בין מגנוליה, זה ייגמר בדם והמאסטר

זהירות ספוילרים! בשנים האחרונות, הבמאי האמריקאי המפורסם, פול תומאס אנדרסון מציג בפנינו סרטים אשר חוקרים את הטבע האנושי והאמריקאי בפרט, דרך מעקב פסיכולוגי מאופק אחר הדמויות בסרטיו. החל מהפרויקט השאפתני, "מגנוליה" ועד סרט האחרון "המאסטר", אנדרסון, חלוץ דור "קלטות הוידאו", מוכיח לנו כי קולנוע יכול להוות מראה לכל אחד מאיתנו.

בדומה לסרטו הקודם ועתור הפרסים, "זה יגמר בדם", אנדרסון בוחר לפתוח את "המאסטר" בסיקוונס בו מוצגת לנו הדמות הראשית. כבר בהתחלה אנו למדים דרך אמצעים ויזואליים בלבד עד כמה בודדים הן פרדי, החייל הוטרן והפרוע ב"המאסטר" והן דניאל, סוחר הנפט ורודף השליטה מ"זה יגמר בדם". בשוט הפתיחה פרדי מרים את ראשו אל השמש כמו גור שרק נולד ודניאל יושב ומהרהר על חייו. ב"זה יגמר בדם" מציג אנדרסון בפנינו את החכמה של דניאל ומה הוא מוכן לעבור על מנת להצליח בעוד ב"המאסטר" אנו מקבלים הצצה לחופשתו של פרדי על אי, לפני החזרה הביתה ממלחמת העולם השנייה, שם הוא, כמו חיה נטולת מטרה, מבלה את זמנו בשתייה, התבודדות ופריקת מטען מיני. למרות השוני באופיים, שניהם ניצבים באותו מצב של כליאה בתוך עולם ריקני.

[*]

ללא ספק המוטיבים החוזרים בסרטיו של אנדרסון והכוח שמניע את הדמויות הם אובדן ובדידות, שלעתים מוצגים בבירור וכחוניות ולפעמים מוחבאים היטב תחת תיוגים אחרים. בסרטו "מגנוליה" עמוס האירועים, כל הדמויות מתחברות דרך רגשות אלו. גם כאשר כולן שרות את אותו שיר במקביל בסצנה-משולבת בלתי נשכחת, אשר באופן אירוני למרות תחושת הקיבוציות המתפרצת, אנדרסון דואג לשמור על מרחק ולא לבלבל את הצופה: הדמויות הן אכן עדיין בודדות. ב"זה יגמר בדם", בו אנו יוצאים למסע אינטימי הרבה יותר, אנדרסון שואל את אותם מאפיינים רגשיים בכדי להעביר את המסר של הסרט, גם אם בצורה שקטה יותר. דניאל, סוחר הנפט אשר היה מוכן לפצוע את עצמו ואף לרצוח בכדי להצליח ולהוכיח את שליטתו, מאמץ את תינוקו של אחד העבדים אשר מתו בתאונה. לאורך הסרט איננו בטוחים האם דניאל באמת מצליח לחוש קרבה אליו או שמא הוא בכלל מנצל את הילוד ככלי בדרך להצלחה. בסוף הסרט, דניאל נותר לבד והוא מסיים את המסע הארוך בעודו מכוסה דם, מותש ולבדו, באמצע אחוזתו הכבירה במילים "אני סיימתי."

[*]

דווקא "המאסטר", סרטו המעורפל ביותר של אנדרסון, שפונה למחקר האנושי באופן הישיר ביותר. ברובד עמוק, הוא אינו עוסק בטבען המסוכן והאבסורדי של כתות. על אף שאנדרסון פונה לנושא, הוא בוחר להתעמק במערכת היחסים בין פרדי, הנפש האבודה והשתיין האלים ובין לנקסטר דוד, מנהיג כת אשר לוקח אותו תחת כנפיו כשפן ניסיונות. אותה מערכת יחסים, שנעה בין אפיון של אב וילד, בעל חיים ואדון וזוג מאהבים, ממחישה את המסע של הדמויות בכל סרטיו.

ניתן למצוא הן בפרדי והן בלנקסטר דוד, המכונה גם "המאסטר", דפוסי אישיות מן הדמויות בסרטיו הקודמים. דוד מזכיר מאוד את דניאל וכן גם את פרנק מאקי מ"מגנוליה". כל אלו הן דמויות כריזמטיות, מחושבות אשר נוטות להתפרץ כמו הר געש ולהכין את עצמן למפלה.

[*]

אולם, בניגוד לסרטיו הקודמים, "המאסטר" מציג בפנינו אניגמה. למרות זמן המסך הרב, אנו יכולים רק לשער מה מניע את לנקסטר דוד מאחר ואנדרסון דואג להציגו כמעט תמיד כמו מדריך מרוחק, למרות שהוא מצהיר באופן מובהק מספר פעמים כי הוא פגוע בדיוק כמו פרדי, אשר מציג מחסור רגשי באלימות והרס עצמי. פרדי מעיד כי הוא אינו מאמין שהוא מסוגל להיראות "בריא". גבו שפוף כמו סימן שאלה ופניו בעלות עיוות המכנה לו מבט מבולבל תמידי. בסוף הסרט, פרדי, כמו נער מתבגר, נוטש את לנקסטר דוד, אבל בכל זאת איננו יודעים מה יעלה בגורלו. למרות הרמיזה לעתיד טוב יותר, אישיותו נותרת ריקה בעוד הוא חוזר באמצע משגל על מילותיו על דוד מהפעם הראשונה שנפגשנו.

[*]

האם מוטיבים אלו באים ממחסור אישי של אנדרסון? בכל מקרה הבמאי אכן מצליח לייחס אותם לחברה הכללית בצורה שגם אם אינה בוטה, כפי שסרטים רבים נוטים לעשות, אלא מחלחלת מתחת לפני השטח אל התת מודע. הביקורת של אנדרסון היא מלנכולית למדי. הוא אינו מפחד להכריז כי בבני האדם בעולמינו ישנו חסר ברגשות הטבעיים להם אנו כמהים, וכן שהם הכוח שמניע אותנו. ב"זה יגמר בדם" דניאל חושב כי כסף ימלא את החלל ולכן, למרות הזדמנויות לקשר אנושי, הוא נענה בלבד לתאוות הבצע שלבסוף מעוורת אותו ומותירה אותו שבר כלי; "המאסטר" נסגר בשוט מסיקוונס הפתיחה בו פרדי שוכב על החוף מחבק דמות חול של אישה ערומה. שוט זה מבהיר לנו כי, למרות המסע בו לכאורה הצליח פרדי ל"השתלט על יצריו ולחזור למצב הטבעי של שלמות" כפי שהטיף דוד, הוא עדיין נכשל למלא את הרצון הבסיסי של בני האדם: לא לישון לבד.