הכנסתי לסרט את החלומות שלי: ראיון עם במאי קריאה לחלומות

נפגשתי עם הבמאי רן סלוין, יוצר ואמן רב תחומי בוגר "בצלאל", במסגרת פסטיבל הסרטים "לילות שחורים" בטאלין אסטוניה שם סרטו "קריאה לחלומות" משתתף בקטגוריית ה"מורד עם סיבה" בה מוקרנים סרטים קצת שונים ש"מורדים" בממסד הקולנועי.

ספר קצת על הסרט.

"הסרט התפתח לאיטו בצורה די פרגמנטרית שהלכה והתלכדה. די מוקדם הבנתי שאני רוצה לעסוק בנרטיבים של מצבי תודעה שונים. נרטיבים יותר עכשוויים מבחינת איך שאנחנו תופסים את המציאות של היום של האינטרנט .מציאות של רשתות חברתיות, מציאות פרגמנטרית והרבה פחות ליניארית ורציתי לשקף את המציאות הזו בנרטיב של חלומות. פרסמתי ברשתות החברתיות 'קריאה לחלומות' וביקשתי מאנשים שיספרו לי על מה הם חולמים וקיבלתי המון תגובות ששימשו כסוג של השראה לסרט. במקביל התחלתי בתהליך הקאסטינג. ראיתי מופע של השחקנית הראשית בסרט –ממי שימיזקי ב'סוזן דלל' והיא מאוד מצאה חן בעיניי וסביב ההופעה שלה התחלתי לבנות את הנרטיב של אישה שמגיבה לחלומות שאנשים שולחים לה".

מדוע רוב הסרט מצולם ביפן?

"תרבות אסייתית מרתקת אותי שנים בכלל, ויפן בפרט. אחרי ביקור ביפן הבנתי שאני רוצה לעשות שם סרט. אצלי ללוקיישנים יש משמעות רבה. המסר של הסרט עובר הרבה מאד דרך היכן שהדברים מתרחשים. ביפן מצאתי את האקסטרה מייל שגרם לעלילה להתרחש. צילמנו בעיקר בטוקיו אבל גם בישראל. בפוסט פרודקשן עשינו מלאכת מחשבת דיגיטלית של הרכבה".

לי הסרט הזכיר את סרטיו של דיוויד לינץ'.

"זו מחמאה בשבילי, אני מאד אוהב את סרטיו. גם הסרט שלי עוסק ביחסים לא ברורים בין אנשים, בנושא של הזרה. רוב הקשרים בסרט הם עקיפים ולא ישירים שזו גם תכונה בולטת ביפן, שבה רוב האנשים לא ישירים".

[*]

סרטו של סלוין הוא מסע לתוך התת מודע כשבמרכזו בחורה יפנית שמפרסמת מודעת ״קריאה לחלומות״ בעיתון ומזמינה אנשים לשלוח לה את תיאור החלום ואת פרטיו. עם הטוסטוס שלה היא נוסעת ברחבי טוקיו הגשומה, מבקרת זרים בבתיהם ומציגה בתשלום את הפרשנות שלה לחלומות. החלומות מסתבכים, מחלחלים למציאות, והאירועים המסתוריים שמתחילים להצטבר נוגעים בשכן שלה, בחוקר במשטרת תל אביב (יחזקאל לזרוב) החוקר רצח ברחוב אלנבי, בגנגסטר רוסי וידידתו מרימת המשקולות ובאישה קשישה – בסיפור שנפרש בקווים מקבילים. הסרט נדמה יותר כווידאו ארט ופחות כסרט קונבנציונלי. סלוין מייצר אימג'ים יפים ומטרידים ועוסק בשאלות של מוות, ניכור ובדידות והכל ברמה אומנותית גבוהה. זהו סרט שלא משאיר את הצופה אדיש והוא מדבר בשפה דיגיטלית שהולכת ותופסת מקום מרכזי בחיינו. האסתטיקה מאוד מרשימה בסרט, אני מניח שהכל תוכנן לפרטי פרטים.

"מעבר לתכנון, אני גם ביצעתי את כל הדיזיין. אף אחד לא יכול לראות את החזון שלי כמוני. התחלתי בבצלאל במחלקה לאמנות וכעת אני שנים עורך, מצלם ועוסק במדיה דיגיטלית. אני בא מהפריים וכל פריים מספר סיפור אחר בסרט".

ספר קצת לגבי הליהוק?

"ליהקתי בעיקר על פי לוק. הכוונה שלי שהלוק יעביר מסר מסוים. כמו שבחרתי ביחזקאל לזרוב שהוא שחקן נפלא אבל הוא כמעט לא מדבר בסרט ובעיקר משדר שהוא מוטרד. הדמות שלו בעצם לא יודעת איפה היא והוא רואה השתקפויות של עצמו".

לא ברור תמיד היכן הגיבור נמצא-בטוקיו או בתל אביב, זה בכוונה?

"הסרט מדבר על גלובליזם ועל בו זמניות שמתאפשרת בגלל האווטאריות של האינטרנט להיות כל הזמן בכל מקום, אבל בסופו של דבר אתה נשאר עם ריק. יש גם סצנה שבה הגיבור מתעורר ולידו שעונים עם ציוני זמן שונים בעולם וזה מבטא את הבו זמניות ואת התזזיות של ימינו".

אנחנו בעצם לא יודעים כמעט כלום על חלומות ולכן סרטים על חלומות כמו שלך הם מרתקים.

"בעיני חלומות זה הלא נודע ואנחנו שליש מחיינו חולמים! ולכן הנושא מרתק אותי".

יש משהו אישי בסרט?

"בוודאי! הכנסתי לסרט לא מעט מהחלומות שלי ,מה שאנשים שלחו לי היווה השראה אבל בסופו של דבר האינפוט הוא מאוד אישי".

מהן התכניות להמשך?

"ראשית לרוץ עם הסרט - הסרט יוקרן בפסטיבל אוטופיה וב-2019 בסינמטק תל אביב. הפרויקט הבא יהיה ככל הנראה דרמת מתח מעין ניאו נואר. גם 'קריאה לחלומות' הוא ניאו נואר ... זהו אחד הז'אנרים שאני הכי אוהב".

אני נפרד מרן המקסים שיצר סרט יוצא דופן ונועז, בטח במונחים ישראליים. "קריאה לחלומות" יוקרן ביום שישי הזה ה-7/12 במסגרת פסטיבל אוטופיה.