העולם מלחיץ אז צוחקים: הקומדיות הישראליות האהובות על כתבי האתר

אפס ביחסי אנוש (2014)

אולי כיום הבחירה בסרט הזה נראית כברורה מאליה, אבל למזלי אני יכול להגיד שבאתי לפרמיירה שלו נטול צפיות, עוד לפני שהפך לקלאסיקה של ממש. לא רק שזה סרט קורע מצחוק, שנון, חכם ובעל מסר חזק במיוחד, הוא גם כולל אפילו כמה רגעים דרמטיים מפתיעים שמעצימים את המצוינות שבו. פלא שהוא הפך לקאלט בתוך זמן כל כך קצר? (ערן איצקוביץ)

אפס ביחסי אנוש

סרט שתמיד הצחיק אותי, אולם השנה לאחר שהתגייסתי וראיתי אותו לראשונה על מדים - אני מרגישה כאילו גיליתי אותו מחדש. פתאום אני מבינה לגמרי על מה מדובר ומזדהה עם הדמויות וההומור שלא רחוק בכלל מהמציאות הצבאית. סרט בכורה פשוט מעולה של טליה לביא שמצליח לזקק ולמצוא את הרגעים המצחיקים והנוקבים גם בשירות היומיומי האפרורי ביותר. (ליטן לשינר)

אוונטי פופולו (1986)

אחד הסרטים המבריקים, מצחיקים ושנונים שנעשו בקולנוע המקומי, כשהוא לוקח את הקונפליקט הישראלי-ערבי והופך אותו לסאטירה על זמנית סוריאליסטית ומקורית, כולל מונולוג שיילוק מ"הסוחר מוונציה" שמובא מעיני הצד הערבי. ההברקה בסרט הביכורים של רפי בוקאי ז"ל היא שבניגוד לסרטים ישראליים אחרים הוא מציב במרכזו את הגיבורים מהצד השני של המתרס – האויב המצרי – וגורם לנו להזדהות איתם ולראות את הסכסוך מנקודת מבטם. סרט מבריק ומצחיק שרלוונטי וחתרני גם היום. (אלעד שלו)

שירת הסירנה (1994)

הקומדיה הרומנטית המקסימה של איתן פוקס הוא הסרט הישראלי שהכי מתקרב לקומדיות הקאמפיות של אלמודובר או לקומדיות הרומנטיות של שנות ה-50. יש לסרט פסקול אלוהי שגל אוחובסקי בחר בקפידה ושתי שחקניות המשנה - יפה ירקוני ואורלי זילברשץ - גונבות את ההצגה אפילו מהכוכב העולה שייתכן ושמעתם עליו, יאיר לפיד. אם הגיבורה הייתה גיבור, זה יכול היה להיות סרט הגייז המושלם. (יאיר הוכנר)

ישמח חתני (2016)

סיפורה של קהילה שנאלצה לשקם את בית הכנסת שלה לאחר שקרס. השיקום שהוצע לא כלל את שיפוץ עזרת הנשים והדבר יוצר מרמור בקרב נשות הקהילה. סרט אותנטי, קומי עם מסר של העצמה נשית מובהקת. נשות הקהילה נלחמות נגד הדרתן ומנסות להציג את הצד השפוי בחיי הקהילה הפשוטים לעומת ההקצנה הדתית שמאיימת על החיים המסורתיים והפשוטים של קהילה זו. משחק מעולה של שחקני הסרט ובמיוחד של אביב אלוש. (אורטל אדיב) בשורות טובות (2019)

הסרט בוים על ידי ארז תדמור ונכתב על ידי תדמור ורועי אסף, שגם מגלם את התפקיד הראשי. בניגוד לסרטיו הקודמים של תדמור, שעסקו בעיקר בקונפליקטים של אחרים, שאינם קשורים אליו ישירות ("סיפור גדול", "ארץ פצועה", "נמל בית"), הפעם התסריט מבוסס על סיפורו האישי: טיפולי פוריות שעבר יחד עם אשתו במשך שש שנים. הסרט לוקח אותנו לסיפורם של טלי (נלי תגר) ולירן (רועי אסף), זוג צעיר שמנסה להיכנס להריון ללא הצלחה ומתחיל טיפולי פוריות. מנקודה זו חייהם משתנים לחלוטין. חיי המין של הזוג הופכים מכניים, ההורמונים מטריפים את טלי והמשפחות יוצרות ציפייה שקשה לעמוד בפניה. למרות שמדובר בנושא כאוב ולא מדובר במיוחד, תדמור מצליח להציג אותו בהומור ולרגש וקאסט השחקנים עושה עבודה מעולה. (מיכל ליבר רונן)

אסקימו לימון (1978)

הקומדיה הישראלית האולטימטיבית שהקדימה את זמנה ואת "אמריקן פאי" ב-20 שנה. נדהמתי לגלות שההורים שלי מכירים את הסרטים מהקרנות מחתרתיות בברית המועצות, והם מצידם נדהמו לגלות שמדובר בהפקה ישראלית. אפילו שיצא בשנות ה-70 שאמורות להיות תמימות יותר מהזמנים שלנו, התעוזה והחוצפה הישראליות מונצחות בסרט, בדיוקן שעדיין רלוונטי, לטוב ולרע. (יבגני גרינברג)

תעלת בלאומילך (1969)

יש סרטים ישראליים מצחיקים יותר, חדים ויותר ובטח מטופשים יותר, אבל אין אחד שמאזן את השלושה כל כך טוב כמו סרטו של אפרים קישון. מה עושים כשחולה נפש עם אובססיה קשה לפטישי אוויר וקידוחים בורח מבית המשוגעים ומתחיל לקדוח באמצע תל אביב? קוראים למשטרה? לעירייה? כן וכן אבל אלו לא רוצים להודות שאין להם מושג מה קורה אצלם מתחת לאף ומחליטים להמציא פרויקט עירוני מצוץ מהאצבע במקום. השלטון נמצא תמיד בשליטה ואם לא אז הוא יעמיד פנים שכן, גם אם זה אומר להפוך את תל אביב לוונציה של המזרח התיכון. עצוב עד כמה שזה נכון גם כיום. (הלמינה גרופר)

תעלת בלאומילך

בעוד יצירה מבריקה מעביר קישון בגאוניות צינית ומאוד מצחיקה את הכאוס השורר במערכת גדולה כעיריית תל אביב ואת מועקת האזרח הקטן העומד חסר אונים מול הבירוקרטיה השלטונית. מיטב שחקני ישראל באותה תקופה-שייקה אופיר, גדעון זינגר, זהרירה חריפאי, אבנר חזקיה, עודד תאומי ועוד - מככבים בתפקידים נהדרים ומלאי טירוף. סרט נפלא שנותר רלוונטי ומאוד מצחיק גם בימינו. (רון פוגל)

מבצע סבתא (2000)

סרט שנועד במקור ישירות לטלוויזיה והפך לקומדיה ישראלית מנצחת, אלמותית ובלתי נשכחת. הסרט , שנכתב ובוים על ידי דרור שאול, מספר את התמודדות שלושת האחים היתומים עידן, בני ואלון, עם ארגון הלווית סבתם חיה – שמתה. בקומדיה עם הומור שרלוונטי במיוחד לקהלה הישראלי, רצופה הדרך להלוויה באלתורים, בדיחות נצחיות ואי הבנות יומיומיות, שהאירוניה שבהם גורמת לכל צופה לפרוץ בצחוק גדול. (בן קבסה)

הלהקה האחרונה בלבנון (2016)

בשנינות, כתיבה חדה וגישה מרעננת מצליח "הלהקה האחרונה בלבנון" להתגבר על טעם הלוואי הפריפריאלי שסובלות ממנו קומדיות ישראליות רבות. לא מדובר בעוד סרט שמבקש לחגוג על הנקודות השחוקות ביותר של ההומור הישראלי, אלא כזה שמצליח להידמות ולו קצת לקומדיות הצבאיות של הדוד סם שמתרחשות בחזיתות שמעבר לים. ההומור הזה, בשילוב עם המשחק המוצלח והעלילה התזזיתית, מספיקים בשביל ליצור פסק זמן מתוק ומשעשע. (לירון אברהם)

צ׳רלי וחצי (1974)

כשהייתי קטן, כמעט ולא הייתה שבת בה לא התיישבה כל המשפחה לצפייה חוזרת בששון ומיקו. לפי דעתי, הדבר הטוב ביותר ב"צ׳רלי וחצי" הוא שאין אף סרט שמראה את היופי הפשוט בלהיות ישראלי. צ׳רלי מתעסק ברומנטיקה ומציג בהומור ובאהבה את הקונפליקט העדתי בישראל שרלוונטי גם לימינו וכולל אווירה אותנטית של הווי ישראלי עממי שנדמה שלא ישוב עוד. (מתן יניב)

אהבה קולומביאנית (2004)

סיפוריהם של שלושת החברים אורי כהן (אסי כהן), עומר (נירו לוי) וזידאן (איתי ברנע) החווים קשיים בחייהם הזוגיים. חובבי רשף לוי, יודעים שמה שנשמע כמו אופציה גנרית לקומדיה רומנטית, יוכיח את עצמו בסופו של דבר כקומדיה פרועה, שנונה ומפתיעה. חוויותיהם הקיצוניות והאבסורדיות של שלושת החברים והאנשים הסובבים אותם, חושפים את הצופים לקונפליקטים המזוהים בעיקר עם סרטים שהפכו ללב ליבו של הקולנוע הישראלי - סרטי הבורקס. השילוב בין ההומור הבורקסי לבין ישראל של ימינו, גורם לתחושה כמעט נוסטלגית וקיטשית על הצד הטוב ביותר. (מישל צ'יקו)