דוקאביב 2021: הזוכה לילות קיץ, קופסה כחולה ולרחובות

לילות קיץ

עלוה בן ה-6 שאל יום אחד את אביו הבמאי הדוקומנטרי אוהד מילשטיין מדוע במקום לביים סרטים 'משעממים', כהגדרתו, הוא לא מצלם סרט בכיכובו. מילשטיין הרים את הכפפה והחל לתעד את השיחות בינו לבין בנו בגיל שבו מתחילים לעלות השאלות הגדולות שגם למבוגרים אין תשובות עליהם: מה יקרה אחרי שנמות? האם יש אלוהים? ואיך באים ילדים לעולם? (חסידה כמובן).

הסרט שנוצר, "לילות קיץ", הוא בן 53 דקות בלבד, אך מצליח בזמן קצוב זה לתפוס את המהות הסקרנית והראשונית של הילדות התמימה ואת הקשר החם בין האב לבנו, קשר שמשתקף ומהודהד במערכת היחסים בין מילשטיין לאביו המבוגר עמו הוא לא העז לשוחח בילדותו על נושאים מסוג זה בשל הדחקת הדור שלו את נושא המוות.

מילשטיין מבצע הפרדה בין הדיאלוגים בינו לבין בנו עלווה לבין הצילומים המרהיבים שלו שמראים את עולמו הפנימי של בנו כפי שמתבטא מפעילויותיו השונות בחופש הגדול וממבטו מלא ההבעה. ההפרדה הזו מוסיפה שכבה של עומק לסרט ומעניקה לו ממד פיוטי יותר. לא לשווא, זכה "לילות קיץ" בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל. הוא מרגש, משעשע, מקורי, שומר על עניין לכל אורכו ומחזיר את כולנו במשעולי הזיכרונות לימים שהספקנו לשכוח. (מבקר: אלעד שלו)

הסרט "לילות קיץ" זמין לצפייה אונליין באתר דוקאביב עד ה-31 ביולי וישודר בהמשך בכאן 11.

[*]

קופסה כחולה

הבמאית מיכל ויץ גדלה על המיתוס של סבא רבא שלה, יוסף ויץ שהיה ראש חטיבת ההתיישבות בקרן קיימת לישראל. כפי שהיא מעידה בסרטה, כל טיול ליערות קק"ל או נטיעות ט"ו בשבט היא הייתה מרכז העניינים, סלב של שושלת ציונית וסבא-רבא שעבודתו הייתה הפרחת השממה ורכישת קרקעות למען עתיד העם היהודי. אך כאשר מיכל מתבגרת ומתחילה לגלות יותר ויותר פרטים על עבודתו ומורשתו של סבא יוסף היא מגלה סדקים במיתוס המשפחתי - מסתבר שיוסף תמך בטרנספר כפוי של פלסטינים וגירושם משטח המדינה הצעירה . כתוצאה מכך היא מחליטה לחקור את ההיסטוריה המשפחתית שלה. למזלה, יוסף הותיר אחריו את יומנו בו הוא תיעד בדקדקנות ולפרטים את חייו ושפך בכנות את תחושותיו ולבטיו האמביוולנטיים. הרשימות הללו מספקות הצצה אינטימית לנפשו - דבר המחזק את המורכבות כלפי דמותו. אך מיכל ויץ לא רק מתעסקת בזיכרון ההיסטורי של סבא-רבא שלה, אלא גם ביחס אליו בתוך משפחתה עצמה והיא מחליטה לעמת אותם עם מה שלמדה. כך הסרט לא עוסק רק בביוגרפיה ההיסטורית אלא גם בדרך בה אנו עיוורים לנקודות מבט אחרות בסיפור ההיסטורי והפערים הבין דוריים שמאפשרים ריחוק רגשי ומבט ביקורתי יותר.

הסיפור המשפחתי של אצולה ציונית המתמודדת עם עברה שהוא גם מרשים אך גם אכזר הוא בעצם דימוי לסיפור המדינה שלנו עצמה. הקופסה הכחולה בשמו של הסרט מתייחסת לקופת קק"ל הנוסטלגית שכולנו מכירים שדימויה התמים מסתיר סיפור מורכב ובטוח לא תמים. ומעל לכל, כפי שויץ טוענת בסרט, יומניו של סבא-רבא שלה הם הקופסה השחורה שמספרת מה באמת קרה ואיך הגענו להווה שלנו. (מבקר: דין קליין)

הסרט "קופסה כחולה" זמין לצפייה אונליין בדוקאביב עד ה-14 ביולי ולאחר מכן בערוץ yes דוקו.

[*]

לרחובות

מחאה המונית שוטפת את רחובות המדינה בקריאה להתפטרות המנהיג המושחת שמשקר לאזרחי המדינה בלי למצמץ לגבי מצבם. לא, לא מדובר ב"מחאת בלפור", אלא בוונצואלה של מנהיג המפלגה הסוציאליסטית ניקולאס מדורו, מדינה שמראה כי המאבק העולמי, כפי שנאמר בסרט, אינו דווקא בין שמאל וימין אלא בין סמכותנות לדמוקרטיה.

מדורו ניצח ב-2013 בבחירות לנשיאות לאחר מותו של המנהיג הנערץ על ידי רבים בעם הוגו צ'אווס שהכריז עליו כיורשו. עם השנים נקלעה ונצואלה למשבר כלכלי והלך וגדל ולרעב של ממש של תושביה ובה בעת החל משטרו של מדורו לקבל סממנים רודניים, לעצור מנהיגי אופוזיציה, להגיב ביד קשה כנגד מפגינים, כשהשיא הגיע לאחר ניצחונו של מדורו בשנת 2018, כשהפרלמנט הוונצואלי קבע כי לא הושג כחוק ומועמד האופוזיציה חואן גואידו הכריז על עצמו כנשיא זמני.

סרטם של נלסון נוורטה ומקס קאייסדו זכה בפרס "מעבר למסך" בפסטיבל לקולנוע משנה תודעה אשר מחובר למציאות העכשווית. ואכן, זהו סרט מעמיק ורחב היקף, שמלווה מקרוב את הגורמים המובילים במאבק, מראה את כוחה ומוגבלותה של המחאה העממית, את האפשרות לשינוי באמצעות התנגדות בלתי אלימה, סולידריות אזרחית ומנהיגים אמיצים והגונים, אל מול הכוחות שעומדים כדי לדכא אותם. זהו סרט מעורר השראה על מדינה בשפל, אך כזו שאזרחיה לא אומרים נואש. (מבקר: אלעד שלו)