Seret מהעבר: 20 שנה לגברים בשחור

כל מי שגדל בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים ונחשף, בין אם בטלוויזיה או בקולנוע, לסרטי "גברים בשחור" בטח מרגיש טיפה יותר זקן כשהוא שומע שעבר עשרים שנה מאז הסרט המקורי עם וויל סמית' וטומי לי ג'ונס. בשבילי "גברים בשחור" היה אחד מסרטי המדע בדיוני הראשון שנחשפתי אליהם בתור ילד ואחד אחד הסרטים שהכניסו אותי לז'אנר הזה שאני היום כל כך אוהב.

בתור ילד עם דמיון מפותח שגדל ביישוב קטן כל ביקור בעיר היה מלווה באותן תחושות של חשד בעוברי האורח והמוכרים בחנויות. כל מי שנראה טיפה מוזר תמיד העלה חשד שהוא מבקש מקלט מכוכב אחר או חייזר שעוטה עליו עור של בנאדם וחסר רק לחיצה נכונה על איבר מסוים בגוף כדי לגלות את הסוד שלו. או שאולי כבר נחשפתי לאירועים ביזאריים אצלי בישוב ופשוט נמחק לי הזיכרון על ידי ארגון סודי שמתעסק עם מבקרים מכוכבים אחרים. וזה מה שסרט מדע בדיוני טוב אמור לעשות. לגרום לך לשאול את השאלות האלה.

[*]

הסרט היה שובר קופות בינלאומי בשנה שהוא יצא. מקום שלישי אחרי "טיטאניק" וסרט ההמשך ל"פארק היורה". הישג ענקי לבמאי בארי זוננפלד, שעד אז בעיקר שימש כצלם בין השאר לסרטים המוקדמים של האחים כהן. אבל איפה הסרט עומד לעומת שוברי הקופות של ימינו? מבחינת גרפיקת מחשב ניתן לראות בבירור איך השנים הטיבו עם הוליווד בנושא הזה. משום מה בהוליווד של שנות התשעים הייתה העדפה מסוימת של גרפיקות מחשב על אפקטים פרקטיים שהיו יותר בשימוש בשנות השמונים. העדפה זו גורמת לסרטים רבים מאות עשור להרגיש מרוחקים ולדמויות להרגיש מגוחכות.

אבל החייזרים הממוחשבים בסרט הזה משרתים את המטרה שלו בצורה נכונה. אם כי לעומת האפקטים של היום, הם נראים מצוירים וילדותיים ומרגישים תלושים משאר הדמויות בסרט. דמות חייזרית שכן עובדת מעולה היא דמות הנבל של וינסנט דנופריו, אחד משחקני הנבלים האולטימטיביים, שבעזרת עבודת איפור מעולה באמת נראה כאילו חייזר לובש את הגוף שלו. וגם חשוב לציין את פראנק כלב הפאג והאב הרוחני של רוקט ראקון מ"שומרי הגלקסיה", שנותן הופעת אורח קטנה בסרט הראשון. מבחינת הדמויות האנושיות בסרט, וויל סמית וטומי לי ג'ונס הם הצמד המושלם והכימיה ביניהם עובדת מעולה. וויל סמית נמצא פה בשלב הביניים שאחרי תקופת "הנסיך המדליק מבל אייר" ולפני הפיכתו לכוכב איי-ליסט הוליוודי שלוקח את עצמו ברצינות מדי. התזמון הקומי המושלם של ג'ונס הופך את הסרט לקומדיית אקשן שגם היום מוציאה ממני צחוק בקול רם.

התפקיד של סמית' כסוכן ג'יי היה אחד מהתפקידים שמינפו אותו להיות אחד מכוכבי הקולנוע המצליחים והמרוויחים בעולם. טומי לי ג'ונס לעומתו כבר היה שחקן ותיק שבשנים האלה התנסה בפרויקטים פחות רציניים כמו "באטמן לנצח" ו"רוצחים מלידה" ובהמשך הקריירה שלו עבד עם במאים גדולים כמו האחים כהן, קלינט איסטווד וסטיבן שפילברג. הבמאי בארי זוננפלד חזר כדי לביים את שני סרטי ההמשך של "גברים בשחור". זוננפלד גם עבד מעט בטלוויזיה ולאחרונה פיתח את הסדרה "סדרה של צרות" של נטפליקס.

סרט ההמשך "גברים בשחור 2" יצא ב-2002 עם תקציב כמעט כפול אבל הרוויח פחות מקודמו. סצנת השיא המקורית של הסרט הזה הייתה אמורה להתרחש במרכז הסחר העולמי אבל לאחר מתקפות ה-11 בספטמבר נאלצו לצלם מחדש את הסצנה. 10 שנים לאחר מכן יצא הסרט השלישי בסדרה עם ג'וש ברולין בתור הסוכן קיי בצעירותו. חברת ההפצה סוני גם תכננה קרוס-אובר של הגברים עם הפרנצ'ייז של "ג'אמפ סטריט" אבל הפריצה לאימיילים של סוני ב-2014 מנעה מפרייקט זה להתממש.

"גברים בשחור" הוא באורך של קצת יותר משעה וחצי ולעומת סרטי האקשן של היום הוא צפייה קלילה ומהירה. זה גרם לי לתהות למה בעצם סרטי אקשן נהיו כל כך ארוכים? אני לא חייב להרגיש שיוצא לי המיץ כל פעם שאני יוצא מהקולנוע. "גברים בשחור" משלב בין אקשן, קומדיה ומדע בדיוני בצורה שלא מביישת שוברי קופות של ימינו ומראה שסרט אקשן לא חייב לקחת את עצמו ברצינות כדי להיות מצליח ומהנה ושלפעמים שעה וחצי זה כל מה שצריך כדי להעביר את המסר ובזה הוא מצליח גם 20 שנה אחרי.