Seret מהעבר: עשור לבירדמן

Seret מהעבר: עשור ל"בירדמן"

מדור Seret מהעבר

שלח לחבר הוסף תגובה

השבוע לפני עשור יצא לאקרנים סרטו של אלחנדרו גונזלס איניארטו העוקב אחר שחקן מזדקן ששיחק בעבר גיבור על ומנסה להמציא עצמו מחדש בתיאטרון. "בירדמן" היה ללהיט קופתי מפתיע, סחף את טקס האוסקר עם זכייה בסרט הטוב ביותר והיה לאחד הסרטים המורכבים והביקורתיים שזוכים בפרס זה. יעל מאורר על הסרט שמתכתב עם הקריירה של מייקל קיטון, הצילום המופתי המדמה צילום בשוט רציף אחד והסוף הפתוח הנתון לפרשנות הצופים

השבוע לפני עשור יצא לאקרנים סרטו של אלחנדרו גונזלס איניארטו "בירדמן" או בשמו המלא "בירדמן או (היתרון הלא צפוי של הבורות)" המספר את סיפורו של שחקן קולנוע מזדקן (מייקל קיטון), ששיחק בעבר גיבור על, המנסה להעלות מחזה בברודווי. איניארטו, הבמאי המקסיקני המוערך, זכה בפרס התסריט בגלובוס הזהב ובפרסי האוסקר לבימוי, תסריט לסרט הטוב ביותר. הסרט אף זכה באוסקר על הצילום, וזהו אחד מההישגים הבולטים שלו. הצלם, עמנואל לובצקי, עבד עם איניארטו כדי ליצור תחושה של "טייק" אחד לאורך כל הסרט. זה אפקט קולנועי היוצר תחושה של התרחשות מתמשכת, ואף משקף את ההתרחשות הפנימית בנפשו של הגיבור המיוסר.

גם השימוש הנועז בצבעים עזים בסצנות המתרחשות בתיאטרון תורם למראה ולתחושה הייחודית של הסרט. הסרט זכה גם להצלחה מסחרית לא מבוטלת, כשגרף מעל מאה מיליון דולר בארה"ב אל מול תקציב של 17 מיליון דולר. שנה אחרי "בירדמן", זכה איניארטו בבאפט"א, בגלובוס הזהב ובאוסקר על הסרט הקודר והמופתי "האיש שנולד מחדש", שגם הביא ללאונרדו דיקפריו את האוסקר הראשון והיחיד עד כה בקריירה המפוארת שלו.

"בירדמן", שהחל את דרכו כשפתח את פסטיבל הסרטים בוונציה, הוא סרט פילוסופי ומהורהר המתרחש כמעט כולו בחללים סגורים של התיאטרון עם גיחות החוצה לרחובות הסואנים של ניו יורק, כשברקע מוזיקת ג'אז המוסיפה לאווירה. במרכז העלילה עומד רצונו של השחקן, שקנה את עולמו בתפקיד גיבור-על, להוכיח שהוא יכול לייצר תוכן איכותי ו"רציני". לכן הוא מחליט להעלות ולשחק במחזה המבוסס על סיפורו של הסופר האמריקני הנודע ריימונד קארבר ששמו "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". לגיבור יש קשר אישי, או כך הוא מאמין, לסופר שכתב לו פתק על מפית אחרי שראה הופעה שלו כבחור צעיר.

קארבר כתב בעיקר סיפורים קצרים, שבהם הוא תיעד את הסבל האנושי של אנשים "רגילים". הסרט נפתח בציטוט של קארבר, המדבר על רצונו של האדם "לקרוא לעצמו נאהב, להרגיש עצמו נאהב על פני האדמה". זהו גם המוטו של הסרט. הגיבור עסוק בחיפוש עצמי, ובחיפוש אחר התחושה החמקמקה של "אהבה".

הבחירה במייקל קיטון לתפקיד הראשי מהדהדת את תפקידו הקולנועי כבאטמן. קיטון, המוכר לצופים מגילום התפקיד הכפול של ברוס וויין/באטמן בסרטים "באטמן" ו"באטמן חוזר" של טים ברטון משחק כאן דמות שהיא שיקוף מסוים של החוויה שלו כשחקן. הקריירה של קיטון ספגה מכה אחרי "באטמן חוזר" ב-1992, והתפקיד הזה הוא מעין הערה של הבמאי על החמקמקות של התהילה, ועל המשמעות של "גיבורי על" בתרבות האמריקאית. כוכבי הקולנוע המרחפים ביקום הקולנועי הם הרי גם סוג של גיבורי על שעפים גבוה עד לנפילה, שמגיעה הרבה פעמים דווקא בשיא ההצלחה. קיטון מצליח להעביר את העולם הפנימי של הגיבור ולשלב את הפתטיות של המאמץ הנואש שלו להפוך שוב לרלוונטי, עם חמלה ואהבה לדמות. מבקרים השוו את דמותו לדון קישוט בן זמננו, החי בעולם פנטזיה שהוא מאמין באמת ובתמים שהוא אמיתי. כך גם הסוף הפתוח של הסרט נתון לפרשנות הצופים. האם יש כאן משהו "קסום" או בעיה נפשית לא פתורה? הסרט לא מכריע בשאלה הזאת. הוא נע בין ריאליזם לפנטזיה, בין קומדיה לבין סיפור טרגי על אדם שלא מוצא את מקומו בעולם. קיטון זכה בגלובוס הזהב על התפקיד, אך לא קיבל את האוסקר המגיע לו על התפקיד הזה.

אמה סטון הנפלאה כתמיד משחקת את בתו של הגיבור, המתמודדת עם קשיים משלה, מחדשת את הקשר עם אביה, ומנסה ללמד אותו כיצד להתנהל בעולם המשתנה. מערכת היחסים המורכבת בין האב לבתו נמצאת במרכז הסרט, ומגיעה לשיאה בסופו החידתי והפתוח. לצדם, אדוארד נורטון בתפקיד שחקן המשגע את הגיבור, נעמי ווטס כשחקנית במחזה שמעלה הגיבור, וזאק גליפיניאקיס כמפיק הנאמן. המחזה בתוך הסרט הוא שיקוף של הסיפור המרכזי, והמאבק בין גיבור הסרט לשחקן הצעיר והיהיר המשחק על הבמה הוא גם שיקוף של מאבק בין-דורי, הבא לידי ביטוי גם ביחסים בין האב לבת בסרט.

"בירדמן" הוא סאטירה מושחזת על האכזריות של ה"שואו ביזנס", עולם בו יום אחד אתה בשיא ולמחרת אף אחד לא זוכר מי אתה. איניארטו לקח את הנושא המוכר והחבוט הזה והפך אותו לסרט חד-פעמי. גם היום, עשור אחרי שיצא למסכים, די מפתיע שהסרט שמבקר את עולם הבידור והתיאטרון זכה לכזאת הכרה ואהבה דווקא ממי שאליו הופנו חיצי הביקורת. לא תמיד משקפים פרסי האוסקר איכות אמנותית דווקא. "בירדמן" הוא יוצא דופן גם בכך ומוכיח שגם לסרטים מורכבים וחידתיים שמשאירים את הצופים עם יותר שאלות מתשובות יש מקום של כבוד בקולנוע.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר
יעל מאורר אליאב - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות