Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סמית' במיטבו - כנסיית הפחד

מאת: יאיר הוכנר

קווין סמית' היה מהיוצרים שהובילו את הגל האמריקאי העצמאי בראשית שנות ה-90 עם להיטים כגון "מוכרים בלבד", "עכברי קניונים" ו"לרדוף אחרי איימי". אבל אז הוא התחיל לקבל תקציבים מהאחים הארווי ובוב ויינשטיין ויצר עבור חברת מירמקס סרטים כגון: "דוגמה" ו"ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית" המזכירים ברוחם את סרטיו הראשונים אבל עם המון כסף וכוכבי קולנוע ומוסיקה שהיו מעוניינים להיות חלק מהעולם הייחודי של סמית'.

[*]

אובדן הדרך עם "ג'רסי גירל" בכיכובו של שחקנו הקבוע בן אפלק ובת זוגתו באותו הזמן ג'ניפר לופז לא עשה לסמית טוב ותוך שנתיים נוצר סרט המשך משעשע אבל מיותר לחלוטין ל"מוכרים בלבד" הקלאסי. סמית' ניסה ליצור גם סרט מקורי עם ההומור הגס והייחודי שלו "זאק ומירי עושים פורנו" עם סת' רוגן ואליזבת בנקס, הסרט היה חביב אבל כשל כלכלית. "Cop Out" הפארודיה המשטרתית שביים בכיכובו של ברוס וויליס וטרייסי מורגן לא עזרה לקריירה שלו וכשלה מסחרית וביקורתית, היא אפילו לא הגיעה לבתי הקולנוע בישראל.

סמית' כנראה ידע שהוא חייב להמציא את עצמו מחדש ואולי גם לחזור למקורות, בשנת 2011 הוא הפתיע את הצופים בפסטיבל סאנדנס עם יצירה עצמאית קטנה יחסית שהפכה לסרטו הנועז והקשה ביותר. זאת היתה הפעם הראשונה שגם התקיימה הפגנה של אנשי דת ימנים קיצוניים במהלך הפסטיבל ובמקביל התקיימה הפגנה נגדם. ככה זה כשהסרט שלך עוסק באנשי כנסייה ימנים קיצוניים המתבודדים מהעולם, אוגרים נשק, ורוצחים במהלך הטקסים הדתיים בכנסיה הומואים וסתם צעירים סטרייטים שמחפשים סקס, כמובן בשם האלוהים.

[*]

אינני יודע עד כמה "כנסיית הפחד" יעורר רעש בישראל כמו בארה"ב. אבל אין ספק שההתנהלות של אנשי הכנסייה המאמינים שאלוהים מאפשר להם לעשות ככול העולה על רוחם, הזכירה לי גם כמה מגזרים במדינה שלנו. מגזרים מתבודדים שחושבים שמותר להם לעשות ככול העולה ברוחם בשם הדת. אינני יודע מה הביא את אנשי יונייטד קינג להחליט להוציא למסכים דווקא את סרט אימה אנטי דתי קיצוני שכזה אבל מגיע להם מחיאות כפיים על האומץ הרב. אני רוצה להאמין שהקהל הישראלי יקבל בברכה את הסרט אבל קשה לי להאמין שהיצירה החריגה והנועזת הזאת עומדת להפך לשובר קופות בישראל, קיץ 2012.

העלילה עוקבת אחרי 3 נערים צעירים (קייל גאלנר, מייקל אנגרנו, ניקולאס בראון) שבעזרת אפליקצייה בסלולרי מוצאים סקס מזדמן עם גברת חרמנית במיוחד, הם מגיעים לקראוון באמצע שום מקום ומגלים שבמקום בלונדינית צעירה עם ציצים גדולים יש את, זוכת פרס האוסקר, מליסה לאו – הזכורה כאם השתלטנית של מרק וולברג וכריסטיאן בייל בסרט "פייטר". השחקנית המבוגרת מסממת את השלושה שהופכים בעצם לסוג של קורבנות בטקס פולחני דתי – וזאת רק ההתחלה של הסרט.

[*]

מה שמתחיל כעוד סרט אימה לבני הנעורים, סרט סטנדרטי לחלוטין מתגלה כמותחן איימים סאטירי מורט עצבים, לא קל לצפייה המשלב את סרטי "הוסטל" עם ההומור הייחודי של סמית' ואלמנטים דתיים שאפיינו את סרטו "דוגמה". התוצאה היא סרט שגם מחזיק את הקהל על קצה הכסא בתחושת אימה תמידית, לרגעים קורע מצחוק, תמיד מטריד ומעורר אי נחת ויש בו הפגנת משחק מעוררת הערצה של כולם כאשר השחקן הותיק, מייקל פארקס כמנהיג הכת הדתית מרשים במיוחד בעזרת הופעה כריזמטית ואמינה ביותר. עוד שחקן מופלא הוא ג'ון גודמן המגלם את מפקד הכוחות המיוחדים שמוצא את עצמו בלב הכאוס.

סמית' חוזר לעצמו או ממציא את עצמו מחדש, ולדעתי הצנועה למרות שזהו סרטו השערורייתי ביותר עד כה, שזכה לביקורות מעורבת וכמעט לא הוקרן בבתי הקולנוע בארה"ב ובאירופה, זהו גם סרטו הטוב ביותר ואם אתם ממעריציו אני מפציר בכם - לכו לראות את זה.