קומיקס-אפשר גם אחרת

לפי כל הסטטיסטיקות המצויות כיום, כמעט בטוח להגיד שמי שקורא את הכתבה הזאת כבר ראה את ספיידרמן 2 או יראה אותו עד סוף הקיץ. ניתן גם להסיק שסרטי קומיקס ימשיכו לצאת בקצב של לפחות אחד בשנה, סביר להניח שיותר. מכיוון שכך, מוגשת כשירות לציבור רשימת סרטי קומיקס שמבטיחה לספק את ההנאה גם למכורים וגם לחדשים.

סרטי קומיקס הוא אחד מהז'אנרים המעטים בקולנוע שתכליתו העיקרית היא בידור להמונים. אף אחד לא מחפש מסר מוחץ וחתרני או קונפליקטים נפשיים ודיאלוגים שייקספיריים והרבה סרטים זכו לקבל ביקורות בנוסח "הדמויות קצת שטוחות אבל בשביל סרט קומיקס זה בסדר" וכו', כל עוד היו בסרט מספיק פיצוצים ומכות כולם היו מרוצים. הייתה מעין הסכמה שאם הבסיס לסרט הוא חוברת מצוירת אז הסטנדרטים לביקורת הם יותר נמוכים. הבעיה היא שזה גרם ליוצרי הסרטים עצמם להנמיך את הסטנדרטים שלהם וכך זכינו לקבל סרטי מופת כדוגמת " הפנטום" עם בילי זיין ו"דיק טרייסי" עם וורן בייטי. ניסיונות להכניס לסרטים טיפה יותר תוכן הסתכמו בכמה מהסרטים המביכים יותר שנוצרו לאחרונה כמו "באטמן ורובין" (שכמעט קבר את הסדרה לחלוטין) ו"דרדוויל" (שהיה סרט אקשן לא רע אבל כלל יותר מדי סבל אנושי בשביל סרט אחד).

אך לא עוד. לא לחלוטין ברור מדוע ומתי הוליווד חזרה להאמין שדמויות ועלילה זה תנאי הכרחי גם לסרט קומיקס ואולי פשוט הטפטוף של סרטי קומיקס טובים התגבר. מה שבטוח שהיום יש הרבה סרטי קומיקס שגם עונים על כל הדרישות של סרט "רגיל" וגם מסוגלים לספק את ההנאה המיוחדת שרק סרט קומיקס יכול לספק. הרשימה שלפניכם מכילה מדגם מייצג של סרטי קומיקס כאלה בדיוק.

• השנה היא 1992, טים ברטון עושה את סרט הבאטמן השני שלו ויצירת מופת נולדה. "באטמן חוזר" הוא סרט מצוין, הטוב ביותר בסדרת באטמן כולה, וההוכחה הניצחת שהליהוק עושה את ההבדל. מייקל קיטון הוא באטמן, כריסטופר ווקן הוא מקס שרק, דני דה-ויטו הוא הפינגווין ומישל פייפר היא המלכה הבלתי מעורערת של הסרט בתור אשת החתול. העיצוב של הסרט כולו, מהביוב של העיר ועד לדירה של סלינה, הציב סטנדרטים חדשים בכל מה שקשור לסרטי קומיקס בפרט וסרטים בכלל, הדמויות הן בלתי נשכחות, העלילה סוחפת ובתור סרט משנות התשעים המוקדמות הוא אוחז בפעלולים מרשימים למדי. מה צריך יותר מזה?• במשך הרבה שנים חברת הקומיקס "DC" הייתה האורים והתומים של עולם הקומיקס הקולנועי והאחראית על מנפצי הקופות הסדרתיים "באטמן" ו"סופרמן". המתחרה העיקרית שלה, "מרוול", לא הצליחה להרים אף סרט קולנוע שיתחרה בזה. בשנת 1998 יצא "בלייד" והיווה את הסימן הראשון להשתלטות של מרוול על עולם סרטי הקומיקס. בלייד הוא גיבור בלי גלימה, הוא שחור והוא חצי ערפד, בכך הוא מיצב את עצמו כמשהו אחר וחדשני יותר (כמו "מרוול" עצמה). מכיוון שב"בלייד" לא שדדו בנקים אלא התעסקו בעולם הערפדים הסרט מצא את עצמו תחת הכותרת של סרט אימה ללא כל סיבה ממשית. שני סרטי ההמשך מנסים לתקן את העוול אך ללא הצלחה ולכן יש לזכור: בלייד הוא לא עוד סרט אימה, הוא סרט קומיקס טוב.

• בשנת 2000 לא רק שהתחיל מילניום חדש אלא הועברה השליטה בעולם הקומיקס הקולנועי באופן רשמי לחברת "מרוול" עם יציאת הסרט "אקס-מן". הסרט הזה היה למעשה הראשון להראות לנו איך נראה סרט קומיקס עמוס באפקטים ממוחשבים אבל גם עם המגע האנושי ותפיסת "גם לגיבורים יש בעיות", שהתחילה להתבסס בסרטי הבאטמן המוקדמים של ברטון אבל הגיעה לכדי כמעט שלמות ב"אקס-מן ". גם כאן הליהוק הוא השחקן המרכזי ופטריק סטיוארט, איאן מקלן ויו ג'קמן יישארו לעד פרופסור X, מגנטו ו-וולברין. "אקס-מן" הוא סרט שכיף לראות ויש בו מסר שנשאר עם הצופה אבל לא מטיף לו. הוא גם הצליח לתת גרסא משל עצמו לקומיקס, שגם המכורים הכבדים יאשרו.

• שנה לאחר מכן, תעשיית הקולנוע מתחילה להבין שגיבורים בגלימות זה הכל טוב ויפה אבל לקומיקס יש הרבה יותר מה להציע. "ממעמקי הגיהינום", שהתבסס על רומן גראפי מאת אלן מור ואדי קמפבל, בא להציע את הפיתרון שלו לחידת זהותו של ג'ק המרטש והצליח להפוך לסרט קומיקס שאף אחד לא מאמין שהוא כזה. ג'וני דפ והתר גראהם נמצאים בתוך לונדון אמיתית, בתקופה אמיתית, עם דברים שקרו באמת, אבל הכל יותר מודגש, יותר על טבעי. "ממעמקי הגיהינום" הוא תחנה חשובה בהתפתחות הז'אנר כולו וגם שהוא עומד בפני עצמו אין לו במה להתבייש, מכיוון שכך הוא מהווה תחנת חובה לחובבי הקומיקס הקולנועי.

• בשנת 2002 נפל דבר בעולם. עם יציאתו של העיבוד הקולנועי לחלק האחרון של השילוש הקדוש של הקומיקס, "ספיידרמן" בכבודו ובעצמו, גם נקבעו שיאים חדשים בשבירת קופות וגם ננעץ המסמר האחרון בארון המתים הקולנועי של "DC", שעוד ניסתה להתאושש מהכישלון של "באטמן ורובין" בשנת 1997. "ספיידרמן" הוא למעשה חוברת הוראות בת שעתיים כיצד יש לעשות סרט קומיקס כהלכתו: השימוש בפעלולים, הליהוק המדויק, תפיסת הגיבור החדשה והעיבוד היצירתי הופכים אותו לסרט הקומיקס האולטימטיבי של כל הזמנים, כזה שרק ההמשך שלו מצליח להתעלות עליו.

המסקנות הן פשוטות: סרטי קומיקס תמיד היו ותמיד יהיו כל עוד השמש זורחת בקיץ ויש חודשיים חופש מבית ספר אבל עכשיו אפשר להגיד כמעט בוודאות שאנחנו בעיצומו של תור הזהב של הז'אנר. מה שיותר טוב הוא שהעתיד צופן עוד הבטחות רבות. האם סדרת "ספיידרמן" תמשיך את שלטונה המוצדק בכיפה? האם "באטמן" ו"סופרמן" יצליחו להתרומם מהקבר? האם "אלקטרה" יהיה יותר טוב מ"דרדוויל" והאם הרשימה תצטרך לעבור עדכון משמעותי? את התשובות לכל אלה רק הזמן וצלצולי הקופות יגידו.