טוב שנזכרתם: סרטי המשך מוצלחים לאחר יותר מעשור

טרון

הסרט המקורי מ-1982, בכיכובו של ג'ף ברידג'ס, התרחש בתוך תוכנת מחשב שהגיבור ההאקר נחטף לתוכה ונאלץ להשתתף בגפו במשחק מחשב תחרותי. הסרט לא זכה להכרה בזמנו, אבל היה מהפכני מבחינת האפקטים המיוחדים שלו והוא בין הראשונים שנעשה בו שימוש נרחב בגרפיקת CGI . עם הזמן "טרון" צבר בסיס מעריצים והגיע למעמד של פולחן, עד כדי כך שבדיסני החליטו לקדם סרט המשך.

ב-2010 יצא "טרון: המורשת" וזכה לביקורות מעורבות, בדיוק כמו קודמו. ג'ף ברידג'ס כמובן לתפקיד קוין פלין, אליו הצטרפו גרת' הדלנד, אוליביה ויילד ומייקל שין. יותר מודרני, יותר טכנולוגי, מפוצץ בסגנון ואפקטים מיוחדים חדשניים, עם תקציב גבוה פי עשרה מהמקור, הסרט היה מהנה מאוד לצפייה והכניס 400 מיליון דולר בקופות. בשיתוף פעולה מבריק והתאמה מושלמת לסרט, הפסקול נכתב על ידי צמד יוצרי המוזיקה האלקטרונית - דאפט פאנק.

משפחת סופר על

אולפני פיקסאר ממשיכים להוכיח פעם אחר פעם שהם פשוט לא מסוגלים לפשל. כמו שעשו עם "צעצוע של סיפור 3" ו"למצוא את דורי" (שניהם בהפרש של 10 שנים ומעלה מקודמם), גם "משפחת סופר על 2" המשיך לרגש ולבדר 14 שנים אחרי הסרט הראשון. הסרט הפך לסרט הרווחי ביותר של פיקסאר נכון ל-2018 וקבע את הפתיחה הטובה ביותר של סרט מצויר, עם 182 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון, וזכה גם לאהדת מבקרים גורפת.

כאילו לא עברו 14 שנה, הסרט ממשיך בדיוק מאותה נקודה שבה הקודם הסתיים. משפחת גיבורי העל ממשיכה לנסות להתקיים כמשפחה לכל דבר ולמצוא את האיזון בעולם שפעם אוהב גיבורי על ופעם לא. כל הדמויות האהובות והקולות הנוצצים מאחוריהן חוזרים ואליהן מצטרפים גיבורים חדשים עם כוחות מגניבים. גם הבמאי בראד בירד חוזר בתפקיד אורח של אדנה, מעצבת חליפות העל. פיקסאר מדגימים שוב את היעדר הגבולות ביצירתיות שלהם. האנימציה מרהיבה כאן מאי פעם ומאפשרת אינסוף אפשרויות למעוף הדמיון של היוצרים בדמויות ובסצנות האקשן.

מקס הזועם

ב-1979 ג'ורג' מילר, רופא שהפך לבמאי ומפיק, שחרר לעולם את "מקס הזועם", סרט פוסט-אפוקליפטי המתרחש באוסטרליה חסרת המשאבים ומנוהלת על ידי כנופיות. מקס (מל גיבסון בתפקידו הגדול הראשון) הוא שוטר שלוקח את החוק לידיו עקב מות משפחתו מידי פורעי חוק. הסרט המחיש בצורה מציאותית עולם של חוסר צדק באמצעות אלמנטים של אלימות גרפית מאוד ומרדפי מכוניות. חלק מהמיתות, הפציעות ותאונות הדרכים המוצגות בסרט היו משוחזרות מזכרונו של מילר מימי עבודתו בטיפול נמרץ. המבקרים לא ידעו איך לאכול את חגיגת הטירוף של "מקס הזועם", אפילו סטיבן קינג התבטא נגדו. הסרט השני, שיצא שנתיים מאוחר יותר, כבר זכה ליותר הכרה ולתגובות חיוביות יותר והזניק את הקריירות של מילר וגיבסון.

ב-2015 מילר חזר ליקום של מקס הזועם ועשה לו ריבוט. "מקס הזועם: כביש הזעם" חייב את הצלחתו לסרטים הראשונים ושאוב מאותו רעיון, אבל הם נראים אחרת לגמרי ואין ביניהם קשר עלילתי. גיבסון הוחלף בטום הארדי ולצדו כוכבי ענק אחרים כמו שרליז תרון וניקולס הולט. רק הרשע, אימורטן ג'ו, מגולם על ידי אותו שחקן ששיחק את הרשע בסרט הראשון, לפני 36 שנים. העולם המתפורר כבר לא נראה דומה בכלל לעולם שלנו וגם כלי הרכב כבר בקושי נראים כמו מכוניות. הסרט הועמד ל-10 פרסי אוסקר, מתוכם זכה בשישה, כולם בקטגוריות טכניות.

רוקי

חוסר היכולת של סילבסטר סטאלון לשחרר מהדמויות האגדיות שיצר היא הוא לא תמיד דבר רע. "רוקי בלבואה" מ-2006 וסדרת "קריד" שהתחילה ב-2015 הם סרטים מפתיעים לטובה, מהנים ונוסטלגיים. הדמות של רוקי הופיעה לראשונה ב-1976 ובן לילה הפכה את סטאלון לכוכב על. ממש כמו הגיבור שלו, גם הסרט "רוקי" דל התקציב שנכתב על ידי סטאלון עצמו, הופיע משום מקום כאנדרדוג מוחלט וסחף את פרסי האוסקר עם זכייה בקטגוריות העריכה, הבימוי והסרט הטוב ביותר. ארבעה שחקנים מתוך הסרט הועמדו בקטגוריות משחק, כולל סטאלון עצמו שגם קיבל מועמדות על תסריט. כן, סטאלון, שיאן פרסי הראזי עם 22 זכיות, היה מועמד לאוסקר על משחק בתפקיד ראשי.

מאז, כמו שעון, כל שלוש שנים סטאלון הוציא עוד שלושה סרטי רוקי, את כולם הוא כותב ומביים בעצמו, ועוד אחד, "רוקי 5", אחרי חמש שנים ב-1990. אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את ההצלחה של הראשון, כשרגע השיא של כל הארבעה הוא הלהיט "עין הנמר" מהסרט השלישי שקיבל מועמדות לאוסקר. מאז במשך 16 שנים היה נראה שרוקי תלה את הכפפות, אבל ב-2006 סטאלון שוב כותב ומביים את "רוקי בלבואה", שזכה לתגובות חיוביות ברובן. 9 שנים נוספות מאוחר יותר, רוקי מפנה את מקומו לקריד (מייקל בי ג'ורדן), הבן של, ומשמש כמאמן שלו. על "קריד" סטאלון הועמד לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר על גילום אותה דמות שזיכתה אותו במועמדות 39 שנים קודם לכן.

בלייד ראנר

נדיר מאוד שהמשך של סרט פולחן קלאסי מצליח לא לבזות את המעמד. במקרה של "בלייד ראנר 2049" שהגיע 35 שנה אחרי "בלייד ראנר", לא רק שלא היה לכשלון , אלא אף הוליד ויכוחים איזה מבין שני הסרטים טוב יותר.המקור עצמו, כמו קלאסיקות רבות, נכשל קופתית, לא הוערך על ידי מבקרים וגרם לסכסוך בין הכוכב הראשי הריסון פורד והבמאי רידלי סקוט. מאז הוא צבר מעמד של אחת מיצירות מדע בדיוני החשובות והמשפיעות של כל הזמנים. גם האפקטים שהוצגו בסרט נחשבים למהפכניים יחסית לזמנם ועליהם הועמד לפרס האוסקר, למרות שהפסיד ל"אי.טי". לעומתו, "בלייד ראנר 2049" הועמד וגם זכה בצדק באוסקר בשתי קטגוריות: אפקטים וצילום.

כפי שאפשר להבין, סרטו של דניס וילנב ("המפגש") הוא מחזה מרהיב ופוער עיניים לאורך כל 165 הדקות שלו. הוא נע משיא אל שיא, ממשיך ומשדרג את העולם העתידני בדרכים שלא היו אפשריות ב-1982 וכולל מורכבות עלילתית מרשימה ותהיות פילוסופיות המשליכות על העולם שלנו במובנים של תרבות הצריכה, אנושיות ופוליטיקה. פורד מחזיר לתחיה עוד דמות איקונית שלו משנות ה-80 (אחרי אינדיאנה ג'ונס והאן סולו), לצד צוות שחקנים מרשים, בראשם ריאן גוסלינג בתפקיד הראשי, שעושה עבודה נהדרת.