באטמן וסופרמן חוזרים: ההיסטוריה של הדמויות

"באטמן נגד סופרמן" הגיע אלינו הסופ"ש, ויחד איתו פרשנות נוספת לשתיים מהדמויות האהובות והמפורסמות בעולם. במהלך השנים, שתי דמויות אלו עברו מהפכות רבות מבחינה פרשנית, ויוצרים שונים נתנו קולות מאוד שונים לדמויות בכל עיבוד. באופן אירוני ובניגוד לתפיסת הדמויות, מבחן המציאות יצר מצב בו דווקא סופרמן פחות גמיש ונתון לשינויים מאשר באטמן, שעבר פרשנויות יותר רדיקליות במירוץ השנים. בואו נעבור על כמה נקודות ציון בנעלי הדמויות במירוץ השנים, בשביל להבין איך הגענו לנקודה הזו.

[*]

השניים מצאו את עצמם בתור התחלה דווקא על מסכי הטלוויזיה, כשנקודת המוצא של שתי הדמויות הייתה יחסית דומה. הסדרה "באטמן" בשנות ה-60, בכיכובו של אדם ווסט, הלכה עם הדמות למקום המצחיק והמגוחך. הכל היה מוגזם בסדרה הזו – מנבלים עם מניעים יותר שטוחים מדף נייר, לתפאורה הצבעונית והתלבושות הרופפות וסאונד שלקוח ישירות מדפי הקומיקס (כולל בועיות שמבטאות אותו!). ידידו סופרמן לא היה רחוק, עם "הרפתקאות סופרמן" בכיכובו של ג'ורג' ריבס, שנקט גישה מאוד דומה לדמות.

על אף נקודות הפתיחה הדומות, שתי הדמויות התגלגלו מכאן למקומות מאוד שונים. סופרמן הקדים את באטמן למסכי הקולנוע, בצאת הסרט "סופרמן" הידוע בשנת 1978, בכיכובו של כריסטופר ריב. הסרט מיתן קצת את הגיחוך, והעניק אנושיות לדמות שטרם נראתה במסכים. לא עוד גיבור כל יכול, אלא דמות שאוהבת ומאוהבת, עם רבדים וחיים שלמים לנהל. עם זאת, חוסר הרצינות נשאר בדי אן איי, והסרט אף פעם לא שכח לצחוק על עצמו ולהוציא את הגיחוך משפע הסיטואציות (במיוחד ברגעים של ריב כקלארק קנט, האלטר-אגו המפורסם) ההצלחה של הסרט הייתה אדירה, אך לא בלי מחיר, כפי שנגלה תכף.

בינתיים דווקא לבאטמן, הבחור נטול הכוחות, לקח עוד קצת זמן עד שמצא את עצמו על מסכי הקולנוע. בשנת 1989 יצא הסרט של טים ברטון, קרוי גם הוא "באטמן", ונתן פרשנות רדיקלית שונה לדמות הזו. היום נראה לקהל הצופים מוזר להתייחס לדמות אחרת, אך הגישה הרצינית והגותית שבה נקט ברטון הייתה ייחודית לזמנו, וגילמה בה סיכון רב שהציבור לא "יקנה" את הרצינות הזו. אבל בעזרת מיומנויות וחזון הבמאי זה תפס, ודמות זו המשיכה לשגשג. ברטון זכה לסיבוב נוסף בכיסא הבמאי, והשפעתו גלשה גם לטלויזיה, כשנוצרה הסדרה "באטמן: הסדרה המצוירת" ואפילו שמרה על מנגינת הנושא של דני אלפמן מהסרטים. הסדרה מועמדת האמי המשיכה בקו הרציני, וגם כסדרה מצוירת התייחסה ברצינות מלאה לפסיכולוגיה של איש העטלף, מי הוא ולמה הוא הגיבור שהוא. כעת באטמן מצא את עצמו רץ על מספר מסלולים במקביל.

בקולנוע אחרי שני סבבים בבימויו של ברטון, הדמות החלה לעשות רגרסיה לשורשיה המגוחכים משנות ה-60, בעוד בטלויזיה דמות זו רצה בקו רציני. הסדרה המצוירת הייתה מקפצה להציג את באטמן כחלק מצוות (ליגת הצדק לדורותיה), לסרט עתיר השבחים "באטמן: מסיכת הפאנטזם", ואפילו לסדרה עתידנית, "Batman Beyond" ששאלה את השאלה: מה יקרה כשברוס וויין יהיה זקן מדי בשביל חיי הלילה הפרועים שלו? לאחר כל הוריאציות השונוות לדמות כמובן הגענו לטרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן, המוכרת לכולם, שהביאה את הדמות לשיא הריאליזם (היחסי), הציבה שאלות של מוסר אמביוולנטי במרכזה והפכה לטרילוגית הקומיקס האהודה והאיכותית ביותר אי פעם. (גם הסדרה "גות'האם" רצה כעת, אך עם זאת פחות עוסקות בדמותו של ברוס ולכן לא תקבל התייחסות).

בתוך כל זה נדמה שסופרמן נתקע. הסרט של 1978 היה הצלחה אדירה. נראה שכל כך אדירה, עד כדי כך שגבתה מחיר. הקהל לא היה מוכן להאמין שיש עוד גרסאות לסופרמן, בדפי הקומיקס או מחוץ להם. בתודעה נתפס הרעיון שסופרמן הוא הקול, קלארק הוא המגושם דווקא, ושניהם יחד מגלמים חזון של אוטופיה אמריקאית. אפילו סדרות כמו "לויס וקלארק", ו"סמולוויל", שלקחה אותנו אחורה לשורשים שלו, לא הצליחו להתנער מסימני היכר של הסרטים. המוזיקה, התלבושות, הכל נשאר בצלמו של הסרט של 78. הסדרה "סופרמן: הסדרה המצוירת" לקחה את הדמות למקום קצת רציני יותר, אך עדיין בשמרנות רבה.

והנה אנחנו כאן היום. באטמן עם קרקע פוריה לפרשנות נוספת לדמות, בעוד סופרמן נשאר תקוע. הביקורות התפרסמו על "באטמן נגד' סופרמן", ולומר שהן חצויות זה בלשון המעטה. למבקרים של 2016 עדיין קשה לעכל סופרמן רציני, שלא בהכרח מייצג את האידאליים האמריקאיים. באטמן לעומת זאת, כעת מקבל עוד תפנית, כבאטמן עם נסיון של שנים, שהמציאות הפכה אותו לציני ונטול כל מעצורים.

בן אפלק מגלם דמות קשה, ללא מצפן מוסרי שרוקד על גבול האנטי-הירו, והתקבל בברכה אצל רוב המבקרים. הנרי קאוויל ממשיך בקו הדמות מ"איש הפלדה", ושוב מבקרים תקועים על הרצינות, על היעדר השמחה שלו, וכנגזרת, מתבאסים גם מרצינות הסרט. הרי סרט של סופרמן חייב להיות קליל בתפיסה הפופלארית. בעיני זו צומת חשובה, בכך שאם הקהל הרחב (בניגוד לדעת הביקורות) יאמץ את הגישה החדשה, אולי יצליחו סוף סוף לצאת מהתבנית אליה הכניסו את הגיבור הזה. הגיע הזמן שניתן לשתי הדמויות להתגלגל למחוזות חדשים, ו"באטמן נגד סופרמן" הוא קרקע טובה מאוד לצמוח ממנה.