ההמלצות של יאיר הוכנר לפסטיבל הקולנוע ה-41 בירושלים

אחד מאירועי הדגל לאלו שאוהבים את הסרטים שלהם על גבי המסך הגדול יתקיים בפעם ה-41 בירושלים. אירוע שמיועד לאלו שרוצים לצפות ביצירות יוצאות דופן, איכותיות ולפעמים גם מאתגרות ממיטב פסטיבלי הקולנוע בעולם לצד קומדיות מוזרות, סרטי מתח ואימה זרים ומפגשים עם יוצרות ויוצרים מרחבי העולם. השנה, למרות המלחמה המתמשכת, הצופות והצופים של הפסטיבל יזכו ליהנות מהנוכחות של אחת השחקניות האמריקאיות הטובות של דורנו, ג'ניפר ג'ייסון לי, שבחודשים האחרונים התגלתה גם כציונית נלהבת, תמכה בהחזרת השבויים ויצאה נגד האנטישמיות. עוד אורח שהופך קבוע הוא קוונטין טרנטינו שיגיע ביומו הראשון של הפסטיבל להציג את סרטו "שמונת השנואים" ביחד עם כוכבת הסרט שתזכה לאות ההוקרה בטקס הפתיחה של הפסטיבל עצמו.

ג'ייסון לי תהיה נוכחת בהקרנת הסרט "מרגו בחתונה" יום למחרת הפתיחה ותענה על שאלות הקהל. שני סרטים נוספים בכיכובה יוצגו בפסטיבל - "אקזיסטנז" של דיוויד קרוננברג וגם "ג’ורג’יה אחותי" שבו היא גם שרה. האחרון ברשימה הוא בעיניי אחד מתפקידיה היפים והמרגשים ביותר. מייר ווינינגהאם המגלמת את אחותה המצליחה הייתה מועמדת לאוסקר משנה על תפקידה הצנוע והיפה. סרט קטן ואנושי מהסוג שכמעט ולא רואים עוד בבתי הקולנוע.

לכל מי שמחפש סרט מחמם לב שהופך את השחקנית ג'וּן סקוויב בת ה-95 לכוכבת סרטי פעולה בהשראת "משימה בלתי אפשרית" - סרט הפתיחה של הפסטיבל, "תלמה", עתיד להיות ממתק מושלם. מדובר בסרט קליל ומהנה בהשראת אירוע אמיתי שקרה לבמאי ולסבתו. בקיצור, שווה לחכות לקרדיטים. תלמה פוסט, יהודייה קשישה בת 93, נופלת קורבן להונאה טלפונית מצד אדם שמשכנע אותה לשלוח לו בדואר סכום כסף נכבד תוך התחזות לנכד שלה, דני, שכביכול נמצא במצוקה. חרף גילה המתקדם, הגיבורה שלנו לא תשקוט עד שתקבל בחזרה את מה שנלקח ממנה. היא יוצאת למסע בצדדים הפחות סימפטיים של לוס־אנג'לס. ילווה אותה מכר משכבר הימים בגילומו של "שאפט" בכבודו ובעצמו, השחקן האגדי ריצ'רד ראונדטרי, שהלך לעולמו באוקטובר 2023. פארקר פוסי מגלמת את הבת הנוירוטית, והיא כמובן מצטיינת בזה.

הסרט התיעודי המעולה, "טאבו: עמוס גוטמן" של הבמאי שאולי מלמד והמפיק גיל סימה מכיל 76 דקות מרתקות ובלתי נשכחות, כנראה אחד הסרטים התיעודיים הטובים ביותר על קולנוען ישראלי. דווקא בשנה כל כך קשה לקולנוע הישראלי בחו"ל, הסרט הזה הציג בפסטיבל הבינלאומי הנחשב של רוטרדם וגם בפסטיבל הקולנוע התיעודי בסלוניקי. הסרט מבוסס על ראיון מצולם אחרון שהתקיים בביתו של גוטמן בשנת 1993 רגע לפני מותו בטרם עת ממחלת האיידס בגיל 38. גוטמן, אחד הבמאים המוכשרים והייחודים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, זוכה כאן לאנדרטה פילמאית מרגשת ונדירה באיכותה.

נישאר עם שאולי מלמד והפעם בתפקיד העורך עם יצירה ישראלית, עוד אחת מהבודדות שזכו להגיע לפסטיבלים בחו"ל השנה וגם לזכות בפרס. מדובר ב"קרוב אליי", סרט הביכורים של הבמאית/תסריטאית תום נשר (הבת של), שהוקרן במסגרת היצירה הצעירה בפסטיבל טרייבקה האחרון וקטף את הפרס המרכזי. נשר עושה את הלא ייאמן ויוצרת סרט כל כך ישראלי שכלל איננו מרגיש ישראלי. היא מחזירה את תל אביב ואת חיי הלילה שלה ואת הדמויות הצעירות המאכלסות אותו אל מרכז המסך, דבר שכמעט ונכחד בשנים האחרונות.

היא עושה זאת דרך סיפורה האישי, אבל עם פרספקטיבה רעננה ואפילו קווירית. עדן בת ה-20 עובדת כברמנית ומנהלת רומן עם גבר נשוי. יש לה אובססיה לאחיה הצעיר והיא לא ממש מסתדרת עם ההורים הגרושים שלה ובמיוחד עם אמה. כאשר אחיה נהרג בתאונת דרכים, היא מגלה שהוא הסתיר ממנה שיש לו אהובה סודית, בת זוג שהוא לא חלק עם אחותו הבוגרת. קשר מפתיע עתיד להירקם בין שתי הצעירות האבלות. התוצאה היא כנראה אחד הסרטים הישראלים הרעננים והעכשוויים ביותר שנוצרו בשנים האחרונות ועם הפסקול הטוב ביותר של סרט ישראלי מזה זמן רב.

סרט נוסף של יוצר ישראלי עם מפיקות ישראליות ושותפה איראנית הוא "טאטאמי" של גיא נתיב, הזכור כבמאי של סרט הפתיחה של הפסטיבל משנה שעברה, "גולדה" ושותפתו לבימוי השחקנית זוכת פסטיבל קאן, זאר אמיר אברהימי ("עכביש קדוש"). הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה האחרון והוא נחשב לשיתוף הפעולה הראשון מסוגו בין קולנוען ישראלי וקולנוענית איראנית. העלילה עוקבת אחרי ג'ודוקא והמאמנת שלה המקבלות אולטימטום מהרפובליקה האסלאמית של איראן במהלך אליפות העולם: היא נדרשת לזייף פציעה כדי להימנע ממפגש עם מתמודדת ישראלית. ההפקה צנועה יחסית ומצטלמת בשחור-לבן, כאשר מרבית הזמן הקהל הצופה בתחרות איננו נראה. מרבית הסרט צולם בחללים סגורים וקלסטרופוביים המדגישים את המחנק של הגיבורות מול הממשל הפאשיסטי הדתי שהן נמצאות במעקב תמידי תחתיו. למרות הסגנון הוויזואלי המאוד לא אמריקאי, הסרט עצמו מאוד נגיש לקהל רחב ואף הוליוודי למדי.

קוונטין דופייה הוא בן בית בפסטיבל הקולנוע בירושלים. לפני שנה הפסטיבל הציג שניים מסרטיו, ועכשיו מגיע סרט נוסף שלו בהשראת יצירתו וחייו של האמן הסוריאליסט המפורסם ביותר סלבדור דאלי. הסרט, איך לא, נקרא " דאאאאאאלי!" ומדובר ב-77 דקות מזוקקות של הומור פרוע. במרכז העלילה עיתונאית צעירה שמנסה להשיג ראיון עם סלבדור דאלי, אבל זה לא מוכן להתראיין ללא צוות צילום. היא מצליחה לגייס מפיק שישקיע בסרט תיעודי, אבל מכאן והלאה העניינים רק הולכים ומסתבכים וכמו בזרם תודעה בלתי נשלט הראיון הופך לחלום או סיוט פסיכדלי ואין טעם לנסות למצוא היגיון בכל היצירה הקולנועית הזאת, כמו שקשה למצוא היגיון ביצירתו של דאלי עצמו.

"סנטוש", סרט הביכורים של הבמאית/תסריטאית סנדיה סורי, הוצג במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון ועורר תגובות אוהדות במיוחד. זוהי דרמת מתח על סנטוש, עקרת בית צעירה שאיבדה את בעלה השוטר. הצעירה שלא עבדה מימיה זקוקה למקור פרנסה ומקבלת הצעה מהמשטרה לעלות על מדים ובתמורה לקבל מקום מגורים. בעבודתה החדשה היא תהיה מעורבת בחקירת רצח של נערה מהמעמד הנמוך ובדרך לחקר האמת היא תגלה כמה דברים על האופן שבו מתנהלת המשטרה בהודו ובארצות שהופכות להיות כמו הודו. באופן טראגי "סנטוש" מאוד אקטואלי לקהל הישראלי.

"יהלום פראי", סרט הביכורים של הבמאית/תסריטאית אגאת רידינגר הוא גם סרט הביכורים היחיד שהתקבל השנה לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. הוא יצירה מצולמת נפלא, עם סוף מפתיע שמספק קצת תקווה, ערוך בקצב מסחרר, אבל לכל אורכו הוא מזכיר יותר מדי סרטי נעורים ריאליסטים אחרים על צעירות וצעירים שחולמים להיות משפיענים וכוכבי רשת. ליאן היא בת 19 ממעמד הפועלים, סוג של white trash צרפתייה בעיירה קטנה בדרום צרפת שכל עולמה מתנקז באינסטגרם ובטיקטוק. היא מחליטה לגשת לאודישן לתוכנית ריאליטי ובינתיים מתמודדת עם אמה שלא עובדת, אחות צעירה שרואה בה מודל לחיקוי, מאהב צעיר שלא מוותר וחברות שלא מפרגנות. התוצאה אפקטיבית ומשוחקת טוב, אך אין חדש בעולם ה-White trash ולולא הסוף שבאמת הצליח להפתיע, כנראה גם בסרט הזה לא היה חדש.

לכל הסרטים המשתתפים בפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן