומנטי של דונה ומגלים את זהות אביה של סופי כשברקע השירים העל זמניים של "אבבא". עונג מוזיקלי וסטריפ מוכיחה כשרון ווקאלי מובהק.

ג'ולי וג'וליה (2009)

תפקיד דרמטי-קומי של סטריפ בסרט בבימויה של נורה אפרון, שגם הפיקה וכתבה את התסריט. הסרט נע בין שתי גיבורות בזמנים שונים. האחת היא ג'ולי פאוול, פקידה שחולמת להפוך לסופרת ומאתגרת את עצמה בכתיבת בלוג בן שנה בו תבשל 524 מתכונים מספר הבישול הצרפתי של אלילתה, ג'וליה צ'יילד. במקביל אנו מתוודעים לחייה של צ'יילד (מריל סטריפ), כותבת הספר, ועל הדרך שעברה עד כתיבתו. הסרט מראה את קווי הדמיון בין שתי הג'וליות למרות פערי השנים ביניהן ובעיקר תורם לתחושת האופטימיות של הגשמה עצמית. זהו סרט מקסים, דרמה– קומית שופעת מאכלים לרוב (לא כדאי להיות רעבים בעת הצפייה בו). סטריפ נכנסת בקלות לנעליה של ג'וליה צ'יילד המגושמת והמצחיקה והאשפית במטבח, וגם מצליחה להפגין את העצב אותו חשה כשלא יכלה להביא ילדים לעולם. לא בכדי זכתה עליו בפרס גלובוס הזהב. אחד הסרטים האהובים עליי.

אשת הברזל (2011)

סרט דרמה ביוגרפי בבימויו של פילידה לויד ("מאמא מיה") על דמותה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 ל-1990. הסרט מתאר אירועים משמעותיים בחייה של תאצ'ר דרך זיכרונות שעולים בה בזקנתה כחולה בדמנציה. בסרט מתוארים חייה כנערה ומאוחר יותר כפוליטיקאית שמקריבה את חייה האישיים למען מצב מדינתה וההחלטות הקשות שעשתה, לטוב ולרע. סטריפ זכתה בגלובוס הזהב ובאוסקר על תפקידה. היא הפגינה בנוסף לכשרון הדרמטי גם יכולת חיקוי מדהימה לקולה של תאצ'ר ופשוט נכנסה באופן טבעי לנעליה של מי שכונתה אשת הברזל.