פסטיבל ירושלים: שפאר בדרך להוליווד, בל ועוד

לאחר שהוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן וזכה למחיאות כפיים נרגשות במשך דקות ארוכות של הקהל בתום ההקרנה בחגיגה הקולנועית הגדולה בעולם, "איפה אנה פרנק", סרטו החדש של ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), הגיע אל המעמד היוקרתי של טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע בירושלים - ואין סרט ראוי ממנו. כבר נכחתי בכמה וכמה אירועי פתיחה של סרטים בבריכת הסולטן, אבל אין ספק שזה היה מהמרגשים שביניהם. הסרט הוא עיבוד אנימציה מקורי לסיפורה המוכר של אנה פרנק. במרכז העלילה ניצבת דווקא דמותה של קיטי, חברתה הדמיונית של אנה, אותה ילדה שאנה הקדישה לה את כל כתבי היומן המקורי. קיטי מתעוררת לתחייה מבין דפי היומן במציאות העכשווית של אירופה, 75 שנה מאז תום מלחמת העולם השנייה. מדובר ביצירה קולנועית מרשימה שהצליחה לרתק את אלפי הצופים בבריכת הסולטן אל הבד ולהיות שקטים ודרוכים. אין ספק שזהו הישג אדיר באירועים מרובי קהל מסוג זה.

סרט מונפש נוסף שהוצג מתחרות בפסטיבל קאן היוקרתי השנה הוא "Bell" , סרט אנימה ממוחו הקודח של הגאון היפני מאמורו הוסודה, שסרטו הקודם "מיראי" זיכה אותו במועמדות לאוסקר ובשלל פרסים יוקרתיים נוספים. הפעם אנחנו נחשפים לסיפורה של סוזו, תלמידת תיכון בת 17 שחיה עם אביה בכפר מרוחק וסובלת מטראומה בעקבות מותה הטראגי של אמה. כבר שנים ארוכות שהיא נחבאת אל הכלים, אבל בעזרת רשת חברתית הנקראת "יו" ובה 5 מיליארד חברים, היא מוצאת מחדש את קולה, בעזרת דמות שהיא יוצרת בשם בל – זמרת מוכשרת ובעלת שם עולמי. בחסות המחוזות הווירטואליים היא נתקלת ביצור מסתורי שגם לו יש עבר מורכב ואפל. בעזרת הומור ופנטזיה הוסודה עוסק בנושאים כבדים ומורכבים כמו התמודדות עם שכול בגיל צעיר, אלימות במשפחה, בריונות ברשתות החברתיות ועוד. על הדרך ישנה מחווה לסיפור "היפה והחיה" וגם פסקול מוזיקלי המורכב משירי פופ וקיטש יפנים סוחפים ומרגשים. האנימציה היא מהמרשימות שתראו.

[*]

סרט נוסף שכולו הנפשה, הוא יצירה תיעודית במסורת "ואלס עם באשיר". הפעם היא מגיעה אלינו ממדינות סקנדינביה, הפקה משותפת של דנמרק/שבדיה/נורווגיה וגם צרפת. הסרט "לברוח" של הבמאי יונאס פוהר רסמוסן, שזכה בפרסים בסאנדנס, הוקרן גם בפסטיבל ברלין וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל האנימציה היוקרתי של העיר אנסי. הסרט עוקב אחרי 20 שנה בחייו של אמין נוואבי, כיצד נמלט בילדותו מאפגניסטן בעקבות המלחמה עם הטאליבן ולאחר הפלישה הסובייטית, ומסע התלאות שעבר עד שהגיע לדנמרק. כל זה באמצעות אנימציה מרהיבה ופסקול מעולה. הבמאי יונאס פוהר רסמוסן, שהוא גם חבר קרוב של גיבור הסרט, מצליח להביא קול מרגש של בחור הומו מאפגניסטן המתאר באומץ את סיפור חייו ומה זה להיות פליט עם כל הטראומה של המסע, סיכון החיים בשלל צורות ועד הדרך אל הגאולה, למציאת בית חדש וגם אהבה. סרט איכותי, רב עוצמה, מסוגנן ועשיר ברגש. מומלץ מאוד. סרט האנימציה האחרון להפעם הוא הסרט הקצר "פלומות", שביימו תום קוריס וחני דומבה ומשתתף בתחרות הסרט הישראלי הקצר. 15 דקות של קסם טהור. מדובר בפנטזיית פולקלור המתרחשת בשנות ה-90 ומתארת בצורה מקורית ורעננה את המשבר שעוברת נערה מתבגרת, עולה חדשה בנוגע לזהות שלה.

כמי שאוהב את שרלוט גינסבורג ציפיתי להקרנת סרטה התיעודי "ג'יין מאת שרלוט", שבו היא מתעדת את אמה, השחקנית, הזמרת והדוגמנית ג'יין ברקין שנאבקת במחלת הסרטן. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן האחרון ויש בו כמה רגעים יפים. הוא מתחיל במסע הופעות ביפן ממשיך להופעות בקרגני הול בניו יורק, ביקור בבית הנופש של בירקין וגם בדירתו של סרז' גינסבורג מי שהיה בעלה השני של בירקין, שהוא סוג של מוזיאון שאף אחד מלבד שרלוט לא נכנס אליו. אבל בין הרגעים המעניינים והיפים יש גם רגעים משעממים ומיותרים למדי והסרט היה יכול להתקצר בקלות ל-60 דקות אפקטיביות שמתאימות למסך הטלוויזיה והרבה פחות לאולם הקולנוע. בכל מקרה, מדובר בשתי אגדות תרבות - אם ובתה שהן סוג של סלבריטאיות למביני עניין. לא מפתיע שהתוצאה הזאת הגיעה לפסטיבל קאן ,שהן אורחות קבועות בו, ותטייל בעוד הרבה פסטיבלים בעולם.

[*]

סרט תיעודי חשוב ולא שגרתי שצפיתי בו, הוא "שפאר בדרך להוליווד" של הבמאית ונסה לאפא, שמשתמשת ב-40 שעות שיחה שהוקלטו בשנת 1971 ולא נועדו לפרסום. המקליט והמראיין הוא אנדרו בירקין, תסריטאי צעיר שנשלח מטעם אולפני פרמאונט. המרואיין הוא אלברט שפאר, איש סודו של היטלר, שר החימוש של גרמניה הנאצית שתחת משרדו עבדו בכפייה 12 מיליון איש ואישה (יהודים, הומואים, אסירים פוליטיים, שבויי מלחמה ועוד). במהלך ישיבתו בכלא במשך 20 שנה, שפאר כתב ספר זיכרונות בשם "בתוככי הרייך השלישי" שאינטלקטואלים אירופאים רבים העריצו באופן עיוור והוא הפך לרב מכר. המטרה של פרמאונט הייתה לנסות לכתוב תסריט לסרט קולנוע המבוסס על רב המכר. מטרתו של שפאר הייתה לשכתב את ההיסטוריה ולטייח את מעשיו הרצחניים.

הסרט המעולה הזה מרתק מהרגע הראשון עד לסופו והוא אקטואלי יותר מתמיד כי הוא מזכיר לנו כיצד ניתן לשנות את הזיכרון הקולקטיבי, במיוחד בימים אלו שהמדיה כל כך נגישה וזולה. ממשלות כמו פולין והונגריה, פוליטיקאים כמו חברות "היחידה" במפלגה הדמוקרטית ועוד כמותן בכל רחבי העולם, פעילי BDS ושותפיהם, מנסים ברגעים אלו לטייח את ההיסטוריה, להקטין את משמעות השואה, לשכתב את ההיסטוריה. לא מדובר באנשים לא משכילים, אותם פעילים הם אינטלקטואלים, כאלו שלמדו ומלמדים באוניברסיטאות ויש להם קהל רחב מסטודנטים עד ההמונים המקשיבים להם בשקיקה. פעם הוליווד הייתה המגדלור לשינוי והשפעה על התודעה. היום זאת המדיה החברתית, האינסטגרם והטיקטוק. אנחנו די מפסידים שם. "שפאר בדרך להוליווד" מתאר ניסיון שנכשל של רוצח המונים. היום הפנטזיה שלו מתגשמת בעזרת אנשים שאפילו לא יודעים מי הוא. לראיון של עורך האתר עם במאית הסרט >> לחצו כאן.

לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן. הצביעו לסקר - מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל >>

מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? ירושלים חיפה דוקאביב ערבה הקולנוע הגאה קולנוע דרום סרטי סטודנטים אחר
שלח/י