פסטיבל הקולנוע הבינל בחיפה: סקירות והמלצות סרטים

סקין

מבקר: אלעד שלו

סרטו הראשון באורך מלא בארה"ב של הבמאי הישראלי גיא נתיב ("מבול"), שסרטו הקצר באותו שם זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הקצר. הסרט עוסק בביירון, צעיר ניאו נאצי (ג'יימי בל, "בילי אליוט") עטור קעקועים המכסים את כל גופו ופניו. מגיל צעיר הוא אומץ לתוך משפחה המקדמת את עליונות הגזע הלבן ומבצעת יחד עם חברים נוספים בארגון פשעי שנאה כנגד מיעוטים. היכרות שלו עם אם חד הורית לשלוש בנות (דניאל מקדונלד, "פטי קייקס") גורמת לו לרצות לעשות שינוי בחייו ולצאת ממעגל האלימות, אולם הוא מגלה שחברי הארגון לא יתנו לו לעזוב בקלות, ושגם לו עצמו יהיה קשה להשתחרר מהאלימות שהוטמעה בו מגיל צעיר.

נתיב מבצע את המעבר מישראל לארה"ב בהצלחה מרובה ומעניק מבט בלתי מתפשר אל נבכי התנועות הגזעניות הנמצאת בשוליים, אך מעזות יותר לצאת אל המרחב הציבורי ולהפגין את שנאתם בגלוי בעידן טראמפ. הוא מיטיב לתאר כיצד תנועות אלו תופסות צעירים בודדים משולי החברה, מאמצות אותם לחיקן כמשפחה אלטרנטיבית ומחדירות להם את רעל הגזענות עד שקשה עד בלתי אפשרי להשתחרר ממנו.

הסרט לופת את הצופה מתחילתו ועד סופו ולא מרפה בסדרת סצנות המראות כיצד השנאה העיוורת לאחר מוציאה את הרע ביותר מאנשים, אך כיצד כוחה של האהבה והחיפוש העצמי אחר הטוב מעניק לגיבור אפשרות לגאולה, שהדרך אליה תהיה קשה ועקובה מדם. זהו סרט מרשים וחזק ביותר, משוחק היטב וערוך בצורה מדויקת, שיכול להזניק את הקריירה של נתיב ומהווה המשך ראוי לסרטו הקצר והמצוין.

הקרנות: יום שני 13.10 בשעה 19:15, יום שלישי 15.10 בשעה 16:00

תעלומת הספר השחור

מבקר: מתי לנג

הסרט התיעודי החדש של הקולנוען המוערך בוריס מפציר, עוסק בכתיבתו של הספר השחור – ספר שתיעד את הזוועות שעברו יהודי ברית המועצות בידי הנאצים. הסרט גם עוסק בצנזורה של השלטונות הסובייטים שגרמה לכך שהספר הודפס רק שנים רבות אחרי כתיבתו בארה"ב, ומצביע על הקשר בין חוסר פרסומו של הספר בברית המועצות והאנטישמיות הקשה שהתפתחה בה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה.

הסרט של מפציר מציג תחקיר רחב של הנושא, והוא משמש כתזכורת לצורך התמידי בהנצחת זכר השואה. גם סגנונו הייחודי של הסרט, שמשלב קטעי ארכיון, ראיונות מודרניים בשחור לבן ואנימציה, יוצר חוויית צפייה מעניינת וייחודית. עם זאת, מפציר לא מצליח לשוות לסרטו את הקצביות הנהדרת והעומק התחקירי שהתרגלנו אליו בסרטים הדוקו-תחקיריים של קן ברנס, מייקל מור, ורבים מעמיתיהם. סרטו של מפציר שווה צפייה, ולו בגין שוויו כעוד נכס תרבותי ששומר על הזיכרון הקולקטיבי של השואה.

הקרנה: יום שישי 18.10 בשעה 18:30

[*] פיראנות

מבקר: אלעד שלו

סרטו העוצמתי של הבמאי האיטלקי פבלו ג'ובאנסי מתרחש בנאפולי ועוקב אחר חבורה של שישה נערים בני 15 בראשות ניקולה (פרנצ'סקו די נאפולי בהופעה כריזמטית נהדרת) החיים בעיר מוכת הפשע והכנופיות. ניקולה שבע מדמי החסות שאמו נאלצת לשלם ומחליט להתקדם בסולם הדרגות בעיר כשנקרית הזדמנות בדרכו, וכך להשיג את הנערה שהוא אוהב, להקנות לחבריו חיי עושר ובילויים ולהפוך למוקד הכוח בשכונה הענייה. ג'ובאנסי משרטט חיים בהם אין באמת אופציה אחרת פרט לפשע ועושה זאת באפקטיביות מרשימה. לא קל לראות נערים הופכים לפושעים, אך זוהי מראה חשובה המתריעה מהמתרחש בחצר האחורית של איטליה.

הקרנות: יום ראשון 13.10 בשעה 11:30, יום חמישי 17.10 בשעה 22:00

בשורות טובות

מבקר: רון פוגל

עוד סרט ראוי של הבמאי ארז תדמור ("ארץ פצועה"), המגולל את סיפורו האישי בתסריט על זוג שמנסה להביא ילד לעולם. תסריט נבון בדרמה מרירה-מתוקה שממלאת את הצופה באופטימיות.

הקרנה: יום שני 14.10 בשעה 22:15

[*]

מי אתה חושב שאני?

מבקר: אלעד שלו

סרטו של ספי נבו בכיכובה של ז'ולייט בינוש, אמנם עוסק בנושאים חשובים כמו פחד מזקנה, הערצת הנעורים ואידאל היופי והאופן בו ההחלטות שלנו יכולות לקחת אותנו למסלולים שונים בתכלית, אך עושה זאת בהומור ובחן. העלילה עוקבת אחר קלייר, אישה בת 50 שבעלה עזב אותה למען צעירה ממנה. היא מחליטה לפתוח פרופיל פייסבוק של צעירה בת 25 ומתחילה קשר וירטואלי עם צלם מבלי לגלות לו את זהותה האמיתית.

הבמאי נבו משכיל לקחת את הסרט לכיוונים בלתי צפויים ולאפשרויות שונות ומסקרנות לגבי הסופים האפשריים שלו (בדומה ל"דלתות מסתובבות") ובינוש זוהרת בתפקיד של קלייר, שרק רוצה לחוות אהבה מחדש ומפחדת מאיבוד כוח המשיכה שלה על גברים בשל התבגרותה ומלהינטש שנית, כפי שקרה לה עם בעלה. זהו סרט שנון ומשעשע עם תסריט מקורי וחכם.

הקרנות: יום שבת 12.10 בשעה 19:30, יום שבת 19.10 בשעה 12:30

טרילוגיה על אהבה – עירום, עיניים שלי ולידה

מבקר: רון פוגל

הטרילוגיה המדוברת של הבמאי ירון שני ("עג'מי") תוקרן לראשונה במלואה כולל החלק השלישי והחדש "לידה" שיוקרן בבכורה ארצית. הסרט שפתח את הטרילוגיה "עירום" זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל חיפה בשנה שעברה, בעוד "עיניים שלי" זכה בפרס הסרט בפסטיבל ירושלים."עיניים שלי" הוא היפר ריאליזם המתאר את ביבי השופכין של ישראל ביצירה מטלטלת עם משחק שלא יאמן באותנטיות שלו של כל הקאסט ובמיוחד של ערן נעים. כולל את סצנת הפתיחה הטובה ביותר השנה בפרסי אופיר.

"לידה", הסרט השלישי בטרילוגיית האהבה, הוא בעיניי המנחם ביותר. שוב אנו חוזים במפגן מדהים של סצנות מאולתרות על ידי נון-אקטורס, אלא שהפעם יש תחושה של יציאה מהגיהנום הקיומי לעבר גאולה ונחמה. גיבורי הסרטים האחרים בטרילוגיה שבים מופיעים בסרט הנוכחי ומשלימים סופית את הפסיפס המורכב שטווה ירון שני. סרט מטלטל ומרגש שמלא בחום וחמלה. אחד הדיונים הקולנועיים המרגשים שראיתי על בדידות וניכור ועל הרצון להיות נאהבים. צפיית חובה.

כלבים לא לובשים מכנסיים

מבקר: רון פוגל

סרט שצולל באומץ לתוך סצנת הסאדו-מאזו של פינלנד ואינו קל לצפייה. מסע ללב המאפייה של הרגשות האנושיים בסרט שאין בו שחור ולבן ורב הנסתר על הגלוי. יש בסרט זה כל מה שסרט פסטיבל צריך להיות ואף למעלה מכך. הוא נועז, מעורר חלחלה, עצוב וגם שמח. סרט שהוא הרבה מעבר לסצנת הסאדו-מאזו שהוא מתאר.

הקרנות: יום שני 14.10 בשעה 20:45, יום שני 21.10 בשעה 21:30

פורט אוטוריטי

מבקר: רון פוגל

הסרט שהוקרן בבכורה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן מספר את סיפורה של סצנת ריקודי הווג, סינה מחתרתית בקהילה הלהטבי"ת. פול מגיע לתחנת האוטובוסים הראשית בניו יורק-פורט אוטוריטי ושם הוא פוגש את ווי. פול מתאהב בווי ומגלה כי היא טרנסית. הגילוי מוביל לשבר ביחסיהם והעלילה מסתבכת. זהו סרט אינדי מחוספס ומוצלח על סצנות ריקודי הווג בניו יורק ומה קורה כשבחור שמגיע לעיר הגדולה מתאהב בבחורה מסתורית עם סוד גדול.

הקרנות: יום שבת 19.10, בשעה 21:30