אני עדיין צובטת את עצמי ששיחקתי בסרט שלו, זו התגשמות חלום

לפני שנה הוצג בבכורה בפסטיבל קאן בסרטו החדש והמקסים של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי ״עלי שלכת״ (Fallen Leaves), שאינו יצירת מופת אך הוא בהחלט מסרטי הפסטיבל החביבים ביותר שראיתי עד היום. הסרט, כהרגלו של הפיני המוכשר, עוסק בסיפור אהבה בין אנסה והולפה, שתי נשמות אבודות בפינלנד, עם הרבה מוזיקה טובה ומחוות לגדולי הקולנוע כמו גודאר, צ'אפלין ועוד.

קאוריסמקי נפגשתי עם שני כוכבי הסרט אלמה פויסטי ויוסי ואטאנן המקסימים לראיון על הסרט, שבסופו של הפסטיבל זכה בפרס חבר השופטים, ועל החיים בפינלנד. שני השחקנים ממש לא נראים ככוכבי קולנוע זוהרים ורק מדגישים את נטייתו של הבמאי לספר סיפורים על אנשים רגילים ועל חיי היום יום הדי אפורים שלהם שבהם הוא מוצא את היופי. "אקי הודיע בפינלנד שהוא לא יעשה יותר סרטים, לכן מאוד הופתעתי לקבל טלפון שמבקש ממני לפגוש אותו לגבי סרט חדש שהוא מתכוון לביים. אני עדיין צובטת את עצמי ששיחקתי בסרט שלו", מספרת פויסטי.

בסרטיו של קאוריסמקי הדמויות בדרך כלל עצורות וכמעט לא מדברות. איך אתם כשחקנים מתמודדים עם דרך כזו של הבעה נחבאת אל הכלים?

יוסי: "זו השיטה הידועה של אקי - אי הבעת רגשות, גם אם הרגשות הללו רוצים להתפרץ. זה גורם לכך שאתה כשחקן משתמש בגוף ובפנים שלך כדי להביע את עצמך ולאו דווקא במילים. אני שיחקתי במחשבה על מישהו בסגנון קלינט איסטווד, שכמעט ולא מדבר ובעיקר עושה".

אלמה: "השיטה הזו חייבה אותי להיות מאוד קשובה לשחקנים אחרים ובמיוחד לעצמי. כשכל מבט שלך הוא חשוב, אתה נותן מאה אחוז מעצמך כי אתה לא יכול להשתמש במילים למלא את מה שחסר בסצנות. אקי ממש ביקש מאיתנו לפעמים שננסה להיות עצמנו ולא לחשוב על הסצנה כמשחק אלא כחלק מהחיים שלנו. התסריט נהדר ואני מייד התחברתי אליו ואל הדמות שלי של אישה קשת יום שנאבקת כדי לשרוד ולא קל לה לצאת מהקונכייה שלה ולהיפתח למערכת יחסים".

יוסי: "אחד הדברים הקשים אצל אקי הוא להציג סיטואציה קומית באופן רציני. היו קטעים שנאלצנו לחזור על סצנה כמה פעמים כי כולנו התפקענו מצחוק על הסט ואקי צועק עלינו 'תהיו רציניים, אם תצחקו תהרסו את כל הפאנץ' ליין הקומי'".

איך היה לעבוד עם אחד הבמאים הכי גדולים של פינלנד ומי שנחשב לאחד מאבות הקולנוע הפיני המודרני?

יוסי: "בפינלנד גדלנו על אקי ואנחנו מכירים את סגנון הסרטים הטרגי-קומי שלו. לי זו הייתה ממש התגשמות חלום להופיע בסרט שלו. מה גם שיש לו נטייה ללהק את אותם שחקנים שוב ושוב, אז אני מחכה כבר לשיתוף הפעולה הבא שלי איתו".

אלמה: "השתיקות בסרטים של אקי מאוד מאפיינות אותנו כפינים. אקי בעצם מראה בסרטים שלו את מה שאנחנו כאומה יודעים - אין צורך ששני אנשים ידברו ביניהם כדי שהם יבינו למה כל אחד מתכוון. זוהי שתיקה שהיא בעצם דו-שיח קולני. גם בשבילי זו התגשמות חלום לעבוד עם אקי ונהניתי מכל רגע על הסט. בטח כשלפי התסריט הפכתי לבעלים של כלב, שזו בעצם הכלבה בחיים של אקי!". שניכם מבצעים עבודות מאוד פיזיות בסרט כי הדמויות שלכם נאלצות לעבוד בעבודות דחק כדי להתקיים. איך הייתה החוויה עבורכם?

יוסי: "אני גדלתי בחווה וכבר כילד עשיתי כל מיני עבודות והשתמשתי בכל מיני מכשירים. כך שנכנסתי די בקלות לתפקיד שלי בסרט".

אלמה: "מכיוון שאצלנו בפינלנד אתה מילדות מפנה שלג כדי שתוכל לצאת מהבית בחורף, אז העבודה שלי בסרט כעובדת בעבודות בנייה לא הייתה כזו קשה עבורי".

נושא השתייה די בולט בסרט, תוכלו לפרט על כך?

יוסי: "כשכל כך קר ועגמומי, צריך משהו כדי לחמם את הגוף ואת הנפש וזו אולי הסיבה שאנחנו בפינלנד מרבים לשתות אלכוהול. הדמות שלי מוצאת את הנחמה באלכוהול ויש כאן גם איזו זעקה לעזרה. כשהולפה פוגש את אנסה משהו נשבר בו והוא מנסה להיגמל מהשתייה. לא חשבתי עליו כעל אלכוהוליסט אלא כעל אדם בודד שמנסה לצאת מהבדידות. את כל הכאב של להיות לבד ניסיתי להכניס לדמות".

יש בסרט הרבה "ביצי פסחא" - כרזות סרטים, משחקי מילים ,סצנות מסרטים מפורסמים. האם הכרתם את כל הרפרנסים האלו?

אלמה: "על חלק בהחלט דיברנו. לאקי יש זיכרון של פיל לציטוטים קולנועיים וגם אוסף ענק של כרזות סרטים ישנים והוא כל פעם בוחר את מה שהכי מתאים לו כדי להתכתב עם הצופה וגם עם עמיתים למקצוע כמו ג'ים ג'רמוש. סצנה מהסרט זומבים שלו שפתח את קאן לפני כמה שנים מופיעה בסרט שלנו. אנחנו כשחקנים אמורים די להתעלם מכל הדו-שיח הזה בין אקי לשאר העולם כי הסיפור של הדמויות שלנו הוא המרכזי בסרט, אבל הוא לא הדבר היחיד שמתרחש. לטעמי אקי מביים קולנוע סופר מתוחכם ואותן 'ביצי פסחא' רק מוסיפות לתחכום של הסרט, שעל פניו הוא די פשטני".

לאורך כל הסרט שומעים ברדיו ידיעות על מלחמת רוסיה-אוקראינה. האם דברתם על כך במהלך החזרות?

יוסי: "אקי הוא אדם מאוד פוליטי והוא הסביר לנו שהוא לא יכול היה לביים את הסרט ולהתעלם ממה שקורה בעולם. התמה הפוליטית תמיד בולטת בסרטיו והיא גם הופכת אותם לנטועים בזמן ובמקום ולא מרחפים בחלל".

סצנות המוזיקה בסרט מראות ערבי קריוקי די הזויים, הייתה אופציה שהדמות שלכם בסרט תשיר?

יוסי: "קריוקי הוא סופר פופולרי בפינלנד, וזה נורא מוזר כי אנחנו בעיקרון אומה ביישנית, ובכל זאת אנחנו אוהבים להשתטות בקריוקי. נעשה לאחרונה סרט תיעודי שנקרא"'קריוקי פרדייז' על גברת אחת שנודדת בפינלנד ומביאה את ערבי הקריוקי למקומות רחוקים. הגברת הזו אפילו משתתפת בסרט שלנו בתפקיד קטן. אקי שקל שהדמות שלי תשיר אבל הגענו למסקנה שהולפה הוא טיפוס שתקן וביישן ולכן מי ששר בסרט הוא זה שמגלם את החבר שלי".

אלמה: "היה ברור שהדמות שלי עוד יותר ביישנית ושתקנית מזו של יוסי לכן אפילו לא חשבתי על לשיר במהלך הסרט".

אני חייב לשאול לגבי הלבוש והתפאורה. הסרט אומנם מתרחש בימינו אבל התחושה היא של שנות ה-50 או ה-60 של המאה הקודמת.

אלמה: "בהחלט. מדובר באנשים שחיים באופן מאד צנוע ואקי חשב שלהציג בית בסגנון ישן רק יעזור להבין שאלו אנשים שלא בדיוק נהנים מהחיים. לי זה מאוד עזר להיכנס לדמות של מעין רווקה מזדקנת שחיה בשיא הצמצום ואפילו מכשיר הרדיו שלה הוא ירושה מסבתא שלה. אקי גם משחק עם הזמן בסרט. הוא מערבב בין ישן וחדש ובעצם אומר לנו שסיפור האהבה שקורה בסרט הוא על-זמני".

יש בסרט הופעה עוצרת נשימה של להקת בנות פינית. זו להקה שקיימת?

אלמה: "בהחלט. זוהי מעין גרסה פינית של ה'ספייס גירלס'. הן רק יצאו למסע הופעות והן מאוד פופולריות בפינלנד. יש להן טקסטים יפהפיים ואקי, שתמיד משלב בסרטים שלו הופעות מוזיקה, החליט להכניס אותן לסרט".

יש מבקרים שטוענים שזה הסרט הטוב ביותר של קאוריסמקי עד היום, מה דעתכם על כך?

יוסי: "אני שחקן למעלה מ-15 שנים ולמדתי להתמודד עם ביקורות טובות ורעות. אני אישית לא קורא ביקורות ומנסה להיות שלם עם עצמי לגבי איך שאני מרגיש בסיום סרט שהופעתי בו".

אלמה: "מה שמשנה לנו זה מה שהקהל יחשוב בסופו של יום על הסרט. קיבלנו מחיאות כפיים מדהימות בפרמיירה ומאוד התרגשנו. נראה לנו שהסרט מצליח לגעת באנשים בכל העולם ואנחנו מקווים שנצליח לרגש ולשמח כמה שיותר אנשים".