Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מספר לסרט - העיבודים האהובים של ספרים למסך הגדול

לכבוד צאת הסרטים "סיפור על אהבה וחושך" ו"סוויטה צרפתית", עיבודים קולנועיים לרבי המכר הספרותיים של עמוס עוז ואירן נמירובסקי, ביקשנו מכתבי האתר לבחור את העיבוד האהוב עליהם של ספר למסך הגדול.

כמה טוב להיות פרח קיר

עתרת סלייטר

הספר "כמה טוב להיות פרח קיר" שיצא לאור בשנת 1999 עובד בשנת 2012 לסרט שכתב וביים הסופר סטיבן צ'בוסקי בכבודו. הסרט מספק הצצה לחייו של נער מופנם בשם צ'רלי (לוגן לרמן) בשנה הראשונה שלו בבית הספר התיכון. במהלך הסרט הוא מתיידד עם צמד אחים חורגים תלמידי שנה אחרונה, סאם (אמה ווטסון) ופטריק (עזרא מילר) שלוקחים אותו תחת חסותם.

ליהוק השחקנים הראשיים מצוין ואפילו פול ראד, שתמיד תענוג לראות על המסך, מופיע בתפקיד משני בתור ביל המורה לספרות. ביל משאיל לצ'רלי שלל ספרים לקרוא ובזכות כך הם הופכים לחברים טובים.

הסרט מצליח להעביר מהספר את תחושות הגעגוע לשנות הקסם של הילדות ולחוויות הראשוניות של החיים לצד הקשיים המלווים את גיל ההתבגרות בצורה כמעט מושלמת. גם הפסקול של הסרט נשאר נאמן לספר ולהתרפקותו על העבר ומחזק את אווירת הנוסטלגיה החמוצה-מתוקה שבו.

יחד עם זאת, עלילת הסרט אינה שלמה כיוון שבאדפטציה הקולנועית נעדרים אירועים השזורים לכל אורך הספר כפלאשבקים, שמהווים חלק משמעותי מהמטען הרגשי שצ'רלי נושא בחייו. למשל האירוע הטראומתי הקשור למערכת היחסים המורכבת בין צ'רלי לדודתו הלן, אשר מגיח ללא הכנה מוקדמת רק לקראת סיום הסרט ומאבד מהנפח והחשיבות שלו בעלילה.

לכן, מומלץ לקרוא את הספר לפני הצפייה בסרט כדי להבין לעומק את עולמו הפנימי העשיר של הגיבור וכך להשלים את החוויה שבאופן טבעי לא ניתנת להעתקה מדויקת מהדף הלבן אל המסך הלבן.

המוהיקני האחרון

רון פוגל

ג'יימס פנימור קופר הצעיר היה בין הראשונים שהנציח בסיפוריו את התפשטות האומה האמריקאית מערבה ואת ההתנגשות בין האדם הלבן לאינדיאנים. קובץ הסיפורים "פוזמק העור" נחשב ליצירתו הטובה ביותר. חמשת הסיפורים בקובץ סיפרו את עלילותיו של נתנאל במפו הידוע בכינוי הוקאיי- עין הנץ. במפו היה צייד וסייר שהתיידד עם האינדיאנים ונהג לסייע ללבנים שהגיעו לאזורים לא מוכרים להם.

הסיפור "המוהיקני האחרון" מספר על מאבקי השליטה באמריקה בין הצרפתים לבריטים במאה ה-18. הוקאיי מסייע לשתי בנותיו של מפקד בריטי להגיע לאביהם כשבדרך הוא נעזר בצ'נגקצ'וק ובנו אונקס, שני השרידים האחרונים משבט המוהיקנים. אויבו הגדול הוא מגואה משבט ההורון ששונא אנשים לבנים ורוצה לחסל את אביהן של הבנות. מייקל מאן הינו לטעמי אחד הבמאים הכי אנדרייטד במאה ה-20 .סרטיו כמו "המקור" " היט" ו"הנוסע" תמיד נדמו לי כיצירות אופראיות גדולות מהחיים עם דמויות ראשיות מיוסרות. העיבוד של מאן ל"אחרון המוהיקנים" שיצא בשנת 1992 בכיכובו של דניאל די לואיס הוציא ממאן את כל האיכויות הטובות שבו.

ראשית מדובר בעיבוד נאמן למקור אותנטי ונקי מזיוף. מאן עשה תחקיר היסטורי מקיף לפני שהחל בצילומים. נפחים מומחים הכינו בדיוק מרבי את הגרזנים שישמשו את האינדיאנים בסרט ומומחי כלי נשק הכינו את הרובים(שיש לטעון אותם אחרי כל ירייה) בהם ישתמשו החיילים והמתיישבים בסרט. השחקנים עברו סדרת אימוני כושר גופני מפרכת (במיוחד דיי לואיס שכהרגלו נטמע לחלוטין לתוך תפקידו) ולמדו את טכניקות הלוחמה שהשתמשו בהן במאה ה-18.

מאן כדרכו מזריק הרבה אדרנלין והתלהבות לתיאורו הלאקוני משהו של פנימור קופר. הוא מצליח לטעון את הסרט במתח ודרמה מבלי לגלוש לקיטש ולגיחוך. אחד הדברים שבגללם נשאר הסרט חקוק בזיכרון של כל מי שצפה בו הוא פס הקול הנפלא שכתבו טרוור ג'ונס ורנדי אדלמן. בלחנים שולבו נעימות סקוטיות וכמעט בכל סצינה דרמטית המוסיקה רועמת ומעצימה עוד יותר את החוויה הקולנועית. "המוהיקני האחרון" היה ונשאר אחד הסיפורים המלהיבים שנכתבו על הספר האמריקאי, הסרט מצליח להפיח אוח חיים במקור הספרותי המופתי ובעצמו הופך ליצירת מופת.

התמימים

הלמינה גרופר

השעות הקטנות של הלילה הן הזמן המושלם לסיפורים מצמררים ובשעה שכזו לפני שנים מספר נחשפתי לאחד שיהפוך לחביב עליי במיוחד. סיפורה של אומנת צעירה המקבלת תחת השגחתה שני ילדים יתומים, פלורה ומיילס, מידי דודם שאינו מעוניין בנטל ומשכנם באחוזתו בכפר. האומנת מוקסמת מהילדים אך תמהה על התנהגותם המשונה לעיתים. עם הזמן הופכת זו משוכנעת שהבית ובעיקר בני חסותה הצעירים רדופים על ידי רוחותיהם של האומנת הקודמת ומשרתו האישי של בעל הבית ומנסה להציל את הילדים.

"The Innocents" או "התמימים" בעברית, הוא קלאסיקת אימה משנת 1961 בבימויו של ג'ק קלייטון ובכיכובה של דברה קאר כאומנת גידנס. הסרט מבוסס על נובלה מאת הנרי ג'יימס "טבעת החנק". הסרט נותר לרוב נאמן לרוח המקור ואינו מוסיף חפצים מעופפים או שלוליות של דם למשחק. השינויים שכן שנעשו נועדו להגביר את תחושת האימה אך לא באופן בוטה.

נכון, מדובר בסיפור רוחות אך לא בטוח שהעל טבעי הוא הגורם. המפתח לבעיה נעוץ בעובדה שהעלילה על כל גלגוליה מסופרת מנקודת מבטה של האומנת והיא היחידה הרואה את החזיונות הללו מה שמעלה תהייה באשר לשפיותה. "התמימים" אם כך יכול להיתפס בשני אופנים שונים: האחד כסיפורה של אומנת מסורה המנסה בכל מאודה לעזור לבני חסותה ולהציל את נפשם; מצד שני זה גם יכול להיות סיפורה של אישה משוגעת ההוזה יצורי רשע המנסים להשחית את מי שנתפסים בעיניה כמלאכים קטנים. בין אם בוחרים צד זה או אחר מדובר בנרטיב מצמרר, במיוחד בהתחשב בתוצאות למעשיה של גידנס.

הילדים הקטנים, המשוחקים להפליא ע"י מרטין סטפנס ופמלה פרנקלין, הם שניים מהגורמים המטרידים ביותר בסרט. הם יפים מקסימים ורהוטים ונראים על פניו כהתגלמות הטוהר אך הם מתוחכמים ומניפולטיביים ונדמה כי תמיד מסתירים דבר מה. הבמאי הצליח להשיג הופעות מצמררות אלו משחקניו הצעירים גם בשל העובדה שהסתיר מהם את מלוא פרטי הסיפור. כך מיילס ופלורה נראו כלא מודעים במלואם לאפלה סביבם וכמי שבאמת עלולים להיות תמימים למרות הכל.

יחד עם הופעתה של קאר ושלל קולות, מנגינות ותאורה עגמומית יצר קלייטון אווירה הראויה לקלאסיקה גותית. חוזקה של היצירה טמון בעידון ובאיפוק. הרוחות, בין אם קיימות או לא, מקבלות נופך מציאותי ואנושי יותר, הן אינן שדים כל יכולים. אך אם יש דבר אחד מפחיד בייחוד בשעות הקטנות של הלילה זו האפלה המתהלכת בתחפושת התמימות.

מועדון קרב

זוהר צלח

אחד הסרטים הגדולים של שנות התשעים שמזמן הפך לסרט קאלט הוא עיבוד לרומן של צ'אק פלאניוק בעל אותו השם.

"מועדון קרב" מגולל את סיפורו של גבר צעיר (אדוארד נורטון) שחיי חיים בורגנים משעממים, אך סובל מנדודי שינה קשים. הדברים משתנים כשהוא פוגש את טיילר דירדן (בראד פיט) שמציג לו את הפילוספיה שלפיה הוא חי. טיילר תומך באנרכיזם ומתנגד לרעיון הגלובלזיציה ולתרבות הצריכה העכשווית. כשדירתו של אותו בחור נשרפת, פגישה נוספת עם טיילר מובילה את השניים לגור יחד וטיילר חושף אותו לעולם האמיתי לראות עיניו: מועדון הקרב בו גברים מכים אחד את השני הוא הפתח למהפכה גדולה יותר.

כזכור, הסרט לא הצליח במיוחד בזמנו והכניס 100 מיליון דולר ברחבי העולם אך עם השנים הסרט צבר פופולריות והפך לסרט קאלט ולאחד הסרטים החשובים של הניינטיז. מבחינה קולנועית הסרט הוא יצירת מופת. הצילום, שכולל לא מעט מסרים סמויים ואפילו פרסומות המוצגות במהירות בין הפריימים, הפסקול מבריק והשחקנים עושים עבודה לא פחות מאדירה.

רבים רואים את המסר של הסרט כמסר אנרכיסטי שמעודד אלימות ומנסה לחשוף את כל הזיוף בחברה המערבית ואפילו מציע אלטרנטיבה, אבל אני חושב שדווקא הוא מציג ביקורת על הליכה עיוורת אחרי רעיונות רדיקלים ומבקר את האובדן של יחסים אישיים עם התקדמות הטכנולוגיה.את הטוויסט בסוף של הסרט, שהפך לאחד המוכרים והגדולים בתולדות הקולנוע, כולם מכירים אבל למי שלא אני רק אומר שאחרי צפייה אתם תגלו שהרמזים היו שתולים בכל הסרט.

הסיבה לטעמי שמדובר בעיבוד כל כך טוב הוא שהספר נופל בכמה רמות מהסרט והעיבוד הקולנועי עושה עימו חסד והופך את הסיפור במדיום הקולנועי ליצירת מופת. "מועדון קרב" הוא לא רק אחד העיבודים הקולנועים הטובים ביותר אלא גם אחד הסרטים הטובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע. לא מזמן יצא ההמשך לספר הראשון כקומיקס וכמעריץ של הסרט אני כבר מפנטז על ההמשך הקולנועי.

[*]