מפתיע למצוא סרט ישראלי, ועוד סרט ילדים, שיוצא נגד מה שהפך בשנים האחרונות לנורמה בחברה הישראלית, השחיתות בצמרת השילטון, אם המדובר בחברי כנסת, ראשי ממשלה, ראשי ערים או נציגות ציבורית זו או אחרת. "אילי ובן" הוא לכאורה סרט ילדים והגיבור שלו הוא נער בן 12 אבל הסרט הזה עוסק בהון ושלטון לא פחות מ"שיטת השקשוקה" - הסרט התיעודי הישראלי המדובר ביותר בשנה החולפת. ההבדל הוא ש"אילי ובן" הוא סרט עלילתי המיועד לכול המשפחה. מדובר בדרמה אנושית קטנה שמצליחה להביא אותה בהפוכה.
[*]
יובל שבח מקסים בתפקיד הראשי כאילי בן ה-12. ילד צפונבוני שחי בעושר ואושר בהרצליה פיתוח. סבו הוא אחד הארכיטקטים החשובים בתולדות המדינה, אמו מרצה באוניברסיטה ואילו אביו, בן, הוא מהנדס העיר הרצליה. בבית הספר הוא מאוד פופולארי והוא חבר בכנופיה של ילדים עשירים שחושבים שהם יכולים לעשות ככול העולה על רוחם כולל להרביץ לסתם ילדים חלשים מהם. אילי גם מבקש חברות מהילדה הכי יפה בשכבה אבל היא מעדיפה משהו אחר.
יום אחד עולמו של אילי מתהפך עליו, כאשר המשטרה חושדת כי אביו נטל שוחד כבד במסגרת תפקידו, והיא עורכת האזנות סמויות לטלפון בביתו. המעצר המתרחש לעיני אילי מסעיר את המתבגר הצעיר והוא מבקש בתמימותו לנסות לשחרר את אביו. הוא מתעתע בקצין האחראי על החקירה אך מעשיו גורמים לאביו בעיקר נזק, ולבסוף נשלח האב למעצר בית ושוקע בדיכאון. במהלך מעצר הבית מתברר לאילי ולבן כי חלפו הימים שבהם חלקו עולם יחד, והמשפחה נאלצת להתמודד עם התקשורת, עם הפחדים של בן ועם החלטות גורליות.
[*]
ליאור אשכנזי הוא ליהוק מעניין. מי שבעבר הלא רחוק היה אחד הגברים היפים ביותר בקולנוע הישראלי. בסרט זה הוא מלא יותר, שערו האפיר גם הכריזמה התעממה והכול עבור התפקיד, בהחלט תפקיד אופי ראוי. יעל הדר, אולי אחת השחקניות המרשימות ביותר שיש לקולנוע הישראלי (ותפקידה ב"מרס תורכי" הוא הוכחה חד משמעית) מתבזבזת על תפקיד נטול אופי . הילדים המשחקים בסרט חביבים ולעיתים אפילו מקסימים. ניסן נתיב בתפקידו האחרון מרשים כאביו של אשכנזי. מי שגונב את ההצגה מכולם, בלי למצמץ, הוא צחי גראד. נראה שלא משנה איזו דמות גראד גילם השנה, אם זה מציל מדוכא, רב מודאג, אבא לא מתפקד או בלש משטרה חריף ואנושי בסרט זה – בכולם הוא היה פשוט מעולה.
כיף למצוא על מסך הקולנוע ובסרט ישראלי גיבור צעיר שלא מפחד להתמודד עם אנשים אלימים ושקרנים ורודף אחרי האמת. זהו מעשה מפתיע בנועזותו; הרי אפילו הורים בארצנו המעוותת מלמדים את ילדיהם לעגל פינות ולהרים מגבות בבתי מלון.