במאי הקולנוע מיכאלאנג'לו אנטוניוני מת

מאת: מערכת "סרט"

יממה בלבד אחרי שמת אינגמר ברגמן, עולם הקולנוע סופג עוד אבידה מהותית. במאי הקולנוע האיטלקי, מיכלאנג'לו אנטוניוני, שנחשב לאחד מהתורמים הגדולים לעיצובה של השפה הקולנועית המודרנית, הלך לעולמו הלילה בגיל 94. אנטוניוני מת בשיבה טובה בביתו, מסרה לסוכנויות הידיעות אישתו, השחקנית אנריקה פיקו.

אנטוניוני ביים בימי חייו יותר מ-25 סרטים, ונחשב לאחד מבכירי הקולנוע האיטלקי. הוא זכה לשתי מועמדויות לאוסקר עבור סרטו הידוע "יצרים" מ-1966, שאף קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן. ב-1995 זכה בפרס על מפעל חיים בטקס האוסקר.

הוא נולד ב-1912 בעיירה קטנה בצפון-מזרח איטליה. הוא סיים לימודי כלכלה באוניברסיטה של בולוניה ועבר לרומא בשנת 1940, שם למד ב"צ'נטרו ספרימנטאלה די צ'ינמטוגרפיה", ובמהרה החל לכתוב ולפרסם מאמרים תיאורטיים על מצבו של הקולנוע המודרני.

אנטוניוני החל לעבוד כתסריטאי ושיתף פעולה עם שורת במאים, ביניהם רוברטו רוסליני.

רק כעבור עשר שנים, ב- 1960, ביים אנטוניוני את הסרט שהעלה אותו לדרגה של אומן, "ההרפתקה" המספר על חבורת צעירים עשירים שיוצאת לחופשה במהלכה נעלמת בחורה צעירה.

סגנונו של אנטוניוני, שוטים מאוד ארוכים, ומצלמה סטטית רוב הזמן הפכו את סרטיו מצד אחד לפלצניים (בעיני רוב הקהל המיינסטרימי שמעולם לא התחבר ליצירתו) ומצד שני לבעלי חשיבות ומשמעויות פילוספויות רבות ועמוקות.

ב- 1965 החל אנטוניוני את הקריירה הבינלאומית שלו כשביים את סרטו המוכר ביותר "יצרים" (Blow-up). הסרט, המספר על צלם חובב (דיוויד המניגס) שמגלה יום אחד שבתמונה פסטורלית שצילם מסתתרת גופה של אישה, זכה למחוות רבות במהלך השנים. "יצרים" גם זיכה את אנטוניוני בשתי מועמדות היחידות שלו לאוסקר, על בימוי ותסריט. הוא קיבל אוסקר של כבוד מהאקדמיה האמריקנית בשנת 1995.

סרטו המסחרי המוכר ביותר של אנטוניוני הוא "זהות גנובה" (1975) בכיכובם של ג'ק ניקולסון ומריה שניידר.

את הסרט "מעל לעננים" מ-1995 כבר צילם וים ונדרס לפי הנחיותיו של אנטוניוני, שנכח בזירת הצילומים בכיסא גלגלים. ונדרס תיאר את העבודה המשותפת עם אנטוניוני כמורכבת ואף קשה, אבל כזאת שהשלימה עבורו מעגל של נתינת כבוד של תלמיד למורהו.

אנטוניוני ביים את סרטו האחרון כשהיה בן 91, ב- 2004 יצא הסרט "סיפורי ארוס" המורכב משלושה סיפורים החוקרים את מהות הארוטיקה (שני הבימאים האחרים הם סטיבן סודרברג, "אושן 13" ווואן קאר וואי, 2046, מצב רוח לאהבה).

אנטוניוני תיאר את עצמו כאינטלקטואל מרקסיסטי, ורוב סרטיו עסקו דווקא באליטה ובבורגנות העירונית. בפסטיבל ונציה 2002 נערכה רטרוספקטיבה של סרטיו לציון הקריירה הקולנועית ארוכת השנים ולכבוד יום הולדתו ה-90 .