פסטיבל חיפה: ההמלצות והאזהרות של רון פוגל

בערה - סרטו של גאון הקולנוע הקוריאני לי צ׳אנג דונג. דונג, שביים בין היתר את יצירת המופת ״שמש סודית״, מוערך מאד בקוריאה ואכן סרטו הינו יצירה קולנועית מורכבת ומאתגרת. העלילה עוקבת אחר בחור כפרי שפוגש בחורה מימי נעוריו. היא נוסעת לטיול באפריקה ומבקשת שישגיח על החתול שלה בהיעדרה. כשהיא חוזרת מקניה היא נפגשת עם הבחור ומציגה ידיד חדש שפגשה באפריקה. הידיד הוא בחור עשיר ומלוקק שנדמה ולא עושה דבר בחייו. כשהבחורה נעלמת מתחיל הבחור הכפרי החביב לחפש אותה והסרט הופך למותחן פסיכולוגי נוגה עד לסיום עקוב מדם ומפתיע.

קנה לי אקדח - הסרט עוסק במקסיקו עתידנית בעולם אלים שבו שולטות הכנופיות ונשים הן מצרך נדיר. זמר ובתו מנסים לשרוד באווירת "מקס הזועם" נוסח מקסיקו. סרט לא לגמרי אפוי, אבל מרתק ומפחיד בדרכו הבלתי מתפשרת.

אסאקו 1 ו-2 - הבמאי המוכשר ריוסוקה המגוצ׳י מספר בסרטו העדין והאלגנטי על בחורה יפנית בשם אסאקו שפוגשת ומתאהבת בבחור מסתורי שנעלם במהרה. הזמן עובר ולפתע היא נתקלת בבחור שמזכיר לה את אהובה כמו שתי טיפות מים. אחרי התחלה מהוססת אסאקו והבחור מתאהבים ועוברים לגור ביחד ואז חוזר האהוב הישן לתמונה. אסאקו נקרעת בין שתי אהבותיה והתוצאות לא יכולות להיות טובות. סרט מלוטש וקומפקטי, כפי שרק היפנים מסוגלים לעשות.

אהבה בימים קרים - עלילת הסרט מתרחשת בשנות החמישים והשישים ועוסקת בשחור-לבן קודר בשני בני זוג שמנהלים יחסי אהבה-שנאה בפולין ובפריז. הם נפגשים, נפרדים וחוזר חלילה, בורחים למערב וחוזרים לפולין בשביל האהבה. עם פסקול מצוין, שכולל גם את הגרסה הפולנית ל"לבלבו אגס וגם תפוח", מצליח הבמאי פאבל פאבליקובסקי ("אידה") לרגש לעיתים, למרות שסרטו נדמה כרימייק ללא מעט סרטי גל חדש צרפתי. האם מדובר בניסיון קולנועי נועז או בהתייפייפות שלא לצורך? התשובה לקהל הצופים.

איקה - הסרט שזיכה את השחקנית הראשית בו בפרס המשחק בקאן. העלילה עוקבת אחר סיפור הישרדות בתנאים כמעט בלתי אפשריים בחורף הרוסי האכזר. זהו סרט ריאליסטי ומבהיל שהינו יותר סרט אימה מדרמה. בעיטה לראש ואגרוף לפנים. אחד הסרטים הטובים שהיו בפסטיבל קאן.

אישה בצל הפחד (סוספיריה) - האופוס מגנום של דריו ארג'נטו, מלך האימה והג'אלו האיטלקי של שנות השבעים. נערה אמריקאית מגיעה לבית ספר מוזר לריקוד ונלחמת שם בכוחות האופל. הראשון בטרילוגיית האימהות של ארג'נטו, ולטעמי סרטו הטוב ביותר. בפסטיבל ונציה האחרון הוקרן הרימייק העכשווי של לוקה גואדנינו. קפה בגדד - יצירת הקאלט של פרסי אדלון על בית הקפה באמצע שום מקום. סרט שהציג בבתי הקולנוע בארץ למעלה משנה רצוף על אנשים אבודים שמחפשים את עצמם בישימון ושיר אחד שנשאר לנצח.

אחד משלנו - קלאסיקה ישראלית בהקרנה מחודשת. אלון אבוטבול ושרון אלכסנדר יפים וצעירים בסרט של האחים ברבש, שמבקר את המערכת הצבאית אך גם מוקסם ממנה. הזדמנות לבחון האם הסרט עדיין "מחזיק" גם בימינו.

סופיה - סרט מהפנט ממרוקו, מהמעניינים בסרטי פסטיבל קאן האחרון. נערה נכנסת להריון ועליה למצוא חתן במהרה, אחרת לפי החוק במרוקו היא תשלח לכלא. בימוי מצוין של מרים בנמ'בארק על נשים הכלואות בתרבות שוביניסטית ומנסות להרים את ראשן.

תעלומה בסילבר לייק - סרטו החדש של דיוויד רוברט מיטשל. מיטשל פרץ לתודעה כשסרט האימה דל התקציב שלו ״משהו עוקב אחריי״ חולל סנסציה והפך לשובר קופות מצליח. כעת מקבל הבמאי מימון מכובד וכוכבים ידועים כמו אנדרו גארפילד המצוין, שנושא את הסרט על כתפיו החסונות. הסרט עוסק בבחור שחוקר את היעלמותה של בחורה בהוליווד ומגלה מסכת של שקרים וניצול. זהו סרט טוב ברובו, שמראה שמיטשל בדרך הנכונה לפרוע את השטרות. אמנם יש בו הרבה מאוד קלישאות, אבל הבמאי מביים בתשוקה אדירה ומצליח שוב לקיים דיון אינטליגנטי ניאו-נוארי בעיר המלאכים. לעיתים הסרט מזכיר את המוזרויות של דיוויד לינץ' ולעיתים הוא מאבד כיוון. אני מחכה בשקיקה לסרטו הבא.

עוברת אורח - סנדרין בונר הנהדרת בעוד סרט לא פשוט פיוטי ומהורהר של הבמאית הצרפתייה הגדולה אנייס ורדה. ראיתי את הסרט לפני כשלושים שנה והוא לא עוזב אותי עד היום. כמה עוצמה יש בשדות המוריקים ובסנדרין בונר המהלכת בהם מעדנות.

קליאו מחמש עד שבע - עוד יצירת מופת של אנייס ורדה. קליאו משוטטת ברחובות פריז ומפלרטטת עם הגל החדש הצרפתי ועם האוונגרד. יופי נדיר ובדידות אנושית בלב ההמון.

תורשתי – סרט האימה המדובר של השנה האחרונה. אני אישית לא בטוח שמדובר ביצירת מופת, אבל שווה לצפות רק בשביל טוני קולט הנפלאה ובגלל מיזנסצנה מופלאה שעוכרת את שלוות הצופה שוב ושוב.

[*]

עץ תאנה - יצירת הביכורים היפה והאותנטית של עלמוורק דוידיאן, שזכתה בפרס בימוי בפסטיבל טורונטו. צילום יפהפה של דניאל מילר ומשחק משכנע של כל הקאסט.

נשים מתות מהלכות (מבקר: רפאל תמנה) - אני לא יודע בוודאות אם הגר בן אשר תהפוך לכוכבת גדולה, אבל ראוי שתהפוך. ליוצרת החריפה הזו יש שפה משלה, מבט צלול ואפי במציאות האנושית, ומסרים שמוגשים לצופה בצורה אישית ובלתי אמצעית. סרטה החדש הוא העזה: יוצרת ישראלית צוללת אל תוך נבכי הנבכים של החברה והקולנוע האמריקאים. הסרט החשוב הזה הוא גם יצירה בידורית מהמעלה הראשונה, וגם הזמנה ואיחול עבורנו, הצופים, להיות אנשים חופשיים, ללא מחיצות וחומות בינינו. הסרט מורכב מתשע אפיזודות נפרדות, כל אפיזודה מציגה שלב ומעמד מסוימים, מתוך אלה המרכיבים את הליך ההכנה להוצאה להורג של נידונה למוות, במדינות הדרום של ארה"ב.

המלצה/אזהרה

פרא אציל - סרטו המאוד לא פשוט של מרקו כרמל על החיים העלובים בדרום תל אביב. נווה צור (שזכה בפרס אופיר לשחקן הראשי) וליאת אקטע-בר נהדרים כאם ובנה ואיתם אלון אבוטבול .סרט שאפשר להיכבש בקסמו או להירתע ממנו.

עירום - ירון שני מביים סרט על רגשות ועל בדידות, על מין ועל דחפים אפלים שמאיימים להתפרץ. סרט שעד עכשיו לא החלטתי האם אני מחבב או מתעב. לא לכל אחד.

קריאה לחלומות - רן סלוין מייצר וידאו-ארט ברמה הגבוהה ביותר בסרט שרב הנסתר בו על הגלוי, סרט מרתק עם נגיעות אסיאתיות ולעיתים סוראליסטי לחלוטין.

לכתבת ההמלצות והאזהרות של יאיר הוכנר על פסטיבל חיפה: לחצו כאן