Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל חיפה – סקירה: אמריקן האני, סנודן, הרמוניום ואל קלאסיקו

אמריקן האני

הזוכה בפרס חבר השופטים בקאן הגיע לחיפה רגע לפני שהוא יוצא לאקרנים בישראל. סרטה של אנדריאה ארנולד עוקב אחר סטאר (סשה ליין בסרטה הראשון) בחורה צעירה המגיעה מרקע קשה. כשהיא פוגשת בג'ייק (שייה לה-באף), היא נמשכת לאישיות החופשית והכובשת שלו ומצטרפת לחבורה של צעירים אמריקאים, אשר נפלטו מהחברה וכעת נוסעים בארה"ב ומוכרים מגזינים מדלת לדלת.

מדובר בסרט מסע שהוא גם סרט התבגרות, אבל מי שמצפה לסרט עם עלילה משמעותית יתאכזב כאן, העלילה היא משנית ונדמה שהבמאית אפילו לא מנסה להסתיר את זה. במקום לעסוק במערכת היחסים בין הדמויות בוחרת ארנולד להתעסק במסע, בחוויה שבו והתוצאה היא סרט מאוד ייחודי שנהנה מסטייל משלו, משחק נהדר של סשה ליין האלמונית, הופעה מעולה של ריילי קיו ("מאהבת בתשלום") ושייה לה-באף אחד, שמספק הופעה סוחפת ומלאת כריזמה שהיא הטובה ביותר שלו מאז "דיסטרביה".

אך הדובדבן של הקצפת בסרט הזה הוא ללא ספק הפסקול, שהוא הכי טוב ששמעתי השנה – מריהאנה ועד לברוס ספרינגסטין וליידי אנטבלום – ארנולד מעבירה דרך הפסקול את מה שהיא לא עושה דרך העלילה, ועושה זאת בצורה מעוררת השראה.

אל קלאסיקו

כחובב כדורגל, אוהד ריאל ומעריץ של כריסטיאנו רונאלדו בפרט, לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על הסרט הזה, נציג עיראק לטקס האוסקר, ואני שמח על כך.

הדרמה הקומית שביים האלקוט מוסטפה, כורדי שבגיל 16 היגר לנורבגיה, שם למד קולנוע, מספרת על עיראקים נמוכי קומה שיוצאים למסע עד למדריד, שם הם מתכננים לפגוש את רונאלדו ולהוכיח שגם אנשים קטנים יכולים לחלום ולעשות דברים גדולים. על הדרך הם מנסים לסייע לאחד האחים לשכנע את אביה של אהובתו שהוא יכול להיות לה בעל טוב.

נכון, התסריט נשמע נורא שטחי אבל מוסטפה הצליח להפוך אותו לסרט נהדר, מרגש, מצחיק ומלא אהבה. לא מדובר כאן בסרט שיפיל אתכם מהכיסא אלא רק בסרט-קטן גדול על אנשים קטנים-גדולים, על אהבה (גם לכדורגל) ומעל הכל על כוחו של רצון.

[*] סנודן

אוליבר סטון ידוע כאחד מהאנשים הכי מעוררי מחלוקת בהוליווד. סרטיו מותחים ביקורת קשה על החברה האמריקאית, הממשל האמריקאית ועל יחסי הכוח בין בעלי ההון לאדם הממוצע ("וול סטריט", "JFK"). הפרויקט החדש שלו עוסק באדוארד סנודן, עובד בסוכנות לביטחון לאומי אשר זעזע את העולם כשחשף כי ארה"ב מאזינה, קוראת ועוקבת אחר אנשים ברחבי העולם ללא ידיעתם.

אין כאן איזו בשורה חדשה בכל הנוגע לסיפור של סנודן, שסופר קודם לכן בסרט הדוקומנטרי זוכה האוסקר "אזרח מספר ארבע", וגם התשובה של סטון לשאלה האם סנודן או גיבור או בוגד ברורה למי שמכיר את הבמאי. כן יש פה סרט קולנוע שעשוי טוב וסיפור מרתק על אדם שלא יכול יותר לשקר ולתמוך במה שהממשלה שלו עושה ובחר לוותר על החיים שלו כדי לעלות לדיון את השאלות ההכרחיות האלה.

עם הבימוי המבריק כהרגלו של סטון וההופעה המאופקת הנהדרת של ג'וזף-גורדון לוויט אנחנו מקבלים סרט דרמה חזק אבל כזה שבטוח יעצבן את כל מי שלא רואה את סנודן כגיבור.

הרמוניום

דרמת המתח היפנית של הבמאי קוג'י פוקאדה מגיעה ל"תחרות כרמל" – התחרות הבינלאומית של פסטיבל חיפה - אחרי זכייה בפרס השופטים בפסטיבל קאן במסגרת תחרות "מבט מסוים".

העלילה עוקבת אחר משפחה שקטה, שהסדר בחייהם משתנה לאחר שאת אב המשפחה מגיע לבקר חבר ותיק שזה עתה השתחרר מהכלא. אב המשפחה מעסיק את האיש ואף מספק לו מקום מגורים וכל זה בלי להתייעץ עם האישה, שלאט לאט נמשכת יותר ויותר לאותו גבר מסתורי אשר נכנס לחייהם.

מבלי לתת ספוילרים, אומר שהסרט מתקדם יפה ובשלב מסוים אף קופץ עשור קדימה ועוסק למעשה במשהו אחר. הסרט עובד טוב מאוד גם כסרט מתח ואפילו טוב יותר כדרמה בחלקו השני עם הרבה מאוד רגעים מזעזעים (במובן הטוב של המילה), מרגשים ועצובים. הכל מלווה בפסקול נהדר, משחק נפלא ובימוי מצוין. עם זאת, הסרט מעט ארוך מדי ולעיתים מרגיש תקוע, בעיקר בחלקו הראשון.