הפספוס הקולנועי הגדול שלנו: חלק ראשון

פסיכו (1960)

מבקר: ערן איצקוביץ

מכירים את זה שאתם נמצאים בלימודי התואר הראשון שלכם בקולנוע וטלוויזיה, כשדי בהתחלה מבקשים מכם לצפות בסרט מסוים כדי שתוכלו להגיש עליו עבודה קלילה שתעניק לכם עוד כמה נקודות זכות? אז היי, אני ערן, ולמרות שעשיתי עליו לפני כמה שנים עבודה לא קטנה - מעולם לא צפיתי ב"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק.

כמו כל העולם ואמא שלו, גם אני מכיר את סצנת המקלחת האגדית (אפשר שלא?), כמה רגעים שונים מהסרט ואת קו העלילה שלו. ובכל זאת, הספרים שליוו אותי באותה עבודה הספיקו לי וככה יצא שמעולם לא צפיתי בסרט - למרות הרצון שלי לעשות זאת לאורך השנים.

אני מודע לחשיבות של הסרט לעולם הקולנוע וגם לעובדה כי גם מי שלא נחשב לחובב קולנוע מושבע חושב שמדובר בסרט מדהים, אבל פשוט לא הזדמן לי לצפות בו, זה תמיד התפספס לי משלל סיבות (בכנות? בעיקר בגלל העצלנות שלי). אני מגדיר את עצמי כאוהב קולנוע בכל רמ"ח איבריי, אבל הפספוס של הקלאסיקה הזו צורם לי בכל פעם מחדש, ואני בטוח שמתישהו בעתיד אצפה בה כמו שצריך. אה, כן, ומה עם אותה עבודה שהגשתי על "פסיכו" בלי לצפות בו? ובכן, קיבלתי בה 85, אז כנראה שבכל זאת עשיתי משהו בסדר.

חשמלית ושמה תשוקה (1951)

מבקרת: ליטן לשינר

סרטו הקלאסי של איליה קאזאן, שמבוסס על מחזה מצליח של טנסי וויליאמס, ומתרחש בשכונת עוני בניו אורלינס בו זוג נשוי המתגורר בבית משותף מתמודד עם הגעת אחותה החולמנית של אם המשפחה (ויויאן לי) לביתם. הסרט אמנם זכה במספר רב של פרסי אוסקר, 12 ליתר דיוק, אבל הוא זכור בעיקר בתור הסרט בו העולם נחשף לראשונה לכישורי המשחק המופלאים של מרלון ברנדו.

אז למה בעצם לא ראיתי אותו עד היום? בעיניי "חשמלית ושמה תשוקה" הוא מהסרטים הקלאסיים שנכנסים לרשימת "אשמור אותם לרגע ספציפי". הבעיה היא, שעד שמגיע אותו הרגע שאני במצב רוח לסרט קלאסי טוב, אני אמצא סיבה למה לדחות אותו לפעם אחרת או פשוט אבחר לראות סרט קלאסי אחר, שסביר להניח שכבר ראיתי. כתיבת הפספוס עוררה בי את החשק לצפות בסרט, אז מי יודע, אולי סוף סוף הגיע היום בו אגיד לא לתירוצים ואשב לראות את הסרט וגם אם בסוף אחליט שלא, אודרי תמיד תחכה לי בטיפאניס.

מבצע סבתא (1999)

מבקרת: הלמינה גרופר

אני אוהבת סרטים, מכל הסוגים, אבל יש לי כישרון נדיר לפספוס יצירות קולנועיות בזמן אמת. אני רגילה וזה לא מטריד אותי במיוחד. אם יש סרט שמעניין אותי, אני לרוב משלימה אותו בהזדמנות הראשונה. עם זאת יש פספוס אחד שעולה לי על העצבים - מעולם לא ראיתי את "מבצע סבתא".

נכון זה פספוס טלוויזיוני יותר מאשר קולנועי (שכן הוא שודר לראשונה בטלוויזיה) אבל עדיין מדובר בסרט ואחד שכמעט כולם, מסתבר, מלבדי ראו. כשהוא שודר לראשונה בשנת 1999 לא הייתי מודעת לקיומו ועם השנים, ללא ידיעתי, הוא הפך לסרט פולחן של ממש. אנשים מתייחסים אליו באופן חופשי ובלי להרחיב ולהסביר יותר מדי כי הם מניחים שכולם מכירים. אז לא, לא כולם מכירים! אין יותר מעצבן מלשבת עם אנשים ולא להבין על מה לעזאזל כולם מדברים.

אז האם אני מתכוונת להשלים אותו? אולי. מצד אחת אני סקרנית, כלומר זה אמור להיות סרט טוב אם כולם כל כך אוהבים אותו. מצד שני יש בי חלק אגואיסטי וילדותי שרוצה לעשות דווקא ולהתעקש עד שאהיה בן האדם האחרון במדינה שעינו לא שזפה את הסרט הנכסף.

היא עשתה לו עוול (1933)

מבקרת: קרן קוצ'ר

"גוזל קטן שלי" (1940) בכיכובם של וו. סי. פילדס ומיי ווסט היה אחד מהסרטים הראשונים שראיתי כשהתחלתי להתעניין בקולנוע קלאסי. עקב חיבתי לקומיקאים כגון האחים מרקס והז'אנר של קומדיה מטורפת, אותו נטשה הוליווד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, סקרנותי בנוגע לשערוריות הקומיות של אותה תקופה רק הלכה וגדלה. ווסט עניינה אותי מאחר והדמויות אותן היא שיחקה על המסך היו בקושי, אם בכלל, רחוקות מאיך שהיא הייתה במציאות - צינית, גסה, וסמל מין מבוסס היטב.

"היא עשתה לו עוול" היה אחד מהסרטים הראשונים שעשתה בהוליווד אחרי נחיתה שם כטון לבנים בעת בה חוקי הצנזורה הלכו והתחזקו. כמוה, גם כוכב המשנה שלה קארי גרנט היה בתחילת דרכו. הבמאי לוואל שרמן, שהיה גם שחקן, ביים עוד קומדיה אהודה עליי - "חיי הלילה של האלים".

אחת מן השחקניות הבולטות בהיסטוריה, אחד מן השחקנים הכי מוערכים, במאי בעל זיקה קומית חביבה, סרט קומי עם צילום שחור-לבן מדויק השייך לתור הזהב של התעשייה הקולנועית האמריקאית ונוספת לכל אלו העובדה ש"היא עשתה לו עוול" נמצא ברשותי כמעט עשור ככה שאת השאלה מדוע טרם צפיתי ביצירה זו?- אני שואלת את עצמי לעתים יותר מדי קרובות.

מסע בין כוכבים: הסרט (1979)

מבקר: מתן שאווטר יניב

אני אוכל להיכנס לביתכם בעודכם מתלבטים איזה סרט לראות, לעבור על הרשימה ולספר את דעתי על כל אחד מאלו שבחרתם. לא אצטנע, אני נורא אוהב לצפות בכמויות של סרטים. עם זאת, יש סרט אחד גדול שמבחינתי הוא פספוס גדול שלי וזה הסרט הראשון בסדרת "מסע בין כוכבים".

למה לא ראיתי אותו? אולי כי נאמנותי שייכת ל"מלחמת הכוכבים". אולי כי ראיתי את "זעמו של חאן", "נמסיס", "החיפוש אחר ספוק" ואת כמעט כל סרטי הריבוט. אבל בעיקר בגלל שכל סרט בסדרה הזו לא מרגיש כמו סרט, הוא מרגיש כמו פרק ארוך בתכנית טלוויזיה בלתי נגמרת. גם לא פרק בסדרה מתמשכת, אלא פרק שאפשר לדלג עליו והסדרה לא תיפגע מכך. אני יותר ממעריך את התרומה שלה לז׳אנר המדע הבדיוני, אך אם זה אומר לשבת ולראות מסחטת כספים שנמשכה כבר יותר מדי, לא תודה.

לחלק השני בכתבת הפספוסים הקולנועיים - לחץ כאן