Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל חיפה - סקירה: גיבורה, גלים גבוהים והנערה והעולם

גיבורה

מבקרת: מור קומפני

מסיבה כלשהי, נשים ביצירה הישראלית לא מאופיינות דרך תחום העיסוק שלהן, אלא בדרך כלל בשייכות גברית כזו או אחרת (הבת של, האישה של, הפילגש של). הרעיון הזה הוא שהוביל את היוצרות מיכל ויניק ("ברש") ומיה דרייפוס ("ההיא שחוזרת הביתה") לאצור, להגות ולנהל אמנותית את פרויקט "גיבורה" – סרט באורך מלא שמורכב למעשה מחמישה סרטים קצרים, של חמש במאיות ותסריטאיות.

הבמאיות כולן הן סטודנטיות בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. בנוף קולנועי בו מרבית הסרטים שנעשים בישראל אינם כוללים גיבורות, שלא לדבר על גיבורות בעלות קריירה שמהווה חלק משמעותי מחייהן, לפרויקט של ויניק ודרייפוס חשיבות עצומה. ההזדמנות המרתקת ששתיהן נתנו כאן לבמאיות מתחילות ולנרטיב הנשי ראויה להערכה וליצירת הזדמנויות נוספות שכמותה, בתקווה לעתיד קולנועי שוויוני, מעמיק וראוי.

הסרט מביא את סיפורן של חמש גיבורות: מפקדת מחלקת טירוניות בצה"ל, בייביסיטר ומפעילת ילדים, אחות, חשפנית ובמאית. את הסרטים ביימו וכתבו בהתאמה עטרה פריש, חלי הרדי, יסמין שרייר עוזרי, שירה פיורסקי ושירה פורת. "המפקדת", שנבחר לפתוח את היצירה בולט במיוחד בתסריט שכתוב היטב, ללא רפליקה אחת מיותרת, משחק משובח של גילי בית הלחמי ותעוזה קולנועית מסקרנת.

"האחות" של יסמין שרייר עוזרי מביא למסך נרטיב נשי מוכר שכמעט ואין לו ייצוג בקולנוע הישראלי – אישה בדיכאון אחרי לידה שלא מעוניינת לטפל בתינוקה. שרייר עוזרי ביימה את האפיזודה בתבונה ורגישות רבה. החיסרון היחידי של הפרויקט הוא שניתן היה לנצל אותו להזדמנויות נרטיביות של נשים מחתכי אוכלוסייה עדתיים שונים.

קשה להתייחס לסרט כמקשה אחת כיוון שכל גיבורה היא עולם ומלואו וכל הסרטים שונים הן בקצב, הן בסגנון והן בתחושה. זהו פרויקט נועז ומגוון שמערער על מה שנדמה כמוסכמות הנרטיב והאפיון בקולנוע הישראלי – וטוב שכך. "גיבורה" הוא הזדמנות לקבל הצצה לעולם מסוג אחר, עולם פנימי נשי, כזה שראוי שתכירו.

[*] גלים גבוהים

מבקר: אלעד שלו

סרטו של לוקה גואדאנינו ("אני אהבה") הוא הפקה איטלקית דוברת אנגלית בכיכובם של טילדה סווינטון, ששיחקה גם בסרטו הקודם של הבמאי, ורייף פיינס (לנצח וולדמורט מסרטי "הארי פוטר") במה שעשוי להיות תפקידו הטוב ביותר עד כה.

סווינטון מגלמת את מריאן ליין, זמרת רוק מצליחה שאיבדה את קולה, ויוצאת לחופשה באי איטלקי עם בן זוגה פול. את השלווה מפר האקס המיתולוגי והמפיק המוסיקלי, הארי (פיינס), אשר מגיע עם ביתו היפהפייה (דקוטה ג'ונסון, "50 גוונים של אפור") להתארח באחוזה ומנסה להדליק את הניצוץ מהעבר עם מריאן.

עלילת הסרט עשויה להישמע בנאלית אך גואדאנינו מביים את הסרט בווירטואוזיות, משחק עם עדשות המצלמה, זוויות הצילום והעמדת הסצנות, ומכניס לסרט קצב מיוחד משלו. תרומה רבה מקבל הבמאי מההופעה המחשמלת של פיינס, שמשתלט על כל רגע בסרט בנוכחותו, שמתחילה ככובשת והופכת למטרידה, הן ביחס הקרוב יתר על המידה שלו לבתו והן בהפרעה שלו לדינמיקה הזוגית שהצליחה מריאן לבנות עם פול.

"גלים גבוהים", שהינו עיבוד לסרט הצרפתי הקלאסי "הבריכה" בכיכובם של אלן דלון ורומי שניידר, אמנם מתארך יתר על המידה בסופו, אך עד לשם הוא מהווה יצירה מרתקת וסוחפת שמעידה שוב על יכולותיו של גואדאנינו כבמאי.

הנערה והעולם

מבקר: אלעד שלו

סרט הביכורים של הבמאי האיטלקי מרקו דניאלי מהווה את סרט הבכורה של רבים מהעוסקים בו לפני ומאחורי הקלעים. בעוד שמבחינה טכנית לא ניכרים תחלואי יצירה ראשוניים, "הנערה והעולם" קורס תחת עומס המפנים המצויים בו והופך למלודרמה סבירה אך גם סתמית למדי.

העלילה עוקבת אחר ג'וליה, תלמידה מוכשרת השייכת למשפחה אדוקה של עדי יהוה. כאשר היא פוגשת את ליברטו, סוחר סמים שהשתחרר מהכלא והגיע לעבוד בבית החרושת של אביה, ג'וליה פותחת בקשר עימו ומוצאת את עצמה מתמרדת כנגד החוקים והמגבלות, מול חברה שמנדה את מי שלא עומד בתו התקן המחמיר שלה.

הן הממסד הדתי והן העולם החילוני, שרבים ממנו מוצגים כפושעים אלימים, מתוארים באופן נגטיבי למדי בסרט, ונדמה שדניאלי מנסה להימנע מנקיטת עמדה חד משמעית ומתן אפשרות לצופה להיות השופט. על פניו זוהי אובייקטיביות מבורכת, אולם הסרט נוקט בתפניות חדות מדי, ברגעי שיא מאולצים ומרגיש לעיתים כמו טלנובלה עשויה היטב מאשר כיצירה בעלת משמעות.

[*]