Seret מהעבר: 40 שנה לבלייד ראנר

"בלייד ראנר"(1982), סרטו המופתי של רידלי סקוט, מבוסס על ספר מדע בדיוני מכונן של פיליפ ק. דיק מ-1968, "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?". סרטו של סקוט הוא עיבוד מאוד חופשי של הספר, שסקוט עצמו הודה שלא קרא עד הסוף. אבל גם הסרט וגם הספר עוסקים במהות האנושיות, סוגיה שמעסיקה את המדע הבדיוני מראשיתו. הספר והסרט עוסקים בצייד של ישויות הנחשבות "לא אנושיות". פיליפ ק. דיק קרא להם "אנדרואידים" (דמויי אדם), אך בסרט של סקוט הם "רפליקנטים", חיקוי של אנשים, אך לא "באמת אנושיים". הם סוג משוכלל מאוד של רובוטים, הנראים, נשמעים ומתנהגים בדיוק כמו הדבר האמיתי.

בספר ובסרט יש סצנות מרכזיות של מבדקים פסיכולוגיים הנועדים לגלות מיהו באמת אנושי ומיהו רפליקנט. כיצד אפשר להבחין בין האדם למכונה שמחקה אותו בצורה כה מושלמת? ואם הם דומים כל כך זה לזה, מה באמת הופך אדם לאנושי? הרפליקנטים בסרט הם סופרמנים שאינם מסוגלים לעוף - הם חכמים יותר, חזקים יותר ובעלי רפלקסים מהירים יותר מבני האדם. הטראגיות של המצב שלהם כנרדפים על ידי בני האדם משותפת לספר ולסרט. בשניהם, השאלה הפילוסופית לגבי מהות האנושי והקושי להבחין בין ה"אמיתי" ל"מזויף" מקבלת ביטוי פיוטי בדמויות הרובוטים, שהם לעיתים יותר אנושיים מאנושיים.

[*]

הסרט מתרחש בלוס אנג'לס העתידית (של אז) בשנת 2019 והעיצוב של העיר העתידנית הוא אחד מהישגיו הגדולים של הסרט. לוס אנג'לס העתידית מוארת בשלטי פרסומת ענקיים המוקרנים בשמיים, רכבי חלל מסיעים את האנשים, אך העיר התחתית צפופה, רועשת, ונראית "אסיאתית". בעולם העתידי שברא סקוט, אנגלית אינה השפה הראשית המדוברת ברחובות העיר. אולי רמז למחשבה על שקיעת האימפריה האמריקנית והחלפתה באימפריה אחרת. העיר הגשומה והחשוכה, בה מסתובב הגיבור הבודד, מזכירה מאוד את סרטי הפילם נואר של שנות ה-50, ש"בלייד ראנר" הוא גרסת מדע בדיוני שלהם. מבקר קולנוע בולט אף טען שהרפליקנטים הם בעצם האנשים האורבניים האולטימטיביים - מנוכרים ומבודדים.

גיבור הסרט, ריק דקרד (הריסון פורד) הוא צייד רפליקנטים שפרש מעבודתו, אך נקרא חזרה לצוד חבורה מורדת שברחה ממאדים, המושבה אליה היגרו בני האדם והעבדים הרפליקנטים שלהם. במהלך המסע שלו, יפגוש ריק את רייצ'ל (שון יאנג), רפליקנטית יפהפייה שאינה מודעת לכך שאינה אנושית. סיפור האהבה ביניהם, שמסתיים רע מאוד בספרו של דיק, מקבל ב"בלייד ראנר" סוף אחר, עם שמץ של תקווה. דיונים רבים נערכו בנושא האם דקרד עצמו הוא רפליקנט שאינו מודע לכך. הדעות חלוקות. גם בספרו של דיק מוצגת השאלה הקיומית הזאת, שהיא רלוונטית במיוחד גם לנו כאן ועכשיו. מיהו "בן מוות" שאינו נחשב אנושי ולמי שמורה קטגורית "בן אנוש" שמתאבלים על מותו ואומרים את שמו? חומר למחשבה.

האנטגוניסט הראשי של דקרד הוא רוי באטי מנהיג הרפליקנטים (רוטגר הוואר בהופעה אייקונית). בסרטו של סקוט זוכה באטי למונולוגים הזכורים ביותר בסרט, והוא מגלם שילוב מצמרר של רוע קר ומחושב מחד, ואנושיות מפעימה מאידך. מונולוג ה"דמעות בגשם" המפורסם שהוא נושא לפני מותו, הוא אחד המונולוגים היפים והמצוטטים ביותר. כך גם המשפט האלמותי שלו, אותו הוא אומר ליוצר העיניים שלו, רגע לפני שהוא מחסל אותו: "לו רק היית יכול לראות מה שאני ראיתי בעיניך". זוהי רק דוגמה אחת למשחקים הלשוניים המבריקים בסרט.

בשל חוסר הסכמה בין הבמאי למפיקים, הסרט יצא בחמש גרסאות עיקריות ועוד מספר גרסאות ביניים. ב-2002 הכין סקוט גרסה דיגיטלית חדשה של הסרט מהתשלילים המקוריים. ב-2007 נפתרו חילוקי הדעות המשפטיים עם חברת האחים וורנר והגרסה הדיגיטלית החדשה של רידלי סקוט יצאה יחד עם כל ארבע הגרסאות הקודמות במארז לאספנים . בזמן אמת, לא זכה "בלייד ראנר" להצלחה מסחרית (הכנסות של 33 מיליון דולר מול תקציב של 28 מיליון) או ביקורתית רבה. המבקרים ראו בסקוט במאי שכוחו בוויזואליות המדהימה של סרטיו (שנתיים אחרי הצלחת הענק של סרטו "הנוסע השמיני"), אבל פחות התרשמו מהתוכן של הסרט.

רק שנים לאחר מכן, זכה "בלייד ראנר" למעמד של סרט מופת ואף זכה לסרט המשך מצוין בשנת 2017 בשם "בלייד ראנר 2049", בו שב פורד לתפקידו. הוא נחשב לאחד מסרטי המדע הבדיוני החשובים ביותר, שני אולי רק ל"אודיסאה בחלל" של קובריק. 40 שנים אחרי שיצא לראשונה לאקרנים, מוכיח "בלייד ראנר" שוב את כוחו הנבואי של ז'אנר המדע הבדיוני. בימים בהם הבינה המלאכותית צוברת יותר ויותר כוח, הפחד מהשתלטות המכונות על חיינו נראה יותר ויותר מציאותי, כמו גם הצורך להיאחז במה שנותר עדיין אנושי. היופי והמורכבות של הסרט האייקוני הזה מהלכים קסם על הצופים גם היום.