סקירות חיפה: תורשתי, מנדי, גיבורת על ועוד

מנדי

מבקר: אלעד שלו

מאז שהוקרן בפסטיבלי סאנדנס וקאן, נוצר דיבור על "מנדי" כעל אחד מסרטי הז'אנר המפתיעים של השנה. הדיבור התעצם בייחוד לאור העובדה שמככב בסרט ניקולס קייג', מי שרק אזכור שמו בשנים האחרונות ירתיע רבים בשל בחירותיו בסרטיו חלולים, קאמפיים וצעקניים. למרבה הצער "מנדי" אולי באמת יוצא דופן בעשייתו הקולנועית, אך מבחינת מהות הוא חלול כמו סרטיו האחרונים של קייג' ומספק לו אפשרות להעניק הופעת משחק גרוטסקית ומוקצנת במתכוון שנדמית כמו פארסה מכוונת על תפקידיו בעשור הנוכחי.

העלילה מתרחשת בשנת 1983 שם חי לו בשלווה בשממה לצד האגם רד מילר ובת זוגו מנדי. הבמאי בעל השם הנפלא פאנוס קוסמאטוס יוצר בחצי הראשון טריפ קולנועי השואב מסרטים פסיכדליים המדמים את הוויזואליה שיוצר LSD ומציג בקצב חולמני את שגרת יומם של בני הזוג ומקביל מציג לצופים חברי כת שטנית ואפלה, שמנהיגה ג'רמייה זומם לחטוף את מנדי.

מרגע החטיפה שמסתיימת באופן מזוויע מעביר הסרט הילוך והופך לסרט נקמה מלא ב-Gore, משולב במעין פארסה קומית על סרטים מסוג זה. הוויזואליה והאסתטיקה הקולנועית בסרט מרשימות ביותר ולא דומות לשום דבר אחר שנראה על המסך הגדול. קומסאטוס יוצר יקום קולנועי משלו ומראה כי יש לו טביעת יד אוטריסטית ייחודית. הבעיה היא שהתוכן הוא כה דל ומלא באלימות ושנאת אדם שהתוצאה תבריח מהמסך את מרבית הצופים.

תורשתי

מבקר: אלעד שלו

"תורשתי" הוא מסוג סרטי האימה הנדירים שאהובים על מבקרים לא פחות, ואפילו יותר, מעל הצופים והצליח להיות גם להיט קופתי מרשים בארה"ב וגם לזכות במחמאות כ"סרט האימה הגדול של השנה" ו"מגרש השדים של הדור החדש". באופן משמח הסרט עומד בציפיות שתלו בו בהצלחה, אך למרבה הצער המפיצים בישראל לא טרחו להביא אותו לבתי הקולנוע ורק לקוחות yes יכולים ליהנות ממנו כבר עתה בשירות ה-VOD.

עלילת הסרט מתרחשת לאחר מות הסבתא במשפחת גרהאם, שסבלה ממחלה נפשית. בתה אנני (טוני קולט בהופעה מצוינת), בעלה (גבריאל ביירן), הבן פיטר והבת הקטנה אליס לא מתאבלים יותר מדי, אך במהרה המשפחה נאלצת להתמודד עם מוות נוסף וקשה בהרבה לו אחראי אחד מבני המשפחה. לאחר אותו מוות שורת תקריות מוזרות מתחילה להתרחש והאבל של האם דוחף אותה למחוזות התקשור ולשרשרת אסונות שנובעת מכך ולהן קשר אפל לסבתא המנוחה. אפשר לחלק את הסרט לשני חלקים. בחלקו הראשון הוא דרמה עצמאית עשויה היטב על התמודדות עם שכול שקורעת את המשפחה שנותרה, ומשולבים בו נגיעות אפלות הרומזות על העתיד לבוא. החלק השני כבר מתפרע לחלוטין ולוקח אלמנטים מוכרים של סרטי אימה כסיאנס, דיבוק ורוחות ליצירת חזון אפל ומפחיד במיוחד עד לסיקוונס סיום מרהיב ההולם בצופה בפראות. מדהים לחשוב כי זהו סרט הביכורים של ארי אסטר, שמוכיח כי הוא במאי בעל חזון יוצא דופן ושליטה מוחלטת במדיום ובוויזואליה הקולנועית.

גיבורת על

מבקר: ערן איצקוביץ

לסרטים שמהותם לתת תחושה טובה לצופים, מה שנקרא "feel-good movies", יצא שם גנאי, מכיוון שרבים מהסרטים האלה הם, אם להיות עדינים, פשוט זבל טהור. במקרה של הסרט הזה – אין כך הדבר. הסרט מספר על ילדה החולה במחלה סופנית בשם ג'ו, המתגוררת בכפר קטן בקניה. אנשי הכפר מאחדים כוחות כדי להגשים לה חלום אחרון – להיות גיבורת על.

כמובן שבתחילת הדרך אמה מתנגדת למעשה, שכן היא מעדיפה שג'ו הקטנה תוכל להתמודד עם המחלה עד כמה שניתן, אבל גם היא נכנעת למתיקות של בתה, אותה מגלמת סטייסי וואוורו המקסימה ומפוצצת הכריזמה. הרגעים האלה, בהם כולם, צעירים ומבוגרים כאחד, משתפים פעולה כדי לשמח ילדה קטנה פשוט עושים טוב על הלב ומעלים חיוך דבילי על הפנים.

אבל הקומדיה הזו גם נגועה בלא מעט עצב, הפחד מבשורה שברור שתגיע, וברור שהלב יישבר – ואוי, כמה שהוא נשבר. החיים של כולנו מלאים בעצב ובשמחה, ו"גיבורת על" לא מוותר עליהם. הוא מראה כיצד השילוב ביניהם חשוב והכרחי, שאי אפשר להתחמק מהם, והם אלה שהופכים אותנו למי שאנחנו. במקרה הזה, אי אפשר שלא לצאת מהסרט עם תחושת חמימות ענקית מסרט מפתיע שמצליח לרגש, להצחיק ואפילו להעלות דמעות ב-74 דקות בלבד. הישג גדול לסרט קטן.

SUPA MODO Trailer from One Fine Day Films & Ginger Ink on Vimeo.

לשחות עם גברים

מבקר: ערן איצקוביץ

חבורה של לא יוצלחים משתפת פעולה כדי לצאת מהשגרה היומיומית היבשה בה הם נמצאים ולנסות לעשות משהו שהם לא הצליחו, אפילו לא ניסו, מעולם – זהו הבסיס של הקומדיה הבריטית הזו, שנשמע כמו בסיס של לא מעט סרטים אחרים. מה שמרים סרטים כאלה מחוסר המקוריות שלהם הוא העשייה שלהם, ואכן, סרטו של אוליבר פרקר, העוקב אחר קבוצת גברים בגילאי 40 עד 60 שמקימה קבוצה לשחייה צורנית, מבוצע בצורה די סוחפת, כך שחובבי הקומדיות הבריטיות ייהנו מהסרט.

גם אם הבדיחות לא תמיד עובדות, הקיטש נמצא בכל פריים והבנאליות נשפכת ממנו כמעט ללא הפסקה, "לשחות עם גברים" כן מצליח לא לשעמם במשך כשעה וחצי. בעזרת קאסט לא רע בכלל (גם אם לא אחיד ברמתו) ומינון בדיחות יחסית גבוה (גם אם אלה לא תמיד מוצלחות), זהו סרט שמעביר את הזמן שלו ב"סבבה", שיכולה להיות ההגדרה המושלמת לסרט. הוא לא גרוע והוא לא מדהים; הוא לא חובבני ולא עשוי בצורה יוצאת דופן – הוא נותן עוד מאותו הדבר, וזה בסדר. הוא חביב וחמוד, נו, בקיצור – הוא סבבה.