ממלכה מההסרטים: הסרטים והסדרות על בית המלוכה הבריטי

"בית וינדזור" הוא בית המלוכה הנוכחי באנגליה. שמו ניתן לו ב-1917, כשבית המלוכה ניסה לנתק את עצמו מהמורשת הגרמנית בשל הרגשות האנטי גרמנים, שנותרו בקרב האזרחים אחרי מלחמת העולם הראשונה. לאורך השנים הקולנוע יצר גרסאות שונות לכל אחד מסיפורי בית המלוכה, כל פעם מנקודת מבט שונה. פעם הדמות הראשית היא אחד מבני המלוכה ופעם מי מהסובבים אותם והפוקדים את חייהם. תמיד בניסיון להראות שגם לבני המלוכה יש קשיים בחיים, רצונות וחלומות שלא מתממשים עקב תפקידם; הכל עטוף בנימוסים הבריטיים הקפדניים, בנראות החיצונית המושקעת ובעולם פנימי שנשאר עצור בקרבם.

ההפקות של סרטים אלו בדרך כלל מאד מושקעות ועיקרן בניסיון לדייק את עולם המלוכה עד הפריט האחרון. התלבושות נבחרות בקפידה (שהלא הן עושות חצי מהעבודה), השחקנים לומדים את הגינונים המקובלים בכל תקופה וכל הסט תמיד מרהיב ביופיו ובעושר שהוא מציע. גם היום, רוב הבריטים מעוניינים בהמשך המונרכיה בבריטניה ושלא יבוטל תפקידו הממלכתי. בינתיים לנו הצופים נותר רק להמשיך ולהציץ דרך החלון שמוצע לנו בסרטים אלו לתוך עולם אגדי שהולך ונעלם.

המלך והגרושה (Wallis & Edward , 2005)

סרט טלוויזיה בריטי המספר על משבר הוויתור על המלוכה של אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת. הסרט מספר את סיפור הרומן בינו לבין האמריקנית וואליס סימפסון (שבתחילת הרומן עדיין הייתה נשואה) מנקודת מבטה. הרומן זעזע את הממלכה ואת נתיניה, בעיקר בשל העובדה שלמלך אסור לשאת אישה גרושה. הם ראו זאת גם כסכנה לעתיד המלוכה, שמלכה יושב בראש הכנסייה האנגליקנית. המלך לא הסכים לוותר על אהובתו למרות לחץ דעת הקהל והממשל ובסוף נאלץ לוותר על כיסא המלוכה לטובת אחיו, ג'ורג' השישי. כמו כן איבד את תוארו ונקרא מאותה עת "הדוכס מווינדזור", טייטל טקסי בלבד. הזוג בסוף עזב את בריטניה לצמיתות. עבור אחדים, היה סיפור אהבתם, סיפור האהבה של המאה, ואילו אחרים ראו ברומן סכנה לעתיד המלוכה בבריטניה.

כסרט טלוויזיוני הוא עשוי בצורה חובבנית ולא מושקעת מבחינה עובדתית. סטיבן קמפבל מור נראה יותר כילד צופים והשכן ממול ולא כנסיך שהיה נער שעשועים וחי חיים נהנתניים ואף היה מקושר לנאצים. נקודת המבט של וואליס היא של אישה אוהבת ופחות של האישה הנהנתנית אוהבת המותרות שהייתה. אין אמינות מבחינת עובדות וג'ואלי ריצרדסון המקסימה לדעתי אינה ליהוק מתאים לדמותה של וואליס. אך מי מכם שאוהב סיפורים רומנטיים, כנראה יצלח את הצפייה ופחות יתעסק בעובדות היסטוריות.

המלכה (2006)

דרמה המתרחשת בעת עלייתו של טוני בלייר לשלטון והפופולריות שלו הולכת וגדלה בקרב העם. באותה עת מתמודד בית המלוכה מול שערוריות הפוקדות את הארמון בזו אחר זו מרגע מותה של הנסיכה דיאנה. הסרט מתאר את תגובותיה של המלכה אליזבת' השנייה לרצף האירועים. תגובתה למוות הטראגי של נסיכת ההמונים כאל אבל פרטי, לא מתקבל באהדה על ידי הציבור הבריטי, שאהב את הנסיכה ורצה את הזכות להתאבל עליה גם כן. בין עקשנותה לבין ניסיונות ההסברה של טוני בלייר וגם של הנסיך צ'רלס, מבינה המלכה שהזמנים השתנו ושאם אינה רוצה לאבד את אמון הבריטים במלוכתה, עליה לשקול מחדש את החלטתה.

הסרט מבקר את מקומה של המלכה בפוליטיקה של היום. סמכויותיה היום אמנם רחבות, אבל נעשות מטעמים טקסיים וסמליים בלבד ולא ממומשות בפועל. בסרט נראה כי המלכה מבינה שהעולם כבר השתנה ושאינה יכולה לפעול כבעבר ועליה להתאים עצמה לתקופה. משחק מצוין של הלן מירן כמלכה, שמקנאת בנסיכה המתה ובאהדת ההמון אליה גם במותה ומנסה בכל דרך להחזיר אליה את אהדת ההמון. את טוני בלייר, ראש הממשלה הטרי של הלייבור שלומד את דרכו מול בית המלוכה, משחק מייקל כריסטופר שין בצורה משכנעת ביותר.

נאום המלך (2010)

דרמה קולנועית תקופתית זוכת האוסקר לסרט הטוב ביותר בהפקה בריטית- אוסטרלית אודות המלך ג'ורג' השישי (הנסיך אלברט), שהפך למלך בשל שערוריית אחיו אדוארד, שנאלץ לוותר על הכתר. ג'ורג השישי, שסבל מגמגום ופחד במה ולא צפה את קבלת הטייטל, שכר קלינאי תקשורת, שיעזור לו להישמע כמלך בטוח בעצמו. התקופה היא תקופת פרוץ מלחמת העולם השנייה והאזרחים ציפו למלך חזק ויציב. העבודה עם הקלינאי והתמיכה המשפחתית היא זו שעזרה למלך בסוף לשאת נאום אומה מאחד.

הסרט מתאר את מערכת היחסים המיוחדת שנרקמת בין המלך לקלינאי התקשורת שלו על רקע מערכת היחסים הסבוכה של המלך עם אחיו הבכור אדוארד, מערכת יחסים שהשפיעה על כל המשפחה. כמו כן מתואר איך בזכות הביטחון העצמי שהתחזק והדומיננטיות של אשתו אליזבת' ביחסיהם והשפעתה עליו, המלך מצא את עצמו גם עוסק בהרבה שינויים מודרניים בתפקיד בית המלוכה. משחק משובח של קולין פירת', ג'פרי ראש והלנה בונהם קרטר. הסרט משעשע מאוד ולמרות היותו מאופק ואיטי ועוסק בחלקים הפחות סקסיים ושערורייתיים של בית המלוכה, הוא בהחלט שווה צפייה.

דיאנה (2013)

דרמה ביוגרפית על השנתיים האחרונים בחייה של הנסיכה דיאנה עד מותה הטראגי והלא צפוי. הסרט מתאר את פועלה של הנסיכה לאחר גירושיה מהנסיך צ'רלס ועשייתה החברתית, דרך הרומן שלה עם מנתח הלב הפקיסטני שסולד מהחיים בעין המצלמה וכלה בניסיון להחזיר אותו לחייה על ידי התרועעות עם נער השעשועים דודי פאייד ומותם הטראגי.

הסרט גם שם דגש על אהבתה הגדולה לאופנה והתלבושות אותן מציגה השחקנית נעמי ווטס הן אחת לאחת התלבושות שראינו את הנסיכה מצולמת בהן במציאות. ווטס מנסה לגלם את הנסיכה, אך לדעתי בשל בימוי לא מוצלח ומשחק מתחנחן היא אינה מצליחה להותיר את אותו רושם שדיאנה היטיבה בענוותה להותיר אחריה. הסרט אינו איכותי, די צהוב ועשוי בצורה שטחית ולא עושה צדק עם נסיכת ההמונים.

הכתר (2016-היום)

לא צריך להכביר מילים על סדרת הלהיט של נטפליקס המתארת את חייה של הנסיכה אליזבת', שתקופת כהונתה היא הארוכה ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטי. הסדרה אמורה הייתה להיות ביוגרפית, אך היסטוריונים טוענים שהיא רק מבוססת על אירועים אמיתיים ובעצם מלאה בחופש אמנותי רב. בסדרה אנו רואים איך הנסיכה הממושמעת והנוהגת תמיד על פי הכללים, זוכה לרשת את אביה ג'ורג' השישי שלא זכה להולדת בנים והופכת למלכה. המלכה חוגגת בימים אלו 70 שנים בראש הממלכה המאוחדת ושומרת על חשיבות בית המלוכה במדינה הדמוקרטית, ובנוסף דואגת גם להתאים את בית המלוכה לעולם המשתנה (ניכרת גם השפעתו של הנסיך פיליפ על כך).

"הכתר" מעניקה הצצה מאחורי הקלעים של הארמון - איך מתגברים על עולם הרגשות למען התפקיד? איך "מנקים" את חדרי הארמון מכל השערוריות שצצות חדשות לבקרים? איך נשארים אקטואליים בעולם המשתנה? בנוסף, אנו רואים איך העם הבריטי צופה באדיקות בכל פעולה שמתרחשת בארמון, עדיין מאמין בחשיבותו ובהיותו חלק אינטגרלי מגאוות האומה.

צוות השחקנים יוצא מן הכלל ומובל על ידי אנסמבל נשי מצוין. את המלכה בצעירותה משחקת היטב קלייר פוי. כשהמלכה מתבגרת מגלמת אותה אוליביה קולמן, שמביאה עימה את הדיוק והאיפוק לדרגה אלוהית. הקור הבריטי המוכר נוכח בכל חדר שבארמון. האנושיות מודחקת למען החזות היציבה והבטוחה. הדמעות יורדות רק בלב. את הנסיכה מרגרט שתמיד רצתה להיות מלכה בעצמה ונאלצה להיות כינור שני לאחותה, משחקות ונסה קירבי והלנה בונהם קרטר בצורה משכנעת ואמינה ביותר. בין אם הפרטים בסדרה הם אותנטיים או לצרכי דרמה בלבד, זה לא משמעותי יותר מדי מאחר שהסדרה מצוינת ומרתקת ומשביעה את יצר המציצנות עד תום.