החידוש הנוצץ של טים ברטון לספר הקלאסי של רואלד דאל רחוק מלהיות מתוק כמו שוקולד חלב, הוא יותר קרוב ברוחו לשוקולד מריר. זאת בזכות התסריט של ג'ון אוגוסט, נאמנות של ברטון לרוח המקורית של היצירה הספרותית והופעה קומית מבריקה של ג'וני דפ שמצליח לגנוב את ההצגה. אין ספק - הילדים ייהנו, ההורים יאהבו.
זה לא סוד שלטים ברטון יש חזון קולנועי. האיש שהביא לאוויר העולם יצירות קולנועיות ייחודיות כמו "ביטלג'וס", "באטמן", "באטמן חוזר", "המספריים של אדוארד", "אד ווד", "הפלישה ממאדים", "סליפי הולו" ו"סיפורי דגים", ("כוכב הקופים" הוא הסרט היחיד שברטון ביים ונראה כמו מוצר הוליוודי רגיל) - חוזר ברטון עם עולם פנטסטי חדש ומרהיב עין שלמרות הצבעוניות שלו הוא אפל ומרושע. "צ'רלי בממלכת השוקולד" מאפשר לברטון להמחיש לקהל הצופים בעזרת הסגנון החזותי מלא הדמיון שלו את עולמו הספרותי של רואלד דאל ובמקביל להתייחס אל ההיסטוריה של הקולנוע והמוסיקה גם מבחינה אסתטית. בעלי ידע כללי באומנות הקולנוע והמוסיקה במאה העשרים (סרטי באזבי ברקלי, "2001:אודיסאה בחלל", "המספריים של אדוארד", "משחק ילדים", "קווין", "ביטלס" ועוד) עומדים לעבור חוויה בידורית עשירה הרבה יותר.
ווילי ונקה (בהופעה קומית מדויקת ומרושעת של ג'וני דפ – איפה האוסקר?) הוא מיליונר אקסצנטרי החי בתוך מפעל שוקולד ענקי. יום אחד הוא מכריז על מבצע שבמסגרתו יוכנסו כרטיסים מוזהבים לחמש עטיפות של חטיפי שוקולד והזוכים יוזמנו לסיור במפעל השוקולד המסתורי שלו שרגל אדם לא דרכה בו מזה שנים רבות. צ'רלי באקט הוא ילד טוב ממשפחה ענייה שחי בצלו של מפעל השוקולד של וונקה. למרות שמדובר במשפחה ענייה בכסף הם עשירים בחום ובאהבה. יום אחד צ'רלי מוצר שטר כסף ברחוב והולך לקנות שוקולד. בתוך החטיף שלו הוא מוצא את הכרטיס המוזהב האחרון המוביל אותו לסיור מקיף בעולמו הבלתי נשכח של ווילי וונקה.ובהחלט מדובר בעולם בלתי נשכח. חכו שתפגשו את האומפה לומפה, מאות ננסים בגילומו של אותו שחקן, דיפ רוי המשעשע, המבצעים בכל פעם שיר בסגנון אחר (דני אלפמן המוסיקאי הקבוע של ברטון מגיע לשיא אומנותי חדש), מאות סנאים אגרסיביים שלא אוהבים שמטרידים אותם, ממתקים בגדלים מפלצתיים, ארמון שוקולד, נהר שוקולד, חרקי ענק, ילדים מפונקים ומרושעים וכמובן ג'וני דפ מעולה מתמיד ופרדי היימור ("למצוא את ארץ לעולם לא") הילד הכי חמוד באנגליה.
בשנת 1964 הספר של רואלד דאל יצא לאור והוא חגג לא מזמן ארבעים שנות מדף. בשנת 1971 הוא זכה לעיבוד קולנועי ראשון בכיכובו של ג'ין וויילדר והפך עם השנים לסרט משפחה חביב שערכו היה תמיד יותר נוסטלגי מאשר קלאסי (כאשר צופים בו היום הוא די משעמם). לעומת זאת סרטיו של ברטון מראשית הקריירה הקולנועית שלו מסוף שנות השמונים עדיין עושים זאת, מה שקשה להגיד על סרטים אחרים מאותה תקופה. אפשר לנבא שגורלו של "צ'רלי בממלכת השוקולד" יהיה דומה. לא רק בגלל הפעלולים המרהיבים הרי הם רק הולכים ומשתכללים מדי שנה, בעיקר מדובר בתסריט ובשני אספקטים חשובים המתקיימים בו: הראשון הוא התייחסות היסטורית של הסרט לתרבות שממנה הוא צמח ועוד יותר מרשים האספקט השני - הנשמה שהסרט הזה מכיל.
ב"צ'רלי בממלכת השוקולד", על כל הרשעות שלו, יש המון נשמה מהסוג שקשה מאוד למצוא במוצרים הוליוודיים קיציים. יש תחושה של תמימות אמיתית של ילד מאחורי המוצר המסחרי העצום הזה. "צ'רלי בממלכת השוקולד" נועד אמנם גם כדי לסחוט מה שיותר כסף מכיסי ההורים אבל בדיוק כמו ווילי וונקה שמשקיע את נשמתו בשוקולד ומרוויח המון כסף, גם ברטון וחבריו השקיעו את נשמתם בפרויקט המרהיב הזה ולכן מגיע להם שתלכו לראות לקולנוע ותתנו ביס בשוקולד הטעים של וונקה וחבריו.