Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

השנה היא 1976, ארצות הברית שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת וייטנאם חוגגת מאתיים שנה ומנסה לשכנע את עצמה שהחלום האמריקאי עדיין חי וקיים. אותו חלום על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, על היכולת של כל אחד, גם אם הוא על פניו חסר סיכוי, להצליח מול ממסד מושחת ורקוב. האומה האמריקאית מייחלת לחזרה לתקופה שבה הכול היה אפשרי, קצת נאיבי ולגיבור שניתן יהיה להזדהות איתו. לאו דווקא אנטי-גיבור מתוסבך ואנטי ממסדי מוצהר, אלא האדם הפשוט שלא רוצה למחות – רק רוצה מקום בעולם וסיכוי שווה.

ואז בין כל הסרטים האנטי ממסדיים, בין ביטוי החרדות בסרטי פרנויה כדוגמת "שלושת ימי הקונדור" או סרטי מתח דוגמת "גברים במלכודת" מגיע סילבסטר סטאלון עם הסרט "רוקי" ומה יותר טוב מסיפור סינדרלה, אגדה להמונים כדי לשכוח את הצרות?

עוד מימי היוונים הקדמונים שימש הספורט כדבר שאמור להיות תחליף לעימות פיזי - המשחקים האולימפיים היו אמורים להיות תחליף למלחמות. סרטי הספורט החלו להיות מקובלים, בעיקר משנות השבעים של המאה שעברה. בסרטים אלו ניתן למצוא את הדרמה הקולנועית בשיאה .למרות שאלו סרטים שבדרך כלל עשויים על פי נוסחה והם לעיתים קיטשיים על גבול הדביקות, הרי שהם מצליחים לרגש אותנו פעם אחר פעם,וכשלי קשה אני צופה שוב בסופו של "קרטה קיד" וכמו שאמר ברק אובמה - השמש שוב זורחת.

[*]

סרטי הספורט פופולריים ביותר בארצות הברית ומשתלבים עם האתוס של מייסדי אמריקה שטענו שאמונה ועבודה קשה יובילו לגאולה וניצחון של בני האור על בני החושך. אכן, ניתן לראות את סרטי על פי מושגים דתיים כמו אמונה, גאולה והנחייה רוחנית.

סרטי הספורט הם סרטי נוסחה ברובם ואת רוב המרכיבים נוכל לראות אחר כך ב"רוקי" - אחד הסרטים שהביא לידי גאונות את השימוש באותה הנוסחה שעובדת כך: גיבור הסרט הוא בדרך כלל ממעמד נמוך או משכונת מצוקה. הוא יהיה יהודי, היספני, או אפרו אמריקאי –רק לא האמריקאי הוואספי הקלאסי. ייתכן והוא חטא בעברו, ובכל מקרה הוא כרגע בשולי החברה. הוא נבעט מחוץ לממלכה או שמעולם לא זכה להיכנס אליה. הוא מתגורר באזור הפחות טוב של העיר או בעיר שכוחת אל. הוא חוטא בחטא חוסר האמונה העצמית והוא כרגע בתחתית הסולם הערכי והחברתי. אם זו קבוצה מדובר בקבוצה של לא יוצלחים חסרי אמונה שיהפכו אחר כך כמו בסרטי "מייג'ור ליג" לאימת הליגה.

גיבורנו המתוסכל מתחיל את הדרך הארוכה שלו לגאולה בעזרת הספורט (נציין כי הספורט ידוע כאחד התחומים שבהם מוביליות חברתית היא אפשרית והאפרו-אמריקאיים התקבלו לליגת הבייסבול ושיחקו כדורסל ופוטבול הרבה לפני שהם קיבלו שוויון זכויות) והוא עושה זאת שוב לפי התפיסה הפוריטנית דרך אימונים קשים ומפרכים, שיביאו אותו להפוך למאמין בעצמו וביכולת לעמוד בכל משימה. סצנות של אימונים קשים היו מקובלות בסרטי אומנות הלחימה באסיה עוד בשנות הארבעים והמערב התוודע להם דרך סרטי ג'קי צ'אן וברוס לי. מי שמוכן לקבל על עצמו את האמונה זקוק להנחיה רוחנית. הוריו של רוקי לא נראים כלל בסרט. אימו של קרטה קיד היא גרושה. את האימונים יעביר אותו בדרך כלל מאמן שנשכח בצללים שגם הוא מקבל הזדמנות שנייה. אותו מאמן-מורה רוחני ירביץ בו תורה, במיוחד רגע לפני המשחק או ההתמודדות המכרעת. הוא זה שיכניס אותו אל הארץ המובטחת – גם אם הוא כמו משה לא יכול להיכנס אליה.

ואז יגיע הקרב שכולנו חיכינו לו מתחילת הסרט והגיבור יתמודד עם אויב חזק ומאיים וכנגד כל הסיכויים ברגע האחרון יגשים את החלום האמריקאי שעל פיו כל אחד יכול להצליח, יזכה בבחורה ויקבל גם לגיטימציה חברתית וכולנו נצא מאושרים ושמחים מהסרט כי גם אנחנו עברנו עם הגיבור את המסע וניצחונו הוא גם הניצחון שלנו - כולנו אוהבים אגדות, ובעצם סיפרו לנו כאן סיפור אגדה מודרני. יגעת ומצאת –תאמין! תאמין בחלום האמריקאי.

[*]

"רוקי" הגיע בתקופה שענף האגרוף היה בשיאו עם כוכבים כמו מוחמד עלי וג'ו פרייזר ששלטו בענף. משנות השבעים קרו שני תהליכים מנוגדים בענף האגרוף – המוניטין ירד, ההתאחדויות התפצלו ואמרגנים מושחתים כמו דון קינג חדרו לענף והכסף הגדול נכנס לספורט. כל הנושא של "שלם וצפה" הפך לפופולרי מאמצע שנות השבעים והחשיפה של הספורט גדלה עשרות מונים. עם הכסף הגדול נעלמה התמימות וגבר העיסוק בספורט כמוצר צריכה גם בקולנוע. מתוך דירוג מאה סרטי הספורט הטובים בכל הזמנים - רק 19 נעשו לפני "רוקי" ובין 50 סרטי האגרוף הטובים ביותר רק 9 נעשו לפניו. מה שהופך את סרטו של סטאלון לאחד מסרטי הספורט החשובים שנעשו אי פעם. סרט שעוד הצליח לשמור על חזית של "משהו אמיתי".

בשנת 1976 סטאלון היה שחקן ותסריטאי מובטל. הוא הופיע פה ושם בכמה סרטים וגם בסרטים ארוטיים (שלאחד מהם קראו "פר ההרבעה האיטלקי", שם שבו הוא השתמש אח"כ ב"רוקי"). היו לו כמה תסריטים שהוא ניסה לעניין את האולפנים בהם ללא הצלחה, עד שיום אחד הוא הגיע למבחן במה לסרט ואחרי שהבין שנכשל באודישן אמר למפיקים - דרך אגב אני גם כותב, אפשר להראות לכם תסריט שלי? לאחר שהם קראו את התסריט, מצא חן בעיניהם שהגיבור מפסיד בסוף - בכל זאת לא סיפור סינדרלה קלאסי. הם הסכימו ומכאן התחיל הסרט להתגלגל. יש הטוענים שהסרט הושפע מסרט בשנת 1955 בשם "מרטי" שבו ארנסט בורגנין מגלם רווק ניו יורקי גמלוני העובד כקצב ומנסה ללא הצלחה למצוא אהבה בעולם שמתוחכם ממנו בהרבה.

הרעיון לסרט עלה במוחו של סטאלון כשהוא צפה בשנת 1975 בקרב בין מוחמד עלי למתאבק לבן אלמוני בשם צ'ק וופנר שהופל בסיבוב ה-15 אבל עד אז נתן לעלי פייט רציני. לבימוי הסרט הובא ג'ון אבילדסן במאי די אלמוני ששלוש שנים לפני כן ביים סרט בשם "להציל את המר", שהקנה לג'ק למון את האוסקר השני שלו. אבילדסן ביים גם את הסרט החמישי בסדרה - הסרט הגרוע בה וגם את שלושת הסרטים הראשונים בסדרת "קרטה קיד".

MGM הסכימו לתקציב אפסי של כמיליון דולר והסרט כולו צולם ב-28 יום בתנאים לחוצים ולפעמים ללא תאורה מתאימה והרבה אלתורים. את הסצנה היפה בזירת ההחלקה על הקרח צילמו רק עם סטאלון וטליה שייר כי לא היה כסף לניצבים כמו בתכנון המקורי. סטאלון שגר אז בדירת חדר עם כלבו (שמופיע בסרט) ויתר על הצעה למכור את התסריט לאולפן תמורת 360 אלף דולר והסתפק בכמאה אלף דולר לגלם את דמותו של רוקי. בסרט מופיע אחיו כזמר רחוב, אביו הוא זה שמקיש על הפעמון בזירה - הכל מחוסר תקציב.

[*]

השחקנים: טליה שייר כאדריאן, אחותו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה, הייתה מוכרת בעיקר בזכות סרטי "הסנדק", קארל וותרס כאפולו קריד עם קריצה למוחמד עלי-היה שחקן פוטבול מקצועני וכוכב סרטי פעולה, ברג'ס מרדית היה שחקן אופי ותיק עוד משנות השלושים וזכור בעיקר כפינגווין בסדרת "באטמן" משנות השישים והיה השחקן המוכר ביותר בעת צילומי הסרט.

בסרט מספר סצנות שנכנסו לפנתאון של הקולנוע בכלל וסרטי הספורט בפרט: רוקי רץ ברחובות פילדלפיה ועולה על מדרגות המוזיאון לאומנות (בסיום רוקי "בלבואה" - השישי בסדרה - מצולמים אנשים שמחקים את הסצנה באותו מקום ומוכיחים סופית ש"רוקי" הפך למשהו הרבה יותר גדול מסרט).

עוד סצנות זכורות הן הסצנה שבה רוקי מתוודה לפני ערב הקרב הגדול בפני אדריאן כי הוא רק רוצה "להחזיק מעמד בזירה" כדי להוכיח לעצמו שהוא מישהו ולא סתם כלומניק וכמובן סיקוונס קרב הסיום - אחד מהסיקוונסים היפים ביותר של ספורט בקולנוע שתוזמן על ידי סטאלון כבלט ממש. וכמובן רגע הסיום שסטאלון ציין כקטע המרגש ביותר בקריירה הקולנועית שלו - היכולת להקפיא את הרגע בצורה מושלמת.

“רוקי” עשה למעלה מ-110 מיליון דולר וזכה בשלושה אוסקר: לבימוי, לעריכה ולסרט. סטאלון הפך ממש כמו גיבורו לסיפור הצלחה ענק. מאז הוא כיכב במעל ל-30 סרטים, כתב תסריט לכ-20 מהם וביים עשרה מתוכם - הרשימה כוללת את ששת סרטי “רוקי” וארבעת סרטי “רמבו”. סטאלון תמיד גילם את הטובים וניסה בעצם לשחזר את הדמות של רוקי. אחד הסרטים שלו שאני הכי אוהב הוא הראשון בסדרה המצליחה השנייה שלו: "משחק הדמים". סטאלון כג'ון רמבו חייל מיחידת עילית בוייטנאם שחוזר כדי לחפש חבר ומוצא עיר מנוכרת שלא מוקירה כבוד לבוגרי המלחמה.

סדרת "רוקי", כמו "רמבו", המשיכה והפכה מיצירה צנועה ונוגעת ללב למפלצת מכניסה מיליונים ("רוקי" 1.2 מיליארד דולר בכל סרטי הסדרה ו"רמבו" 750 מילון דולר) ושיר הלל לתרבות בניית הגוף. כמו הספורט האמריקאי גם רוקי איבד מהתמימות שלו. לאחרונה הוא נתפס באוסטרליה עם הורמוני גדילה לא חוקיים שבהם הוא ככל הנראה השתמש לאורך השנים.

סטאלון היום בן 70, נשוי פעם שלישית ובשנה שעברה היה שוב מועמד לאוסקר על תפקידו ב"קריד" -הסרט השביעי בסדרת "רוקי" (וסרט אגרוף לא רע בכלל). בעיני הסרט "רוקי" יישאר לעד כפסגת היצירה של סטאלון וכסרט הספורט הטוב בכל הזמנים.