מצדיעים לך, בילי לין: ביקורת סרט

בסרט "מצדיעים לך, בילי לין" מנסה הבמאי אנג לי ("הר ברוקבק", "חיי פיי") לתפוס ולייצג את החוויה הרגשית של חיילים שחוזרים עם פוסט טראומה משדה הקרב. באדפטציה החדשה שלו לספר שכתב בן פאונטיין משתמש לי בצילום של 120 פריימים בשנייה והתוצאה מרצדת מחד ועוצמתית מאידך.

הסיפור עוקב אחר חייל צעיר (בילי לין - ג'ו אלווין) ששב לארצות הברית מולדתו לאחר שהשתתף באחד מהקרבות הקשים ביותר במלחמת עיראק. חבריו לפלוגה מזמינים אותו למשחק הסופרבול שבו כל צליל או תמונה מחזירים את החיילים שוב לאזור המלחמה. הסרט נע הלוך ושוב סביב שדה הקרב ומגרש הספורט עד כי נדמה שההבדלים בין השניים מיטשטשים והם הופכים לאחד.

[*]

המעבר המהיר בין שוט לשוט לא רק מעצים את החוויה הרגשית של הצופה, אלא גם מעצים את הביקורת של הסרט כלפי המלחמה בעיראק וגורם לצופה לחשוב עליה כעל משחק חסר טעם. המעברים המהירים של הסאונד והתמונה מהמגרש לשדה הקרב מעניקים את התחושה שהחייל בעיראק הוא שווה ערך לשחקן במגרש הספורט. מעבר לכך, נראה כי עבור ארה"ב מלחמה היא בעצם משחק אלים בין שני יריבים בעלי אגו מנופח.

ג'ו אלווין בתור בילי לין עושה עבודה טובה והוא מצליח להיחוות כחייל פוסט טראומתי שמצד אחד חווה את המלחמה שוב ושוב בפלאשבקים, זיכרונות ומחשבות ומצד שני נותר קפוא ומנותק מהסביבה החיצונית שלו. כמו דמותו של לין, כך גם הסרט כולו נע בין חוויה מחדש של הטראומה באופן רגשי ועמוק לבין תחושה של ניתוק וקיפאון. כמו כן נראה שהסרט מצליח להעביר גם מסר רפלקסיבי (שמדבר על הקולנוע עצמו). לאחר המלחמה חוזר לין לארצות הברית כגיבור, כמעט ככוכב הוליוודי – כולם רואים בו את התגלמות הטוב, אך לא מצליחים לראות את בילי לין עצמו.

התסריט לעיתים טוב ומפתיע ולעיתים משעמם וקלישאתי. בכל מקרה, הקונפליקט שחווה לין בין הרצון להיות נאמן לעצמו ולהחלים בביתו לבין הדרישה החברתית לחזור לפלוגה ולהמשיך ללחום בעיראק עובר בצורה לא רעה ומסתיים באופן מפתיע שגורם לצופה לחשוב ולפרש מחדש את הסרט כולו.

"מצדיעים לך, בילי לין" זמין לצפייה בספריית "24/7 סרטים חינם" ב-yesVOD