Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל אוטופיה

הסרט "רובר" (Rover) הוא תופעה ייחודית בנוף שוברי הקופות שמציפים אותנו מדי קיץ. מדובר במותחן דרמטי המתרחש בעתיד פוסט-אפוקליפטי אי שם במדבריות השוממות של אוסטרליה ושואב השראה מסרטי המערבון האמריקאי. אם חשבתם שמדובר בפריקוול ל״מקס הזועם״, תחשבו שוב. למרות ששני הסרטים מתרחשים בעתיד פוסט-אפוקליפטי באוסטרליה, כאן נגמר הדמיון ביניהם.

העלילה עוסקת באריק, אותו מגלם גאי פירס (״ממנטו״, ״נעולים״), הנתקל בחבורה של שודדים אשר גוזלים ממנו את רכושו היחידי - מכוניתו. הוא פוגש באחיו של אחד השודדים, ריי (רוברט פטינסון), שהותר מאחורה למות מפצעיו והשניים יוצאים למצוא את הרכב כשמסעם נצבע בדמם של כל מי שנקרה בדרכם.

פירס זוכה להשתמש במבטאו האוסטרליומגלם דמות החוסכת במילים, אך לא במעשים. וריאציה על הנווד הבודד של קלינט איסטווד עם מבטא של קרוקודיל דנדי. פירס מצליח להקרין עוצמה חייתית בדמותו של אריק, הוא נטול חמלה ורגשות (לכאורה) ויעשה הכל כדי להחזיר לעצמו את רכושו, גם במחיר חיי אדם. פטינסון, כוכב ״דמדומים״ וחביב הנערות (והאמהות), מנסה בכל כוחו להתנער מהתדמית שהודבקה לו ולוקח על עצמו תפקיד מסובך. בתפקיד ריי, פטינסון מגלם אמריקאי דרומי הלוקה בשכלו שתפיסת עולמו מתערערת כשהוא פוגש באריק נטול הערכים. פטינסון עובר טרנספורמציה מוחלטת ונבלע בתוך דמותו של ריי ואנו מצידנו זוכים לראות בעבודת משחק משובחת, אם לא הכי הטובה שלו עד כה.

[*]

זהו סרטו השני של דיוויד מישוד (״ממלכת החיות״), אבל אין כאן שום הססנות בבימוי. מישוד דוגל במינימליזם טהור וחוסך בדיאלוגים, תנועות מצלמה ובחיתוכים מהירים. אין כאן אפקטים מיוחדים או משחקי עריכה מסובכים. מדובר בסרט איטי כשהקצב נועד להעביר את אווירת הייאוש ואי הנעימות השוררים בעולם שמישוד יצר. עבודת המצלמה נהדרת. היא נעה מצילומים נרחבים של המדבריות השוממות עד לתקריבים אינטימיים על השחקנים ונשארת איתם הרבה מעבר למצופה. עם זאת אחד הדברים, שצרמו לי במהלך הסרט היה הפסקול האקלקטי שהורכב ממנגינות שלא תמיד התחברו אחת עם השנייה או עם הסרט עצמו, בחירה תמוהה של המלחין והבמאי.

הסרט ככולו עוסק בהתפוררות האנושיות, אובדן התמימות ואחרית הימים שלאחר קריסת החברה והתשתיות שלה. הוא מצליח לעסוק בנושאים הללו בעזרת אמצעים קולנועיים פשוטים ללא צורך בקישוטים מיותרים, המשאירים את הצופה מרותק לכסאו. יש בסרט אווירה ייחודית מהותירה בי רושם חזק מדגישה את הסתמיות והרנדומליות של המוות. כמו בסרטם של האחים כהן, "ארץ קשוחה" יש כאן שימוש באלמנטים של מערבון אשר הופשטו עד העצם על מנת להעביר את השממה המוסרית ולא רק הפיסית ולהעצים את האכזריות שמופיעה על המסך. כשרצח מתרחש, הוא קורה מהר וללא אזהרה, כל ירייה של כדור, פוגעת בצופה ללא הכנה מראש. ובכל זאת, בין כל האלימות והאכזריות, מישוד מכניס טיפת תקווה לסרט. שביב אור זה מוסיף גוון נוסף לסרט וצובע אותו בצבע ייחודי שמבליט אותו בין כל הסרטים באותה קטגוריה מצומצמת. זהו תענוג של קולנוע איכותי ומינימליסטי הפורץ את גבולות הז׳אנרים בהם הוא מתקיים. מומלץ לכל צופה הניחן בסבלנות.