יום המודעות העולמי לאוטיזם: 5 סרטים עם גיבורים אוטיסטים ששווה להכיר

לציון יום המודעות העולמי לאוטיזם שהתקיים אתמול (שבת), בחרתי חמישה סרטים מומלצים עם גיבורים על הרצף האוטיסטי. המושג רצף או ספקטרום מבטא דרגות חומרה אשר נקבעות על פי מידת הצורך בתמיכה לשם תפקוד והסתגלות: בצד אחד אוטיזם בתפקוד נמוך שלרוב מתלוות אליו לקויות נוספות ובקצה השני אוטיזם בתפקוד גבוה כשהקושי הוא בעיקר קושי חברתי.

יתכן שקוראים מסוימים יופתעו מכך שסרטים מוכרים כגון "פורסט גאמפ", "קוראים לי סם", או "שרוכים" הישראלי לא נכנסו לרשימה, זאת משום שהדמויות הראשיות בהן לוקות במוגבלות שכלית כאבחנה מרכזית ולא באוטיזם. למרות קווי דמיון מסוימים, הקושי של גיבורי הסרטים האלה לתקשר עם הסביבה נובע מיכולת קוגניטיבית נמוכה, בעוד שבאוטיזם הקשיים בתקשורת וביחסים חברתיים עשויים להגיע לצד יכולות קוגניטיביות גבוהות.

בשנים האחרונות מספר המאובחנים עם לקויות על הרצף האוטיסטי נמצא בעלייה מתמדת. הסיבות לכך מגוונות ויכולות להיות הגברת המודעות ושיפור הנגישות לשירותי בריאות. בעקבות כך, היקף הייצוג של האוכלוסייה האוטיסטית על המסכים גדל בצורה משמעותית, ולצד זאת קיימת עלייה במודעות לאוטיזם מצד האוכלוסייה הכללית.

איש הגשם

קשה שלא לפתוח איתו – סרט דרמה מרגש וסוחף משנת 1988 שזכה בארבעה פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לתסריט, לשחקן (דסטין הופמן), ולבמאי (בארי לוינסון). צ'ארלי (טום קרוז) הוא איש עסקים צעיר ואנוכי. לאחר שאביו נפטר, אחרי שנים של נתק ביניהם, צ'ארלי מגלה שסכום גדול מהירושה של אביו הועברה לזר שמתגלה למעשה כאחיו הגדול, ממנו הופרד כילד. האח הוא ריימונד, (דסטין הופמן), אוטיסט המתקשר עם הסביבה ברמה מאד מוגבלת ומנהל רוטינה מוגדרת וקשוחה. צ'ארלי לוקח את ריימונד למסע בו ינסה לזכות בכסף, שם הוא מגלה שלאח יש יכולות זיכרון וחישוב בלתי רגילות, כגון יכולת לזכור מספרים בספר טלפונים לאחר קריאתו פעם אחת, ומנסה לנצל זאת בקזינו. החוויות שהשניים עוברים יחד מקרבות ביניהם.

הסרט מבוסס על דמותו של קים פיק, אמריקאי בעל תסמונת סוואנט – מצב רפואי נדיר, בו שונות נוירולוגית כגון אוטיזם, מבטאת יכולות מנטליות יוצאות מגדר הרגיל. פיק הצטיין במיוחד בזכירת תאריכים היסטוריים וידע כללי רחב מאוד, אך סבל מקשיים חברתיים. דסטין הופמן, שגילם את דמות האוטיסט בסרט, נפגש עם קים פיק ולמד לחקות את תנועותיו ואת תפיסתו. בשנת 2008, עשרים שנה לאחר צאת הסרט, התגלה כי קים פיק לא סבל מאוטיזם, אלא ממחלה נדירה בשם תסמונת FG בה אין הפרדה בין חלקו השמאלי והימני של המוח. הבדל נוסף בין הדמות בסרט לפיק הוא שהוא גר עם אביו שנים רבות, לעומת הסרט שמתחיל לאחר מות האב.

ברוב חברות התעופה בחרו לצנזר סצנה בה ריימונד צורח כשצ'ארלי מנסה לגרור אותו למטוס, לאחר שזה דיקלם לצ'ארלי רשימת טיסות שהתרסקו. למרות שהטיפול של הסרט בנושא האוטיזם היה לוקה בחסר מחוסר ידע ותחקיר, ולמרות שהוא גם מכיל סצנות שלא היו עוברות היום, כמו סצנה בה צ'ארלי צועק על ריימונד שהוא "חתיכת מפגר" – הסרט בכל זאת שם את האוטיזם על המפה ופתח את הדלת להתעסקות עם הנושא בסרטים וסדרות שהגיעו אחריו.

הנה אנחנו

נמשיך עם סרט מהנה ומרגש משנת 2021 שכתבה דנה אידיסיס ("על הספקטרום") וביים ניר ברגמן ("כנפיים שבורות"), אשר התקבל לפסטיבל קאן (שבוטל) וזכה בפרסי אופיר – לתסריט, לבימוי ולשחקנים. אהרון (שי אביבי) הוא מעצב גרפי שמקדיש את חייו לטיפול בבנו אורי בן ה-20, נער עם צרכים מיוחדים (נועם אימבר). השניים חיים יחד בשלווה, רחוקים מכולם, כשאהרון עושה הכל כדי לגונן על אורי מפני העולם שבחוץ. כשאורי מתבגר, נראה שהגיע הגיל שבו כדאי שיעבור לגור בסביבה המתאימה לאנשים עם צרכים דומים לשלו. כשהם בדרכם למקום שיהיה ביתו החדש של אורי, אהרון מרגיש שאורי אינו מוכן לפרידה והשניים משנים כיוון ויוצאים למסע ברחבי הארץ – שיביא את אהרון להכיר טוב יותר את בנו ואת עצמו.

היצירתיות הוויזואלית של אהרון עוזרת לאורי למצוא נקודות אחיזה בעולם רועש, מציף ומבלבל עבורו. אהרון עושה הכל על מנת להקל עבור אורי את המפגש עם העולם סביבו. כמו לאוטיסטים אחרים, גם לאורי תחום עניין צר והוא האהבה לכפתורים. לכן, אהרון חיבר לו שלל כפתורים לצד המיטה. בנוסף, הוא מתקשה להסתכל מבעד לחלונות הרכבת כי הכל שם מהיר מדי עבורו, אז אהרון ארגן לו טאבלט עם סרטים "איטיים יותר" של צ'ארלי צ'פלין. הסרט שובה לב כאשר דנה אידיסיס ביססה את התסריט על מערכת היחסים של אביה ואחיה שמאובחן על הקשת האוטיסטית.

העודף בשבילך

קומדיה רומנטית משנת 2017, זוכת פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, בבימוי רייצ'ל ישראל. שני צעירים נפגשים בקבוצת תמיכה לבוגרים על הרצף האוטיסטי במרכז היהודי במנהטן. דייויד (ברנדון פולנסקי) הוא צעיר ממשפחה עשירה המסרב לקבל את הגדרתו כבעל צרכים מיוחדים ואינו מבין מדוע הוא נדרש להשתתף בקבוצת תמיכה. שרה (סמנת'ה אליסופון), לעומתו, מקבלת לא רק בהשלמה, אלא אפילו בהתלהבות, את היתרונות והמגבלות שיש לה. כשהשניים נשלחים יחד למשימה, דייויד מוכן לוותר על התענוג, בלי לחשוד שהמרץ, שמחת החיים והקסם של שרה עתידים לשנות את חייו.

מדובר בסרט קליל. הוא לא מתייחס אל האוטיזם כבעיה שיש לפתור, וגם לא מציג גיבורים אוטיסטים בעלי יכולות מופלאות כמו ב"איש הגשם". הסרט ייחודי בכך שהאוטיסטים בו מגולמים על ידי אוטיסטים, ומרביתם חסרי ניסיון במשחק. בעקבות הסרט נשמעו תגובות חיוביות על הייצוג המדויק של האוטיסטים בסרט וביקורות שליליות על סרטים שיצאו בהמשך, בהם נבחרו לא-אוטיסטים לגלם אוטיסטים.

רצח במעגל סגור

סרט מתח משנת 2020 שנכתב ובוים ע"י מיכאל כריסטופר ("מר רובוט"). פקיד הלילה בארט ברומלי (טיי שרידן, "שחקן מספר אחת") הינו גבר צעיר אינטליגנטי על הספקטרום האוטיסיטי, אשר משתמש במצלמות מעקב על מנת לתעד את אורחי המלון, במאמץ ללמוד מהם ולשפר את יכולותיו החברתיות. כאשר אישה נרצחת במהלך משמרת שלו, בארט הופך להיות החשוד המרכזי בפשע – אך הוא אינו יכול לחשוף שהמצלמות הלא חוקיות שהתקין תיעדו ראיות שיוכיחו את חפותו. בעוד חקירת המשטרה סוגרת עליו, בארט מפתח קשר אישי עם אורחת יפה בשם אנדריאה (אנה דה ארמס, "רצח כתוב היטב"), אך הוא מבין במהרה שעליו לעצור את הרוצח האמיתי לפני שהיא תהפוך לקורבן הבא.

שרידן, השחקן הראשי, מספק ניואנסים שמתאימים לקשיים של אנשים עם אוטיזם, כמו קושי ביצירת קשר עין ודיבור מונוטוני. הסרט מעלה למודעות את האלימות המשטרתית כלפי אוטיסטים, כשתשאול מהיר וציני מצד השוטרים עשוי להיות מבלבל עבורם. כמו כן, למרות שמחקרים מוכיחים שאוטיסטים לא נוטים לבצע יותר פשעים מאנשים ללא אוטיזם, הם חשודים יותר בגלל השוני שלהם, והקושי להתמודד עם סיטואציות מאתגרות כמו חקירה משטרתית.

טעימה מהחיים

נקנח עם סרט קומי איטלקי ומתוק משנת 2018 בבימוי פרנצ'סקו פלאשי. ארתורו (ויניציו מרצ'יוני) הוא שף מוכשר, אבל בעקבות התנהגות אלימה הוא נאסר, ומשוחרר כשעליו לבצע עבודות שירות. הוא נשלח לתת שיעורי בישול לצעירים עם צרכים מיוחדים, שחיים בהדרכתה של אנה.

לגווידו (לואיג'י פדל) יש אספרגר, אבל גם תאווה גדולה לבישול ולמטבח, וארתורו נעשה המנטור שלו. המפגש בין שני ההפכים האלו יוצר חברות בלתי אפשרית שתשנה את חייו של ארתורו. הדגש בסרט, גם מבחינת הצילום, הוא על אפיון האנשים והיחסים ביניהם. האוכל פשוט מאוד ולא מנסה לגנוב את ההצגה. דמות האוטיסט שמוצגת בסרט יוצאת דופן מבחינת היכולות שלה, אך עם זאת הסרט מרגיש אותנטי, מקסים ומרגש.

קיימים סרטים נוספים סביב הנושא שלא התייחסתי אליהם אך שווים צפייה: "משוגעים מאהבה" (2005), "אדם" (2009), "מבול" (2010), "טמפל גרנדין" (2010), "קוראים לי חאן" (2010), "ג'ון היקר" (2010), "משחק החיקוי" (2014), "נפלאות החושים" (2015), "רואה החשבון" (2016), "ילד בשם פו" (2016), "המתיני בבקשה" (2017), "החיים: סרט מצויר" (2016), "יוצאים מן הכלל" (2019), "קרוב להפליא ורועש להחריד" (2011).