Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: האביר האפל - סרט השנה

מאת: יאיר הוכנר

הביקורת הזו נכתבה בלוס אנג'לס. מי שנמצא כאן יודע בדיוק איזו היסטריה התחוללה בסוף שבוע האחרון. הכרטיסים להקרנת החצות של הלילה בין חמישי לשישי אזלו תוך דקות דרך האינטרנט. גם הכרטיסים להקרנה של שלוש לפנות בוקר ולהקרנות בשש בבוקר שלא נדבר שגם ההקרנות בשמונה בבוקר היו מלאות. אפילו לאינדיאנה גונס האחרון, שודדי הקריביים ומלחמות הכוכבים למיניהם לא התחוללה היסטריה כול כך גדולה. באופן לא מפתיע ההיסטריה לחלוטין מצדיקה את עצמה.

האביר האפל הוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר של 2008. ההופעה הטובה ביותר של שחקן, הבימוי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר, עכשיו רק נותר לקבוע שכרגע, בחודש השביעי של שנת 2008, האביר האפל הוא הסרט הטוב ביותר שעלה על המסכים בשנה החולפת, וזו בהחלט אחת ההפתעות הנעימות, או יותר נכון המטרידות של הקיץ.

[*]

הסיבה הראשונה שהסרט הפך ללהיט היסטרי היא הופעתו הבלתי נשכחת של הית' לדג'ר. האוסטרלי הצעיר כנראה נתן הרבה יותר מדי מעצמו בשביל התפקיד, ואם השמועות נכונות והוא אכן התחרפן בשל הדמות אותה הוא מגלם , אז הוא עשה עבודה מעולה, כי לדג'ר כלל לא קיים כאן. השחקן בעל תווי הפנים הנאים מוכר בעיקר מתפקידיו הרומנטיים ב"הר ברוקבק" או "קזנובה". התחושה שעוברת מהמסך היא של שחקן שהולך לאיבוד בתוך המפלצת האנושית ששמה הג'וקר באחת ההופעות המצמררות ביותר שראיתי במהלך חיי.

אי אפשר לזהות את לדג'ר גם בסצנה קצרצרה שהוא ללא איפור. כול רגע שלו על המסך הוא חוויה מלחיצה ומטרידה. תוסיפו לזה את פס-הקול המצמרר לא פחות שמזכיר צפירה מונוטונית בכול פעם שהג'וקר זומם משהו, אני די בטוח שהבמאי כריסטופר נולן הושפע מפס הקול המבריק של "זה ייגמר בדם".

[*]

הסיבה השנייה להצלחה ההיסטרית ולשבירת שלל שיאים כלכליים, היא הבאזז. לא מספיק שאנשים יגיעו לקולנוע לצפות בסרט צריך שהם גם יספרו לחברים שלהם כמה הם אהבו את הסרט, והם פשוט מדברים. כל מי שצפה, אהב אותו והעניק ללדג'ר את פרס האוסקר לשחקן משנה. אחרים דיברו על הסרט כאילו לא ראו סרט אחר מימיהם בהתרגשות היסטרית. ואכן "האביר האפל" מותח את גבולות הז'אנר והופך את סרט ההרפתקאות הקייצי למשל נוקב על אמריקה בימינו.

"האביר האפל" הוא יצירה פוליטית וחברתית מורכבת. מטאפורה מעיקה ואכזרית נטולת תקווה. לעומת סרטי קומיקס אחרים שעוסקים בגיבורי על, שבהם די ברור שהטוב חייב לנצח והרע חייב למות, "האביר האפל" משנה את הכללים. בשום רגע במהלך הסרט אי אפשר להיות בטוחים שהדברים באמת עומדים להסתדר כפי שאנחנו מעוניינים בכך. הסרט עוסק בחיפוש אחר מנהיג שיהיה לו הכוח להלחם בניוון ששורר בעיר. אולי מנהיג יפה נפש כמו ברק אובמה, אבל לפי נולן ושותפיו לכתיבה כול מנהיג אידיאליסט יכול להפוך בעזרת קצת עידוד ליצור מפלצתי ורצחני. ככה זה עם פוליטיקאים, אולי הם לא צריכים מסכות כי הם בעצמם דו פרצופיים.

[*]

הג'וקר לעומת הפוליטיקאים והגיבור בעל המסכה והשריון לא זקוק לתחפושות או משרות רמות מעלה כדי להיות בעל עוצמה, הוא אפילו לא מעוניין בכסף. הג'וקר בגילומו של לדג'ר ותחת שרביטו של נולן (מימין בתמונה לצד אהרון אקהארט) הוא אנרכיסט שפשוט נהנה לרצוח ולהרוס. הג'וקר קיים כדי להוכיח לנו שאין שום סיבה להאמין בכוחה של הנפש האנושית, בדיוק כמו ב"ארץ קשוחה", "זה ייגמר בדם" ו"לפני שהשטן ידע", נטולי התקווה ונטולי האלוהים. נולן משדרג את ז'אנר סרטי הקומיקס ומספק בדיוק כמו שלושת הסרטים האיכותיים המוזכרים מעלה חוויה פילמאית ואינטלקטואלית מדכאת ועכשווית יותר מכול סרט אחר.

כמו בסרט הראשון בסדרה, אווירת קומיקס איננה שורה עליו. זה לא האקספרסיוניזם של טים ברטון ובהחלט לא הקאמפ הצבעוני של ג'ואל שומאכר. נולן יוצר סרט קומיקס ריאליסטי, שיכה בצופים בעזרת התחושה המציאותית המטרידה שהוא מייצר. "האביר האפל" הוא לא מוצר בידורי ולכן התחושה העיקרית שהצופים יצאו מהסרט היא שהצבעים האפורים השולטים בגותהם סיטי מזכירים יותר עיר גדולה אמיתית. אפילו התוספות הממוחשבות לא מצליחות להסתיר שהעיר שבה צולם הסרט היא שיקגו. כן, כול עיר גדולה זקוקה למנהיג ומושיע בארה"ב ואין הוא בנמצא. לא האביר בעל השריון השחור ולא הפוליטיקאי החלקלק.

[*]

גם אותו צוות שחקנים מעולה נשאר בסרט מלבד קיית הומלס שהוחלפה במגי גילנהאל. באטמן (כריסטיאן בייל) וג'יימס גורדון (גארי אולדמן) משתפים פעולה יחד עם התובע הכללי החדש של גותאהם סיטי, הרווי דנט (אהרון אקהרט) כדי לתפוס את הפושע הפסיכופט – הג'וקר (הית' לדגר). לעומת כול הניסיונות כוחות מעולם הפשע פועלים נגדם ואילו כוחו של הג'וקר רק הולך וגדל. אבל ישנו עוד מעגל דרמטי שישפיע על הסרט, ובמרכזו רייצ'ל, חברתו של ברוס לשעבר. הולמס שנראתה אנמית בסרט הראשון לא תרמה ואילו גילנהאל מלאת חיות מצליחה להעיר את דמותה של רייצ'ל לחיים ולהפוך אותה לדמות משמעותית. יש לציין את הופעתו המאופקת של בייל כבאטמן/ברוס וויין. מייקל קיין חוזר לגלם את אלפרד המשרת הנאמן. מורגן פרימן חוזר לגלם את החבר הנאמן לוסיוס פוקס. אפילו סיליאן מרפי (כדחליל) בהופעת אורח קצרצרה שמשאירה טעם ופוטנציאל לסרט שלישי. עוד פרצופים מוכרים: וויליאם פיכנר, אנתוני מייקל הל, אריק רוברטס ונסטור קרבונל (אבודים). כולם עוזרים בהפיכתו של "האביר האפל" לאחד הסרטים החשובים ביותר של העשור האחרון ולהישג הקולנועי המרשים ביותר לשנת 2008.