Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: קפוט עם קפוטה

מאת: בן חכים

האמת שאת "טרומן קפוטה", סרט האוסקר הלקקני, שיצא לא מכבר לספריות ה - DVD לא רציתי לראות. לא רציתי לראות אך חשתי מחוייבות מסויימת. מחוייבות להצצה במשחק השווה אוסקר (פיליפ סימור הופמן) וגם מחוייבות לבילוי 114 דק' תמימות עם אחת מהשחקניות היותר אהובות עלי והיותר עסוקות שיש היום בתעשייה – קתרין קינר ("להיות ג'ון מלקוביץ", "חברות עם כסף", שיצא לא מכבר לקולנוע).

לצערי הרב מאוד, אווירת "השטיח האדום" וה"נו, בואו נפיק עוד סרט אוסקר" לא פוסחת גם על הפורטרט המתחסד הזה. שנות השישים, נשים מבודרות שיער, גברים עם סיגרים גדולים ושיער בעל מראה רטוב המסורק (איך לא) לצד, מכוניות "קלאסיות", חצי כוס ברנדי ביד ומוזיקה טובה ברקע - אין שום ספק שהעיצוב, האיבזור וכנראה גם הכוונה – מצפה מאיתנו להתכופף בפעם המי יודע כמה (ואני לא אתן דוגמאות) תחת מדיניותה השפלה והמשפילה של מכונת הסרטים המפלצתית.

[*]

הסרט מספר את סיפורו של טרומן קפוטה (פיליפ סימור הופמן), שהיה כתב מצליח של "הניו יורקר". קפוטה שומע ב-1959 על סיפור רצח מזעזע של ארבעה בני משפחה בקנזס. הוא ושותפתו, הרפר לי (קתרין קינר), נוסעים לעיירה בה התרחש הרצח כדי לערוך תחקיר לכתבה. אבל ככל שקפוטה חופר עמוק יותר בחומר החקירה, מתגבשת בו החלטה: הוא יהפוך את הסיפור לעבודה הגדולה ביותר שלו, ספר בשם "בדם קר".

הוא חוקר יותר ויותר, מראיין עוד ועוד את המעורבים בסיפור, ובמיוחד אסיר עם היסטוריה מטרידה בשם פרי סמית' (קליפטון קולינס הבן). קפוטה מתחיל לחוש חמלה כלפי סמית', שגורם לו לפעול למען אסירים במצבו, אבל במקביל הוא גם זקוק נואשות לסיום טוב לספר – סיום שיכולה לספק רק הוצאה להורג. השניים משתפים פעולה ונאבקים לחילופין, והמניעים הסותרים והאמביוולנטיים שלהם הופכים את המחקר לחוויה מטרידה, שתהפוך ליצירה ספרותית המשפיעה על כתיבה לא בדיונית עד היום.

[*]

מזלו הגדול של הבמאי המתחיל, בנט מילר, שהוא מחזיק בידו: א. סיפור מוצלח ובעל פוטנציאל ענק. ב: נוכחות כובשת מסך של הופמן, שפשוט מפצה כמעט על כל פריים ופריים ארור המכתר את המסך התמים. "טרומן קפוטה" בלעדי פיליפ סימור הופמן, משתווה לצפייה ב"שודדי הקאריביים" בלי ג'וני דפ.

השאיפה למועמדות על פרס "הסרט הטוב ביותר" איכלה כל פיסת מקוריות ויוזמה, מה שמביא את ההפקה לתלותיות מחרידה אך ורק באדם אחד (שימו לב גם מה הכי דומיננטי בכריכה של הסרט), מחומצן, צייצני וגאוני – "קפוטה" ("capote") (ושוב מתרגמינו נופלים).

[*]

מיותר לשבח את משחקו של הופמן, שכבר הספיק לקבל לא מעט התייחסות חיובית בלשון המעטה, על כל הניואנסים, הטון, התזמון, ההיגוי והתענוג שבצפייה בשחקן.

"טרומן קפוטה" מצליח לחשוף בפנינו לסירוגין, את הנפש היוצרת, הנפש הזועקת, המתחננת, המתייסרת והכואבת של סופר דגול, הנקרע בין שני עולמות היקרים לו. שני עולמות אליהם הוא נמשך בו זמנית, ובסופו של מאמץ נפשי כביר, מוצא את עצמו אבוד איפשהו בין שניהם.

[*]

בסופו של סרט, אם ננסה לסכם את הכל יחד, המשחק הסופר עילאי, בצירוף עם הסיפור המרשים, מבליח את הסרט רק בחלקו, מה שהופך את "טרומן קפוטה" לסרט שאינו מצליח ממש לדבר אל מרבית האוכלוסייה בגובה העיניים. תוסיפו לזה לא מעט יומרנות אקדמאית, המכתיבה לנו מהם הרגשות אותם אנו אמורים לחוות בכל שניה בסרט ע"י כמה טונים מוזיקליים משומשים וקיבלתם את אחד הסרטים היותר מלוקקים של השנה – תהנו.

עותק הדי. וי. די כולל שתי אופציות להערות בגוף הסרט. האחת, של השחקן, פיליפ סימור הופמן ובמאי הסרט, בנט מילר, והשנייה של הבמאי והצלם, אדם קימל. בנוסף, תוכלו למצוא גם סרט דוקומנטרי קצר, המשרטט קווים כלליים לדמותו של קפוטה, ואפילו תיעוד וידאו קצר שלו. עוד תוכלו למצוא, סרטון "מאחורי הקלעים", המחולק לשני חלקים. אה... וגם לא מעט טריילרים שונים.

ואם שרדתם עד כאן אז הנה קטע וידיאו מתוך תוכנית הטלוויזיה Entertainment Tonight המתאר את חייו של טרומן קופטה בעולם הזוהר. הקטע הוא באורך של כחמש דקות וכל מה שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ על מרכז התמונה: