Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: האם יש סוף ליעד סופי?

מאת: בן חכים

בימים אלו יצא למדפי ספריות הוידיאו החלק השלישי, והאחרון בינתיים, בסדרת סרטי האימה "יעד סופי" מה שמחזיר אותי היישר לשנת 2000.

סרט חדש יוצא: "יעד סופי". ההתלהבות היא רבה. סוף כל סוף אפשר לצפות בסרט נעורים איימתי עם גוון מקורי, נטול רוצחים עוטי מסיכות או מטורפים עם דיפלומה. סרט בו הגיבורים מוצאים את מותם אחד אחרי השני, לא בדרך הקונבנציונלית המוכרת לנו, אלא ע"י סדרה מסתורית וביזארית של תאונות המתרחשות באופן כרונולוגי וכלל לא מקרי.

[*]

התבנית של סדרת סרטי האימה הזו היא פשוטה, נוסחתית מאוד ודי חוזרת על עצמה בכל הסרטים: 1. אדם חוזה אסון ומשכנע את חבריו לשמוע בקולו ולהינצל. 2. האסון הנחזה מראש באמת קורה. 3. החבר'ה שניצלו מוצאים את מותם בנסיבות מסתוריות, בדיוק באותו הסדר בו הם היו אמורים למות בעת האסון.

כנראה שיוצרי הסדרה פשוט מצליחים לחגוג על הפחדים הכי ממשיים שלנו, אותם אנו חווים יום יום: בכבישים, בטיסות, ואפילו במקום התמים ביותר, לכאורה, הלונה פארק. כך למשל, בסרט הראשון חזינו יחד עם אלכס בראונינג פיצוץ בלתי מוסבר בטיסת לילה של חבורת תיכוניסטיים לפריס. בסרט השני, שדילג על האקרנים בארץ וקיפץ היישר לקופסא הביתית, היינו עדים לסצינת פתיחה מדהימה של תאונת דרכים מחושבת וממוחשבת, וכעת, בסרט השלישי, המוות תופס אותנו דווקא במקום הכי פחות צפוי: רכבת ההרים בלונה פארק.

[*]

הסרט הראשון, אותו ביים ג'יימס וונג, היה מקורי ומפתיע וזכה לאהדת הצופים הנלהבים בכל העולם, מה שהביא ליצירת סרט נוסף בסדרה, שנתיים מאוחר יותר, ב- 2003. הסרט, אותו ביים דייוויד אליס שמאוחר יותר ביים מותחנים כמו "סלולר" ו"נחשים על מטוס" שמוקרן בימים אלו ברחבי הארץ, קיבל הרבה יותר תשומת לב ממוחשבת בעיבוד הגרפי והויזואלי.

הודות לכך, זכינו לחוות מיתות הרבה יותר יצירתיות ועתירות דמיון בפרק השני וגם היוצרים זכו לממש את הפנטזיות הפרועות ביותר שלהם. ומה אפשר לומר על הפרק השלישי? גם אותו ביים ג'יימס וונג, ובכן, ארבע מילים: ביזבוז עצום של זמן.

[*]

לאחר ההברקה של שני הפרקים הראשונים והעליה המואצת ברמת התיחכום, הצופים הפוטנציאלים מוצאים את חדות אבחנתם ברמה אחת מעל לממוצע. הם רגישים יותר ובעלי חושים מחודדים הרבה יותר, מה שתובע מן היוצרים לעלות ברמה ולהעניק לצופים את הקרדיט המגיע להם, מה שלא מתקבל ברובו מהפרק השלישי.

לדוגמא, ברור כמעט לכל מעריץ מושבע ששוחה בז'אנר לא מעט שנים, כי כאשר אחת הדמויות קמה ממקומה, מתחילה להרים את קולה, כאשר ברקע ומסביבה מתחילות להתלוות אליה תנועות יתר, די ברור שמשהו רע הולך לקרות. אם מישהו, למשל, מחליט לומר במהירות מופרזת "שום דבר לא יקרה לי", ודואג לחזור על זה יותר מפעם אחת, די ברור שמשהו רע עומד לקרות לו.

[*]

גם האדם שהכי פחות מצפים שימות, ימות - אלו כללים וחוקים שאנו הצופים מסוגלים לדקלם מתוך שינה, לא כי חלילה אנו המצאנו אותם, אלא רק בגלל שאנו, עם או נגד רצונינו, יצרנו את הרגלי הצפייה הללו במוחינו יחד עם היוצרים הלהוטים בתהליך ארוך ועמוק שהתגבש לו במהלך השנים. וכמוהם, אנו מסוגלים לחזות מראש מה יקרה, מתי והכי חשוב - איך.

לכן, דווקא ב "יעד סופי 3", יותר מכל פרקי הסדרה, צריך היה לדעת להפתיע את הצופה במנות קטנות במקומות הכי פחות רציונאליים.

"יעד סופי 3" הוא ברמה ירודה יותר מהפרק השני, שהיטיב לסמן מגמת עלייה בעשייה לבאות, כאשר הצליח לשמר את אלמנט הניחוש וההפתעה, היצירתיות והויזואליות במיתות המדהימות שנעשו בו והחיבור הכולל יחדיו.

[*]

הפרק השלישי, למעט חיבור בלתי מוצדק של מיתות צפויות וזולות, האחת אחרי השנייה, אנו מקבלים מכונה, שחוץ מלהצטיין בסחיטת כספים, מספקת לנו יצירת איימים המתאימה ברמתה לילדי גנון, נטולת כל אומץ וטעם, הדואגת לשחזר את ההצלחות הקודמות אחד לאחד ללא שום תעוזה או יוזמה חתרנית. היא רוויה בהקפצות סתמיות, מיתות מכוונות ללא אלמנט הפתעה, ניחוש או מתח ראויים וגם הרבה פחות דקוראטיביות מאלו בחלק השני.

בעותק ה - DVD יש הערות במהלך הסרט מפי יוצריו וגם משחקון קטן התקף בזמן הצפייה בסרט בלבד, בו הצופים יכולים לקבוע את גורלם של השחקנים. הכוונה היא לפאוזות קטנות בזמן התלבטותם של השחקנים, בהן מופיעים שני כפתורים על המרקע והצופה יכול לנתב את בחירתו שלו, שתשפיע על רגע קטן ורגעי בסרט, לא יותר.

[*]

מה שכן, כדאי לומר מילה טובה על סצינות הפתיחה של כל שלושת הסרטים, שהיו מרשימות ויזואלית ודאגו לטפח את האווירה הקודרת והמלחיצה גם באור יום וגם בשעת חושך. אך האם בשביל סצינה אחת טובה שווה לסבול 93 דק'?