קאן 2021: הברך של נדב לפיד זכה בפרס חבר השופטים

ביום ה-11 שלי בקאן, יום לפני סיום הפסטיבל, אני מוריד הילוך. סיימתי לראות את כל הסרטים בקטגוריה שבה שפטתי ועוד כמה בתחרות הראשית ואני מתכונן לטקס חלוקת הפרסים של ארגון המבקרים שייערך מחר ובראשו אני עומד. בינתיים מתחיל גשם זלעפות ואני מגיע לאחד הדברים הכיפיים בקאן - מפגשים עם אושיה קולנועית.

בעבר היו אורחי ״מפגש עם״ גארי אולדמן, ג׳ון טרבולטה ועוד. הפעם המפגש הוא עם הבמאי הנפלא סטיב מקווין ("12 שנים של עבדות") שלאחרונה ביים אנתולוגיה של חמישה סרטים ("גרזן קטן") שעוסקת במהגרים מאיי הודו המערביים שהיגרו לבריטניה בשנות החמישים והשישים. מתוכם ״רוק אוהבים״ הוא סרט השנה שלי. מקווין החביב מספר על דרכו כאמן לא מתפשר, על התעוזה בבימוי סרט מיני מאוד ונועז כ״בושה״ ועל ניסיונותיו להוציא כמה שיותר משחקניו תוך שהוא שם דגש רב על קומפוזיציה, תנועה ומוזיקה. הקהל הנלהב לא רוצה שמקווין יעזוב והשיחה נמשכת למעלה משעתיים.

הערב מתקיים טקס פרסי ״מבט מסוים״, הקטגוריה המשנית בפסטיבל, קטגוריה שבדרך כלל בוחרת בסרטים נועזים ויותר אומנותיים מאשר בתחרות הראשית. לשמחתי רוב הסרטים האהובים עליי זוכים בפרסים. הסרט הזוכה בפרס הגדול הוא סרט רוסי בלתי נסבל לדעתי בשם ״לפתוח את האגרופים״. קטונתי מלהבין את הבחירה של אנדרה ארנולד וצוותה. שמחתי בשביל הסרט האיסלנדי ״כבש״ בכיכובה של נומי ראפאס שקיבל פרס על מקוריות. צלם הסרט הוא בכלל ישראלי כפי שגיליתי כשראיינתי את במאי.

ערב יורד על קאן ואני בדרכי למפגש שופטים אחרון לפני הטקס מחר. אנו סוגרים סופית את ההחלטות על הסרטים שניתן להם פרסים ואז הולכים למסיבה של ה'קוויר פאלם' - הסרטים הגאים בקאן. במסיבה אני תופס שיחה ארוכה עם חאמד, עמיתי השופט מאיראן. בחור חביב שמנהל קרן קולנוע גדולה בטהרן. כמו בפסטיבלים אחרים אתה מגלה שאנשים הם אנשים וגם זוג מבקרים ישראלי ואיראני יכולים להתיידד ולנהל שיחות על החיים. אני פוגש את נור השחקנית הצעירה מסרטו של נדב לפיד ״הברך״. היא עוד מעכלת את הפסטיבל ובהיי גמור מכל מה שקורה. שלוש בלילה בקאן וזה בדיוק הזמן להתכונן ליום האחרון שלי בעיר.

את היום האחרון בקאן אני מתחיל בצפייה בסרט היפני הנפלא ״נהג ברכב שלי״, סרט מדהים על שחקן שהופך לבמאי תיאטרון ומעלה עם אנסמבל של שחקנים מסין, קוריאה ויפן את ״הדוד וניה״ של צ׳כוב. סרט ששלוש השעות שלו חולפות ביעף והוא כה רב ממדי שעוד אכתוב עליו כשיגיע לפסטיבלים בארץ. עוד סרט שהספקתי לראות ברגע האחרון הוא הסרט ״גיבור" של אסגאר פרהאדי האיראני ("פרידה") שחוזר לשורשיו בסרט על עלובי החיים של איראן.

אני עוטה טוקסידו ופפיון ומגיע לבניין הפסטיבל שם אני מנהל את טקס הפרסים של ארגון המבקרים הבינלאומי. אנחנו מעניקים בתחרות הראשית את הפרס לסרט היפני שאך זה ראיתי בצהריים והבמאי המגוצ׳י ריוסוקו מתרגש ופוצח בנאום נרגש. בתחרות ה'מבט מסוים' שבה שפטתי אנחנו מעניקים את הפרס לסרט שאני הכי אהבתי השנה - ״מגרש משחקים״ הבלגי. הבמאית לאורה וונדל כבר חזרה לבלגיה אבל המפיץ שלה מקבל את הפרס במקומה. את הפרס בקטגוריות שבוע המבקרים והשבועיים של הבמאים אנחנו מעניקים (ממש כמו שופטי התחרויות בפסטיבל) לסרט המצרי ״נוצות״ של עומר אל זוהירי שמציין בנאומו כי מבחינתו פרס המבקרים יותר חשוב לו אפילו מפרס התחרות כי לקבל פרס ממבקרים זה האתגר האמיתי.

אני מודה לכל השופטים ומדבר על חזרת הקולנוע לחיינו בפסטיבל נהדר כמו שהיה השנה. עוד כמה צילומים ופרידות משמונת השופטים האחרים ונשאר רק טקס הסיום של הפסטיבל - ואיזה טקס לא שגרתי היה השנה. הכל התחיל כשמנחת הטקס שאלה בתמימות את ראש חבר השופטים הבמאי ספייק לי מהו הפרס הראשון שהוא רוצה להתייחס אליו והוא טעה והסגיר את הסרט שזכה בדקל הזהב ובכך בעצם ייתר את שאר הטקס מתוכן.

״טיטאן״ הוא הזוכה הגדול של הטקס - סרט לא קל לעיכול על סף האימה שעוסק בילדה שמחבבת מכוניות בדרך לא שגרתית וכולל רציחות שונות ומשונות. יש כאן הצהרה של הפסטיבל על הליכה לסרטים של במאיות וגם לכיוון הנועז כפי שהתבטא בזוכה האחרון – "פרזיטים" ב-2019. בגזרה הישראלית מקבל הבמאי נדב לפיד כבוד גדול כשהוא זוכה (לצד הסרט התאילנדי "ממוריה") בקטגוריה השלישית בחשיבותה של פרס חבר השופטים לסרטו החדש "הברך", בכיכובו של אבשלום פולק, שיופץ בהמשך בישראל. וכך נגמר לו עוד פסטיבל בו ראיתי שלושים סרטים, עברתי 7 בדיקות קורונה, שימשתי לראשונה כשופט, ביליתי במסיבות וחייתי בפלנטה אחרת למשך כמעט שבועיים. עד לשנה הבאה, רון פוגל שליח תאגיד כאן ואתר סרט בפסטיבל הקולנוע בקאן וגם יושב ראש חבר שופטי פיפרסקי בפסטיבל.

[*]

הזוכים:

דקל הזהב: "טיטאן"

פרס הבימוי: ליאו קראקס על סרטו ״אנט״

שחקנית: רנטה ריינסווה על הסרט "האיש הגרוע ביותר בעולם״

שחקן: קיילב לנדרי ג׳ונס, על הסרט ״ניטראם" של ג'סטין קורזל

תסריט: ״נהג במכונית שלי״

סרט ביכורים: "מולינה"

פרס חבר השופטים: "הברך" של נדב לפיד

פרס הגרנד פרי: "גיבור" של אסגאר פרהאדי במשותף עם הסרט ״תא מספר 6״