אווה מארי סיינט בת 100: חמשת תפקידיה הגדולים

מדור התפקידים הגדולים

שלח לחבר הוסף תגובה

יום חגה של ארצות הברית הוא גם יום הולדתה ה-100 של אחד מהאייקונים הגדולים של המדינה – זוכת האוסקר וכוכבת הוליווד הקלאסית אווה מארי סיינט. לרגל המאורע, אנחנו חוזרים לחמשת תפקידיה הגדולים ביותר – מהרגישות של "חופי הכרך" ועד המתח של "מזימות בינלאומיות"

חופי הכרך (1954)

תפקידה הראשון של אווה מארי סיינט הוא כנראה המשמעותי ביותר שלה. מנוסה בהפקות תיאטרון וטלוויזיה, סיינט גילמה את אידי, אחותו של עד משטרתי שנרצח ע"י חברי איגוד עובדים מושחתים, הניצבת לצד המתאגרף טרי מאלוי, הלא הוא מרלון ברנדו האמוציונלי והזועף. כמצפן המוסרי והרומנטי של סרטו המונומנטלי של איליה קאזאן, התפקיד לצד ענקי תעשייה שכאלו לא היה פשוט עבור סיינט; "הוא אמר לי 'ברנדו הוא החבר של אחותך. את לא מורגלת להיות עם גבר צעיר לבד. אל תיתני לו להיכנס בדלת בשום מחיר'", סיפרה לימים סיינט על שגרת החזרות שהעביר אותה קאזאן.

"לא ידעתי מה הוא אמר למרלון. הוא רק אמר - 'תצטרכי לשאול אותו, בהצלחה!'. ואז ברנדו הגיע והחל להקניט אותי, להוציא אותי מאיזון. נותרתי מחוץ לאיזון הזה לאורך כל הצילומים". חוסר האיזון הביא לסיינט את תהילתה ההוליוודית ואת האוסקר הראשון (והיחיד) שלה לשחקנית משנה, אותו קיבלה כשהיא בשלבי ההיריון האחרונים שלה. "אולי אני אלד אותו פה!", התבדחה בנאום הזכייה שלה – ואכן ילדה את בנה הראשון יומיים לאחר מכן.

מזימות בינלאומיות (1959)

תפקידה השני הגדול של סיינט הגיע שנים מספר אחרי "חופי הכרך", אך סימן שינוי קריירה רציני עבור השחקנית הדרמטית והעדינה. ב"מזימות בינלאומיות" (“North By Northwest’), אחד מסרטי הדגל של אלפרד היצ'קוק, מגלמת סיינט את אווה קנדל, הפאם-פאטאל הקרה והסרקסטית שפוגשת את החף מפשע במנוסה ג'ורג' קפלן – הלא הוא קרי גרנט. היצ'קוק הפתיע רבים כשבחר בשחקנית לתפקיד הנחשק (אל מול בחירת האולפנים – כוכבת מחזות הזמר סיד צ'אריס), בייחוד כשזה היה שונה לחלוטין מתפקידיה עד כה; "את לא בוכה בסרט הזה. אין כאן כיור", עקץ היצ'קוק את השחקנית על סט הצילומים, ביחס לתפקידיה במלודרמות ביתיות.

עם זאת, סיינט לא הייתה רק מטרה שהבמאי הנודע איתר ובחר, אלא פעלה אקטיבית בשביל למצוא חן בעיני האוטר חובב הבלונדיניות המרוחקות והמסוכנות. מספר ימים לאחר שסעדה עם היצ'קוק ומשפחתו בהזמנתו, קיבלה סיינט שיחת טלפון מאמה, שהפצירה בה להתלבש בחליפה בצבע בז' ולעטות כפפות לבנות בפעם הבאה שהיא פוגשת את הבמאי כי לטענתה היצ'קוק נוטה יותר ללהק נשים עם אותו הלוק. סיינט שמעה בעצת אמה – ובמהרה זכתה בתפקיד. בין אם בזכות עקשנותו של היצ'קוק או אמה של סיינט, הקלאסיקה של במאי המתח נותרה חקוקה לעד בספרי ההיסטוריה של הקולנוע.

אקסודוס (1960)

ועכשיו, כמיטב הקלישאה – לנקודה הישראלית: ב-1960, התרוצצה לה אווה מארי סיינט יחד עם פול ניומן בחיפה, על סט הפקת הענק ההוליוודית של אוטו פרמינג'ר "אקסודוס". העיבוד לספרו של ליאון יוריס אודות תקופת המנדט והמאבק להקמת מדינת ישראל היה למשמעותי ממספר סיבות: אנשי ההפקה והשחקנים הישראליים הרבים שלקחו חלק בהפקת הסרט למדו את רזי המקצוע על הסט ובכך תרמו רבות לפיתוח התעשייה המקומית; היה זה סרטו הראשון של התסריטאי דלטון טראמבו, שהוחרם בהוליווד למעלה מעשור בשל הכנסתו ל"רשימה השחורה" המקארתיסטית, וחזר לכתוב תודות לפרמינג'ר ולסטנלי קובריק ב"ספרטקוס" באותה השנה; ובשל הסכסוך המתקדם בין פרמינג'ר, שנהג לרוב כעריץ על הסט, לבין ניומן, שייצג דור אחר של שחקנים ושל הוליווד– משוחררת, קלילה יותר. ומה לגבי סיינט? תפקידה כאחות האלמנה האמריקאית קיטי פרמונט לא רק איחד אותה עם ניומן, איתו שיחקה לא פעם על בימות ברודווי, אלא גם הציע עדינות מסוימת וריאליזם לאפוס שלא פעם סובל מעודף חשיבות עצמית.

גרנד פרי (1966)

"גרנד פרי" אמנם זכה (ובצדק) בפרס העריכה ובפרסים טכניים אחרים בטקס פרסי האוסקר ב-1967, אך סרט המירוצים הבינלאומי של הבמאי האמריקאי ג'ון פרנקנהיימר ("השליח ממנצ'וריה") נשכח לצערנו מהקאנון הקולנועי. בין עשרות הכוכבים שמציפים את המסך בסרט זה – ג'יימס גארנר, איב מונטאן, המנוחה הטרייה פרנסואז הארדי, ג'סיקה וולטרס מתהילת "Arrested Development", טושירו מיפונה (הלא הוא שותפו הוותיק של קורסאווה) ועוד ועוד, מככבת מארי סיינט.

היא מגלמת כתבת המתאהבת בדמותו של סארטי (מונטאן), אלוף המירוצים המרוחק - באחד מתפקידיה הבוגרים יותר, שמעבירים את אותה רגשנות צעירה למקום מתוחכם יותר, שילווה אותה מכאן והלאה בהמשך הקריירה שלה. למרות שהארייט אנדרסון, המוזה של אינגמר ברגמן ("קיץ עם מוניקה"), הייתה הראשונה שלוהקה לתפקיד, סיינט שהחליפה אותה לאחר שבוע צילומים יחיד מצליחה לא פעם להוכיח מדוע לוהקה בכל זאת, כשהיא גונבת את ההצגה משותפיה הפופולריים לסצנות.

The Stalking Moon (1968)

עוד סרט שזוכה – אז והיום – להתייחסות שולית למדי הוא המערבון "The Stalking Moon" של רוברט מוליגאן, שאיחד בין הבמאי למפיק (ובקרוב במאי מוערך בעצמו) אלן ג'יי פקולה והכוכב גרגורי פק – שלישייה שעבדה יחדיו על הסרט הנודע "אל תיגע בזמיר" (“To Kill a Mockingbird”). סיינט, שמככבת כאמו הלבנה של ילד אינדיאני מעורב, זורחת לצד פק – גם אם הדיאלוג שלה מצומצם ביותר ומשחקה מבוסס בעיקר על הבעות פניה החתומות. סרטו של מוליגאן, מינורי ככל שיהיה, מוכיח משהו גדול יותר לגבי סיינט: לא משנה באיזה ז'אנר תבחר או אל מול איזה כוכב גדול היא תוצב (קרי גרנט, מרלון ברנדו, גרגורי פק), קשה לדמיין את הסרט – או ספציפית את הופעתו של הכוכב – ללא הנוכחות השקטה אך העוצמתית של אווה מארי סיינט.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות