Seret מהעבר: 40 שנה להיצור

הבמאי ג'ון קרפנטר הצהיר בעבר כי מכל סרטיו "היצור" הוא החביב עליו ביותר. מעריצים רבים ברחבי העולם כנראה יסכימו איתו ללא היסוס. אולם לפני 40 שנה, מה שנחשב היום לסרט מופת בז'אנר האימה, איים להרוס לבמאי המבטיח את הקריירה ולגרום לו להיבלע אל תהום השכחה. כן, אחד מסרטי האימה הטובים אי פעם התחיל את דרכו כזבלון הקיץ של שנת 1982. חלוף הזמן מעניק ליצירות רבות נקודת מבט חדשה, שלא לומר תהילה מאוחרת, אבל מהפך של 180 מעלות זה הישג מרשים שמותיר כל אדם בר דעת עם השאלה המתבקשת - מה לעזאזל התפספס בפעם הראשונה?

הסיכויים היו לרעתו של "היצור" מההתחלה מטבע היותו רימייק. מגפת הרימייקים לא הייתה נפוצה אז כפי שהיא כיום (עם דיסני מובילים בראש מצעד הקלון), אבל קשה לעשות רושם טוב כשמנסים להיכנס לנעליים של יצירת עבר אהובה, במקרה הזה "הדבר מעולם אחר" משנת 1951 בבימויו של כריסטיאן ניבי. קרפנטר עצמו הוא מעריץ גדול של הסרט המקורי, קטע ממנו אפילו מופיע ברקע של סרטו "ליל המסכות" (1987) ולכן היסס לקחת על עצמו את הפרויקט. הוא הסכים לבסוף בתנאי שהגרסה שלו תהיה שונה מזו של ניבי ולא תתחרה בה.

שני הסרטים מבוססים על הנובלה "מי הולך שם?" מאת ג'ון ווד קמבל הבן שפורסמה לראשונה בשנת 1938, אך בעוד ניבי לקח רק את השלד הכללי של הסיפור, קרפנטר נאמן הרבה יותר לחומר המקורי. צוות מחקר אמריקאי באנטרקטיקה מוצא, מבלי להבין בהתחלה, יצור חייזרי שמסוגל לחקות באופן מושלם יצורים אחרים. משחדר אל תחנת המחקר, מתחיל היצור להרוג את יושביה אחד אחרי השני וללבוש את צורתם. כעת על חברי הצוות למצוא דרך לשרוד ולעצור את המפלצת מבלי לדעת מי מביניהם עדיין אנושי ובמי ניתן לבטוח.

< [*]

תפקידו של מקרידי, טייס המסוק ומי שיהפוך למנהיג בעת משבר, היה האחרון שלוהק. קורט ראסל לקח על עצמו את התפקיד לאחר שמספר שחקנים כולל כריסטופר ווקן, ג'ף ברידג'ס וניק נולטה, סירבו או שלא היו פנויים. הוא הצטרף לקאסט גברי נרחב (וכלב מדהים בשם ג'ד) ויחדיו הם מוליכים את הצופה בנפתולי התעלומה.

אמת דיברו המבקרים שאמרו כי הדמויות לא ממש מתפתחות במהלך הסרט, אבל אין בזה צורך. "היצור" עובד כי הוא ממוקד ולא מרפה מהמתח. מהשנייה שנראה המסוק רודף אחרי הכלב במרחב הקפוא של אנטרקטיקה ועד לכותרות הסיום - הצופה יושב על קצה המושב ומנסה להבין מי הוא מי ומה באמת קורה. הדמויות וההופעות של השחקנים המגלמים אותן מושלמות לצורך זה. לא צריך לדעת סיפור חיים שלם של אדם כדי להבין את הבלבול והאימה שבסיטואציה, לפעמים מספיק רק מבט או מחווה. עם כל הערכתו לסרט המקורי משנות ה-50, אפילו קרפנטר הודה כי המפלצת לא הייתה מרשימה במיוחד, מעין פרנקנשטיין צמחי מהחלל החיצון שבניגוד לנובלה, מצץ דם מקורבנותיו. העובדה כי היצור משנה צורה הייתה מקור המשיכה הגדול של קרפנטר לפרויקט, אך כדי להביא מפלצת שכזו לחיים באופן אמין דרושים אפקטים ממדרגה ראשונה עליהם חתום רוב בוטין (שהיה בזמן העבודה על הסרט בן 22 בלבד!). קרפנטר מצדו העניק לאמן האפקטים הצעיר חופש יצירתי נרחב כיוון שלדבריו: "מה שלא רציתי לסיים איתו בסרט הזה היה בחור בתחפושת. כילד צפיתי בסרטי מפלצות מדע בדיוני וזה תמיד היה בחור בתחפושת".

העיצובים של בוטין היו מקוריים ומחרידים במיוחד עם מחושים, רגליים, ראשים מעוותים ועוד חלקי גוף במקומות רנדומליים. ההסבר היה כי היצור הסתובב ברחבי החלל וספג לתוכו אורגניזמים שונים, לכן כשהוא משתנה נוצרת ערבוביה אקלקטית במיוחד. האפקטים היו כל כך מורכבים שנדרש צוות של יותר מ-40 איש כדי להוציא אותם אל הפועל. עד עצם היום הזה נחשב "היצור" לסטנדרט הזהב בכל הנוגע לאפקטים מיוחדים פרקטיים (לא ממוחשבים) בסרטים בכלל ובסרטי אימה בפרט.

אם מסתכלים על כל המרכיבים - הקונספט, המשחק, הבמאי, האפקטים ופס הקול המצמרר של המלחין הענק אניו מוריקונה - קל להבין למה נחשב "היצור" לקלאסיקת אימה. אז מה בכל זאת גרם לכל כך הרבה אנשים בשנת 1982 להכריז עליו כסרט כל כך שנוא? הבעיה הבולטת ביותר היא תזמון גרוע. איתרע מזלו של "היצור" והוא יצא לאקרנים שבועיים אחרי "אי.טי". שובר הקופות של ספילברג הציב אף הוא חייזר בתפקיד הראשי, אבל כאן הדמיון בין הסרטים מתחיל ונגמר.

שבועיים אחרי הקרנת הבכורה, הקהל האמריקאי עדיין קיבל פרפרים חמימים בבטן מלראות חייזר חמוד מתחבר עם ילד אנושי. יצור חייזרי מעוות ומזוויע שהורג כל מי שנקלע לדרכו די הרס לכולם את מצב הרוח. בנוסף, שנת 1982 הייתה פורייה במיוחד עבור ז'אנר האימה וגם המדע הבדיוני עם סרטים כמו "מסע בין כוכבים: זעמו של קאן", "פולטרגייסט" ו"טרון". למעשה "בלייד ראנר", סרט קאלט בפני עצמו, עלה לאקרנים באותו היום כמו "היצור" (כתבה עליו עלתה גם היא היום באתר ותוכלו לקרוא אותה כאן) וזכה לביקורות מעורבות במקרה הטוב. ככל הנראה, 1982 הייתה שנה קשה לבמאים ומבקרים כאחד.

קרפנטר, באופן מובן, היה מאוכזב מאוד מהתגובות. בראיון כמה שנים לאחר מכן הוא אמר: "קראו לי פורנוגרף של אלימות, לא היה לי מושג שזה יתקבל ככה. 'היצור' היה פשוט חזק מדי לאותה התקופה. ידעתי שהוא יהיה חזק אבל לא חשבתי שהוא יהיה חזק מדי. לא לקחתי את טעם הציבור בחשבון". בעקבות הכישלון הקופתי והביקורתי, ביטל האולפן את החוזה עם קרפנטר. הבמאי מצידו הודה כי איבד הרבה מהביטחון שלו בעקבות החוויה.

לשמחתו ולהקלתו הרבה, השנים עשו רק טוב לסרט המנודה. מעמד הקאלט לו זכה "היצור" הוביל לסרט נוסף בשרשרת בשנת 2011, קדימון לגרסה של קרפנטר שנקרא, באופן מבלבל, באותו השם. אולם מבין שלושת הסרטים שנולדו בעקבות הנובלה של קמפבל הבן, הגרסה של 1982 נחשבת לטובה שבהם. נראה כי לאחר שההלם הראשוני שכך, הקהל התחיל להבין סוף סוף מה יש לו מתחת לאף - מותחן אימה משובח שיודע לרתק ולשחק לצופים גם בראש ולא רק בבטן.