Seret מהעבר: 30 שנה לסקס, שקרים וווידאוטייפ

כולנו מכירים את הזרם העצמאי האמריקאי של שנות ה-90. גם אם לא שמעתם על פסטיבל סאנדנס מעולם, ככל הנראה שכן שמעתם על קוונטין טרנטינו, האחים כהן וקווין סמית' שהגיעו למיינסטרים ללא תמיכה של אולפנים גדולים כמו פוקס או יוניברסל ששלטו בבתי הקולנוע של אותה תקופה.

אך כמה שנים לפני, זו לא בדיוק הייתה התקופה היפה ביותר עבור הקולנוע העצמאי. קשה היה לבמאים צעירים להתעלות על סרטים עתירי תקציב בכיכובם של ארנולד או סילבסטר ובבימויים של ספילברג או לוקאס. אפילו במאים שהגיעו מהזרם העצמאי כמו פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה נאלצו לקחת על עצמם פרויקטים עתירי תקציב שסבלו מהתערבות יתרה של האולפנים. אלו היו שנים שהקולנוע העצמאי כמעט ונעלם מהרדאר.

אלו בדיוק היו השנים בהן החל קולנוען צעיר לשאול ציוד מהאוניברסיטה בה לימד אביו ולייצר סרטים קצרים בהיותו עדיין בתיכון, זה היה סטיבן סודרברג, שוויתר על לימודי קולנוע ועבר להוליווד במטרה להיות עורך עצמאי. סודרברג התנסה במספר תפקידי הפקה בתוכניות שונות לפני שהיה מועמד לפרס הגראמי ב-1985 עם תיעוד ההופעה החיה של להקת Yes.

[*]

ב-1987 רעיון נרקם בראשו של סודרברג בעקבות מערכת יחסים כושלת. הבמאי רצה להתמקד בקריירה ולא במערכת יחסים, אך הכיר אישה שהייתה חשובה ביותר עבורו. אותה אישה גם עמדה בפני צומת דרכים בו היא התבקשה לבחור בין הקריירה לבין הוליווד שבה היא גרה. הוא ניצל את ההזדמנות ושכנע אותה לעזוב את המקום ורק כשעזבה הוא הצליח באמת להתגבר עליה.

הפרידה הובילה לרעיון שליווה אותו במשך שנה, שנה שבה הרעיון פותח יותר ויותר בראשו של הבמאי. השנה הזו הסתיימה כאשר במשך 8 ימים יצא סודרברג לטיול חוצה ארצות הברית ביחד עם בלוק דפים צהוב שעליו נכתבה הגרסה הראשונה לסרטו הראשון של הבמאי. הסרט עקב אחר ארבע דמויות. ג'ון ואן מולאני, זוג הנשוי בעושר ואושר למראית עין בלבד, סינתיה, אחותה של אן והמאהבת של ג'ון, וגרהאם דלטון, חבר ותיק שמגיע לעיירה ונושא עמו סוד אפל. בארוחת ערב מצליחה אן לגלות את סודו של גרהאם - הוא נוהג לצלם נשים שונות בעודן מדברות בחושפניות על חיי המין שלהם.

בראיון ל"שיקגו טריבון", הבמאי סיפר כי כל אחת מהדמויות מראה חלק מהאישיות שלו. חלק שמאוד מיני כמו דמותו של הבעל, חלק שמאוד מתנער ממיניות כמו האישה וגם חלקים שמבטאים חלקים מהעבר שלו כמו היחסים בין האחות וגרהאם. הסרט הופק בתקציב של כמיליון וחצי דולר. סודרברג נדרש לקצץ בעלויות וניתנו לו 5 שבועות של צילומים ושבוע של חזרות עם השחקנים. יחד עם זאת, הבמאי הודה כי הוא מעולם לא יצר סרט שבו היה לו את כל הזמן וכל הכסף שהוא היה צריך.

סודרברג הודה כי הוא פקפק בהחלטותיו פעמיים במהלך תהליך הליהוק. פעם אחת עם השחקנית אנדי מקדואל (אן) והשנייה עם השחקן ג'יימס ספיידר (גרהאם). את מקדואל עצמה סירב הבמאי אפילו לבחון, אך זו יצרה קשר עם ההפקה באופן אישי וזכתה למבחן בד מוצלח ביותר.

כשהתקציב הולך ואוזל אך העריכות עדיין בעיצומן, הסרט הוגש לפסטיבל סאנדנס, שהיה חביב ביותר על אולפני מירמקס, עם פסקול זמני, כותרות סיום שהוכנו במכונת זירוקס ואפילו שם זמני. כמו בשנים קודמות בהיסטוריה של הפסטיבל, הפרס הגדול היוקרתי הלך לבמאית ננסי סאבוקה על סרטה "אהבה אמיתי", סרט שנשכח עם הזמן. אך סרטו של סודרברג לא נשאר בידיים ריקות בהיותו הסרט המדובר והאהוב ביותר בפסטיבל. הוא קטף את פרס חביב הקהל בקטגוריית סרט הדרמה.

כאשר היה צריך לחשוב על הפצה, הטלפון של הבמאי צלצל פעמיים. פעם אחת אלו היו המפיקים סימפסון וברוקהיימר שנכחו בהקרנה בסאנדנס ורצו לרכוש את הזכויות לסרט. סודרברג התנצל במשך שנים אחר כך על שלטענתו התייחס אליהם בזלזול והרס את העסקה. למזלו, הדבר הוביל לשיחה נוספת, הפעם מחברת האינדי "מירמקס" (כן, אותה חברה של הארווי ווינשטיין הנודע לשמצה). מירמקס הייתה באותו זמן חברה בראשית דרכה ושחררה בין שלושה לארבעה סרטים בשנה, אך האחים ווינשטיין הוכיחו את עצמם בתור מפיצים לא רעים בכלל עם "כף רגלי השמאלית" בכיכובו של דניאל דיי לואיס.

הסרט הוקרן בהפצה חלקית ברחבי ארה"ב וזכה לאולמות מלאים ומחמאות על סגנונו פורץ הדרך של סודרברג. שיא ההצלחה הגיע כאשר קטף את הפרס הגדול של דקל הזהב בפסטיבל קאן. בכך הפך סודרברג לבמאי הצעיר ביותר שזכה בפרס היוקרתי. כל העולם הפנה מבט לקולנוען האמריקאי הצעיר שעמד עם הפסלון וקרא: "טוב, אני מניח שכל דבר מכאן והלאה יהיה נפילה במורד הגבעה".

זה היה הזמן בו סודרברג היה צריך להחליט על שמו הרשמי של הסרט. הוא הציע למירמקס מספר שמות: '46:02' (השם האהוב ביותר עליו, זמן הריצה המשוער של הקלטת של אן), 'שמירה על רשתית', 'מכשיר צימוד טעון', 'מצב: חזותי' ו' אג'נדות נסתרות'. אך המפיקים בחרו מיד בשם הכי פחות אהוד על הבמאי- "סקס, שקרים ווידיאוטייפ".

הסרט נרשם במהרה בתור נושא דגלו של גל שלם, הגל העצמאי החדש של אמריקה. זה היה הסרט הראשון מפסטיבל סאנדנס שגם זכה בפרס וגם זכה במועמדות לפרס האוסקר(בקטגוריית התסריט אך הפסיד ל"נהג של מיס דייזי"). אנדי מקדואל נהפכה לכוכבת והשתתפה בהמשך בשוברי קופות כגון "הדסון הוק" ו"גרין קארד". לצידה נהפך ג'יימס ספיידר לשחקן מוערך ביותר עם שוברי קופות כמו "הנוקמים:עידן האולטרון" ו'סטארגייט" ליד תפקידו האייקוני ב"רשימה השחורה". המנצחים הגדולים של הסרט הזה היו חברת מירמקס שזכו לראשונה להגיע לשטיח האדום של בימת האוסקר ובאותה שנה נהפכה לאחת מחברות ההפצה הגדולות ביותר בתעשיית האינדי וכמובן סטיבן סודרברג שהפך לאחד הבמאים העסוקים בהוליווד עם שורת סרטים מצליחים כמו סרטי "אושן", "ארין ברוקוביץ'", "טראפיק" עליו זכה באוסקר לבימוי, "מגי'ק מייק" ועוד.