חמישה, כוכבים: הסרטים האהובים על עומר ברנע ותם גל

הבחירות של עומר ברנע

זוהי אנגליה - "משחק שנראה לחלוטין כמו סרט דוקומנטרי, למרות שמדובר בסרט עלילתי. סרט מרגש ונוגע ללב. סיפור על ילד קטן שאיבד את אביו".

על הסרט: באנגליה של שנות השמונים, שון מאבד את אביו במלחמה. הילד מתחבר לקבוצת גלוחי ראש שמאמצת מנהיג גזעני חדש והופכת להיות מסוכנת. זוכה פרס הקולנוע הבריטי העצמאי לסרט הטוב ביותר.

אפוקליפטו - "סרט נועז שלא משתמש באף שפה לכל אורכו מלבד זאת של האינדיאנים. התמה המרכזית הכי חזקה ואדירה היא ההתגברות על הפחד. שיעור שמהדהד לי ביצירה הקולנועית".

על הסרט: סרטו של מל גיבסון מציג את שבט המאיה האינדיאני, אשר מעורער בעקבות פלישה של כוח זר ואלים.

50/50 - "יכולת אדירה לפרוט באינטנסיביות על מיתרי הצחוק ודמע שלי, שזו אחת האיכויות שאני הכי אוהב לחוות בחיים האלה".

על הסרט: נכתב בהשראת התמודדות תסריטאי הסרט וויל רייזר עם מחלת הסרטן. בכיכובו של ג'וזף גורדון לוויט.

השיגעון - "משפט הסיום הכי רלוונטי לי מכל הסרטים בעולם. ממליץ עליו בחום אדיר לכל מי שנשבר לו הלב. תשלובת עדינה ומרגשת בין אהבה לכאב".

על הסרט: בקיץ 1994 בניו יורק, נער בודד בשם לוק (ג'וש פק, "דרייק וג'וש") מעביר את זמנו במכירת מריחואנה, בה הוא סוחר עם פסיכותרפיסט לא שגרתי (בן קינגסלי) בתמורה לטיפול. זוכה פרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית.

מעשה בהרג - "הדוקומנטרי האהוב עליי ביותר בכל הזמנים. לוקחים שם חוויות של אלימות קיצונית של מתעללים ומוצאים דרך מופלאה לתרגם אותן לתמונות מסוגננות. וידוי אנושי ברמה העמוקה ביותר שאפשר להציע".

על הסרט: יוצרי הסרט קראו תיגר על מנהיגי כיתות היורים לשעבר באינדונזיה שהספיקו להפוך לבכירים בשלטון - לשחזר את ההרג ההמוני שלהם לפי ז'אנרים קולנועיים, כמו סרטים מוזיקליים. זוכה פרס באפט"א ופרס מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין לדוקומנטרי הטוב ביותר.

הבחירות של תם גל

הניצוץ - "ראיתי אותו בפעם הראשונה בגיל עשר. בכל פעם שאני צופה בו הלסת שלי נופלת - ולא משנה התזמון, השילוב של הבימוי של קובריק עם מה שניקולסון עובר ומעביר שם, תמיד ישלח אותי אחר כך למקלחת דרמטית שמצריכה טיהור יסודי. השוטים שם, של סופר מול מכונת כתיבה, יכולים לשתק כל מי שבא במגע עם הסרט ואי פעם ניסה להעלות משהו על הכתב. ניקולסון ענק בכל קנה מידה אפשרית".

על הסרט: סטנלי קובריק מתאר את תהליך אובדן שפיותו של סופר (ג'ק ניקולסון באחד מתפקידיו הידועים ביותר) השוהה עם משפחתו במלון מבודד לתקופת החורף. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם מאת סטיבן קינג. הסרט, שבתחילת דרכו לא זכה להצלחה בקופות ובביקורות, זכה בהמשך להערכה רבה כאחד מסרטי האימה הגדולים אי פעם.

בירדמן - "לא מתרשם בדרך כלל מהזוכים של האוסקר. במיוחד לאור השנים האחרונות, האקדמיה מעט איבדה אצלי את הבלעדיות על איכות. אבל פה אני משוכנע בלב שלם שהזוכה של 2014 זכה בצדק. התופים שמלווים את כל הסרט הטריפו אותי במובן החיובי ביותר, הכתיבו לי את הדופק ויותר מזה - הסרט גרם לי להאמין למייקל קיטון ופשוט לאהוב לו את הצורה. הזיכרון הכי חזק שלי ממנו הוא הסצנה שלו עם מבקרת התיאטרון השנואה עליו. הבמאי המקסיקני איניאריטו זכה עימו בפרס האוסקר, עם תקציב דל של 16.5 מיליון דולר וצילם הכול בדמוי שוט אחד שלא אפשר לי להתנתק לשנייה. בנוסף, הופעת המשנה של אדוארד נורטון קנתה אותי לחלוטין".

על הסרט: שחקן עבר, שזכה לתהילה בזכות גילום דמות של גיבור על, מנסה לזכות מחדש בתהילה באמצעות מחזה שהוא מביים ומככב בו בברודווי. הסרט נערך כך שייראה כאילו שצולם בשוט אחד. זוכה ארבעה פרסי אוסקר, ביניהם לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר.

21 ג'אמפ סטריט - "עם יד על הלב, אני יכול לראות אותו בלופים. הליהוק של ג'ונה היל וצ'אנינג טייטום להיות צמד שוטרים סמויים ומעוטי יכולת בחידוש לסדרה משנות ה-80, הוא מדויק מאין כמוהו. אי אפשר להפסיק לצחוק, אי אפשר שלא להעריך כל ניואנס וכל הערת שוליים שהאחד זורק לשני. בעיניי מדובר בהנצחה מקיפה וחריפה של דור ה-Y. הוא מבריק ומטומטם והוא כנראה סרט הקומדיה הטוב ביותר של העשור האחרון. מעל כולם- אייס קיוב בסצנת השנורקל".

על הסרט: מבוסס על סדרת טלוויזיה בעלת אותו השם ועוקב אחר שני שוטרים סמויים הנאלצים לחיות מחדש את חיי התיכון. הם נדרשים להסתוות לתלמידים על מנת למנוע את התפשטותו של סם חדש ולעצור את הספק.

ג'אנגו ללא מעצורים - "אצלנו בבית, טרנטינו זה חינוך, לא בגלל האלימות, בגלל הדיאלוגים. ג'אנגו נבחר כאן כי הוא לא טרנטינו טיפוסי, הוא מעין צומת. סרט שמגיע שלוש שנים אחרי 'ממזרים חסרי כבוד', עם מבנה של מערבון קלאסי שפוגש את בניית הדמויות המרהיבה של החתן של צביקה פיק, וגורם לכולם לרצות לצאת מאולם הקולנוע ולהיות צייד ראשים על סוס חסר אוכף. הפסקול יפהפה מההתחלה עד הסוף, כריסטוף וולץ הוא הדבר הכי טוב שיצא מיבשת אירופה, אבל מעל כולם דיקפריו שהיה צריך לקבל את האוסקר דווקא כאן, על תפקידו כקלווין קנדי, בעל אחוזה דרומי חסר רחמים שבמונולוג מעורר חלחלה נותן הצצה לגזענות הלבנה, על ידי ההדגמה על הגולגולת של המשרת הוותיק שגידל אותו".

על הסרט: במערבון של טרנטינו, המתרחש בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית, מתוארת מערכת היחסים בין ג'אנגו (ג'יימי פוקס), עבד שחור משוחרר, לבין ד"ר קינג שולץ (כריסטוף ואלץ), צייד ראשים לבן ממוצא גרמני. זוכה פרסי אוסקר לתסריט הטוב ביותר ולשחקן כריסטוף ואלץ.

תברח - "מאז שראיתי אותו אני לא מפסיק לחשוב עליו. זכה השנה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר, ומביא למסך את אחד התרחישים המבעיתים בעולם, שילוב של דונלד טראמפ עם פרק של 'מראה שחורה'. החלטתי להזכיר אותו כי נראה שבשנים האחרונות יש כל מיני ניסיונות של סרטי אימה לצאת מגדרם, או להיות מינימליסטים עד שאני אמור לפחד מחבילת מגבונים אחוזת דיבוק. ופה זה תופס ומטלטל, והשחקן הראשי מעביר דרך הפנים שלו את כל מנת הפחד שאתה מצפה לקבל מסרט אימה טוב".

על הסרט: כריס (דניאל קלויה), גבר אפרו-אמריקני וחברתו הלבנה רוז (אליסון ויליאמס) הגיעו לשלב ביחסים בו פוגשים את ההורים בפעם הראשונה. המפגש המשפחתי מתפתח לעלילת מסתורין ואימה, עד הרגע בו כריס מגלה אמת שמעולם לא היה יכול לדמיין. זוכה פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.