העבודה עם טרנטינו כל כך כיפית ואינטנסיבית. הוא עושה דברים מטורפים

בתקופה שבה אמנים רבים נעים בין להחרים את ישראל ולדבר בגנותה, ובין להתעלם באלגנטיות מהמלחמה, קשה מתמיד להביא יוצרים ושחקנים מוכרים לישראל. גם פסטיבל ירושלים שמתקיים בימים אלו (18-27 ביולי), שבשנה שעברה הצליח להביא רכבת אווירית שכוללת את הלן מירן, לייב שרייבר, אוליבר סטון והאחים דארדן, נאלץ להסתפק ברשימה מצומצמת בהרבה השנה. בראשה זוהרת אורחת הכבוד שקיבלה פרס הוקרה בטקס הפתיחה, השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, שנשאה נאום נרגש בבריכת הסולטן שבו דיברה על העובדה שזהו הביקור הראשון שלה בארץ, סיפרה על יהדותה וקראה לשחרור החטופים.

ג'ייסון לי, בתם של השחקן היהודי ויק מורו (שנהרג בתאונת מסוק בסרט הסרט "אזור הדמדומים") ושל התסריטאית היהודייה ברברה טרנר, החלה לשחק כבר בגיל 9 וערכה את ההופעה הקולנועית הראשונה שלה בגיל 17. סרט הפריצה שלה היה "נעורים בקצב מהיר" לצד שון פן (1982) ולאחר מכן היא ביססה את מעמדה ככוכבת הוליוודית מזן שונה כשכיכבה בסרטיהם של מיטב הבמאים - פול ורהובן ("רומן הדמים"), האחים כהן ("הקפיצה הגדולה"), דיוויד קרוננברג ("אקזיסנטז"), סם מנדס ("הדרך לפרדישן"), רוברט אלטמן ("תמונות קצרות"), צ'רלי קאופמן ("סינקדוכה ניו יורק") וקוונטין טרנטינו ("שמונת השנואים", עליו זכתה במועמדותה היחידה לאוסקר). צוות האתר (העורך אלעד שלו, עורך מדור הביקורות יאיר הוכנר והמבקר הבכיר רון פוגל) נפגש איתה לראיון משותף במהלך הפסטיבל שבו היא התגלתה כחיננית ומקסימה, בניגוד חד לדמויותיה האפלות.

את מגיעה לארץ בתקופה שבה הרבה אנשים נמנעים מלתמוך בנו. קיבלת תגובות נגד ההגעה שלך?

"בכלל לא, הסוכן והמנהל שלי תומכים מאוד בהגעה שלי. גם התגובות ברשתות החברתיות שלי לא מופעלות אז זה עוזר. קשה שיש שנאה כזו שמגיעה אליך, אני לא טובה עם תגובות כאלה, אז פשוט כיביתי את התגובות וכך אני פחות מפחדת".

(ג'ניפר ג'ייסון לי בטקס הפתיחה. צילום: סיון פרג)

מה החשיבות מבחינתך בלהיות בישראל בתקופה כזו?

"זה מאוד משמעותי בשבילי להיות כאן. מעולם לא חשבתי שאראה דברים כמו ה-7 באוקטובר בחיי. זה תמיד בראש שלי, אני לא יכולה להאמין איך הרבה חלקים בעולם מגיבים, לאן תשומת הלב מופנית, ההפגנות האלימות והאנטישמיות, זה מדהים בהתחשב שזה קורה בנסיבות הכי מתועבות וראויות לגינוי. אני לא מצליחה להבין את התגובה לזה".

צפית בתוכן ישראלי בעבר?

"ראיתי את 'פאודה' לאחרונה וזה כל כך טוב. אני בטוחה שגם צפיתי במספר סרטים ואני מאוד מעוניינת לצפות בעוד סרטים ישראליים". את בת של שחקן ותסריטאית. חשבת להיות שחקנית מגיל צעיר?

"כן, עוד בתיכון אהבתי לשחק. כשאתה גדל בלוס אנג'לס זה לא נראה כמו חלום מרוחק, אבל זה מבט נאיבי של ילד שגדל בהוליווד. התמזל מזלי כי אני מתפרנסת מלעשות את זה, אבל הרבה אנשים לא. לא הבנתי עד כמה הרעיון של להיות שחקנית הוא קשה להשגה כשגדלתי בהוליווד".

הבחירה שלך בפרויקטים היא מאוד ייחודית, לא במסלול הקלאסי. זה היה מההתחלה במחשבותייך?

"אני בדרך כלל קוראת משהו ומגיבה לזה. זה לא תהליך מתוכנן, אלא מה שמדבר אליי. לפעמים גם אם לא ממש הבנתי את התסריט אבל רציתי לעבוד על הבמאי, הלכתי על זה. תמיד רציתי את התפקידים הכי טובים וכשנתקלתי בהם אז ניסיתי להשיג אותם כי הרבה מהתפקידים היותר מיינסטריימים לנשים באותם זמנים לא היו מעניינים מספיק".

אחד מהפרויקטים הקרובים לליבך הוא הסרט "אחותי ג'ורג'יה" שהפקת. איך היה לך לשחק דמות כל כך מורכבת וגם לשיר בסרט.

"אין לי קול טוב מאוד, אבל היא לא אמורה להיות זמרת טובה. 'אחותי גורג'יה' הוא פרויקט שיזמתי, התקשרתי לאמא שלי והצעתי לה לכתוב אותו. גייסנו כספים אליו, עשינו לו פיצ'ינג בקאן והצלחנו לגייס את המפיקים. זה היה קשה וכשזה קרה זה היה דבר נפלא".

עבדת עם הבמאים הגדולים ביותר. יש במאי שהיית רוצה לעבוד איתו? מבין מי שעבדת יש מי שהיית רוצה לעבוד שוב?

"אני אוהבת את הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר ואת הסרט שלו 'האחים סיסטרז' והייתי שמחה לעבוד איתו. אשמח לעבוד עם קוונטין שוב וגם עם ג'יין קמפיון".

(ג'ייסון לי בסרטו של טרנטינו "שמונת השנואים")

איך הייתה העבודה עם טרנטינו ב"שמונת השנואים"?

"מדהימה, כל כך כיפית ואינטנסיבית. הוא עושה דברים מטורפים, יש ממש חיים תוססים בסט, כולם סומכים אחד על השני ואתה מרגיש תחושת קהילתיות וקוונטין הוא שעושה את זה. הוא עובד עם כל כך הרבה התהלבות ושמחה שאתה יודע שאתה יוצר משהו ייחודי לגמרי. ניסיתי לעזור לו להגשים את החזון שלו על המסך, זה מרגיש כמו אחריות גדולה אבל גם משחרר ודינמי בצורה יוצאת דופן. אהבתי כל שנייה".

בשנים האחרונות ג'ייסון לי זוכה לעדנה מחודשת גם על המסך הקטן. היא שיחקה במשך מספר עונות את אחותה של הדמות הראשית בסדרה "העשב של השכן", כיכבה כאם הגיבור הלוקה באוטיזם בדרמה הקומית של נטפליקס "לא טיפוסי", שיתפה פעולה עם דיוויד לינץ' בעיבוד המחודש ל"טווין פיקס", גילמה ציידת נאצים לצד אל פצ'ינו בסדרה "ציידים" וגולת הכותרת הייתה תפקידה כאשת עסקים מניפולטיבית בעונה האחרונה ועטורת השבחים של "פארגו".

את חושבת שיש לשחקנים יותר אפשרויות כיום בגלל הסטרימינג?

"כן, אני חושבת שיש הרבה כותבים טובים עכשיו. כשאני צופה משהו בסטרימינג לפעמים קשה למצוא את מה שרציתי כי יש מאות דברים שאפשר לצפות בהם. האלגוריתם לא תמיד מבין במה אתה רוצה לצפות. התקווה היא שבזכות הסטרימינג יהיו גם יותר אפשרויות".

בעבר הייתה אמירה שככל שאת מתבגרת בהוליווד כאישה זה יותר קשה למצוא תפקידים.

"אני חושבת שכשאומרים מתבגרת מתכוונים לצעירות ממני (צוחקת). הזמן הקשה ביותר בהוליווד הוא בין הגילים 40-55 ואז אחרי זה ספקטרום חדש של תפקידים נפתח עבורך. אני מצאתי את זה כתקופה המתעתעת ביותר עבורי".

(ג'ייסון לי ב"פארגו")

איך היה לשחק אישה יהודייה שנוקמת בנאצים בסדרה "ציידים"?

"התפקיד הזה היה מאוד קשה. לסדרה יש אלמנט של ספר קומיקס, משהו גדול מהחיים, זה לא מסוג הדברים שעשיתי הרבה. נהניתי לעשות את זה, הקאסט ודיוויד וייל היוצר היו נהדרים.זה דבר שכף לעשות אבל גם צריך להתמודד עם נושאים מטרידים. המוח שלך צריך להתנתק קצת ממה שאתה עובד עליו".

בעונה החמישית של "פארגו" הדמות שלך, כמו הרבה מדמויותיך, מתחילה כדמות קשוחה אבל הופכת ליותר רכה לאורך העונה.

"יש ללוריין קשת עלילתית נהדרת. נואה האולי יצר סדרה כל כך עוצמתית וטובה, הכל מחושב עד הסוף וכל דמות מפתיעה אותך. כשהוא שלח את 3 התסריטים הראשונים חשבתי עליה כבחורה הרעה אבל כשגיליתי את ההתפתחות שלה זה הפך לעוד יותר מרגש לשחק אותה. היא אישה מאוד אינטליגנטית שהיא תמיד החכמה ביותר בחדר. היא מפענחת את החולשות והפגיעות של כל אחד אבל תופסת את הדמות של דון (ג'ונו טמפל) בצורה שגויה. כשהיא מבינה שהיא דומה לה יותר משחשבה, לוריין מסוגלת להשתנות ולהכיר בטעות שלה וזה הופך אותה לפתוחה יותר. יש לי הרגשה שהיא תמיד הייתה אמא טובה, כזו שקשוחה אבל אוהבת את הבן שלה כל כך. רק בגלל שהבן שלה הוא בחור כל כך הגון, הוא בטח קיבל את זה ממנה".

לכל הסרטים המשתתפים בפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים 2024>> לחצו כאן