Seret מהעבר: עשור לעלייתו של האביר האפל

יצירת טרילוגיה קולנועית מעניינת, טובה ומוצלחת הוא עניין מאוד טריקי. אפשר לפתוח אותה בסרט ראשון לפנתיאון סטייל "הסנדק" או "שליחות קטלנית" ואפשר לסיים אותה בטונים צורמים סטייל, ובכן, "הסנדק". דוגמה מעניינת היא "עלייתו של האביר האפל" שחוגג היום 10 שנים לעלייתו לאקרנים. האם הסרט, שחותם את טרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן בכיכובו של כריסטיאן בייל כמיליארדר האקסצנטרי אך חובב הצללים ברוס ויין, מספק את הסחורה במבט לאחור ומהווה סגיר ראוי לטרילוגיה שעד היום נחשבת מופתית בעיני שוחרי קולנוע אדוקים? התשובה הקצרה בעיניי: כן.

שמונה שנים לאחר אירועי "האביר האפל" - הכוללים את מותו של הארווי דנט שהפך לנבל מן המניין (קשה להאשים אותו כשאהובתו התפוצצה וחצי מהפנים שלו נשרף), בריחתו של באטמן מן הרשויות לאחר שהפליל את עצמו ברצח של דנט - גות'האם נקייה כמעט לחלוטין מפשע ברחובותיה והכל מתנהל על מי מנוחות. אבל מתחת לפני השטח מבעבעת רוח סערה בדמותו של נבל אייקוני אחר: ביין (טום הארדי הנהדר).

לאחר שנים בצללים של האחוזה שלו ולא ברחובות העיר ובתוספת קמצוץ של שיער שיבה, ברוס וויין חוזר לעטות את המסכה והגלימה ומנסה לעצור את ביין, שחשקה נפשו לסיים את מה שהתחיל ראס אל גול (ליאם ניסן שמאז הידרדר לסרטים סוג ב'). זוכרים? ההוא מהסרט הראשון בטרילוגיה. בנוסף לקאסט הקבוע שכולל את כריסטיאן בייל, מייקל קיין (האלפרד הכי טוב אבר!), וגארי אולדמן מצטרפים גם ג'וזף גורדון לוויט, אן האת'אווי ומריון קוטיאר. או בקיצור, הקאסט הקבוע של נולאן.

בזמן כתיבת התסריט, יחד עם אחיו ג'ונתן, נולאן קיבל השראה מעלילות הקומיקס "באטמן: נפילתו של אביר" (שהציג לראשונה את דמותו של ביין), "באטמן: האביר האפל חוזר" ו"באטמן: שטח הפקר" - שם משתלטות כנופיות שונות על גות'האם ומנתקים אותה משאר העולם. גם לרומן "בין שתי ערים" של הסופר צ'ארלס דיקנס הייתה השפעה על שני האחים, בו מסופר סיפור על ציוויליזציה שקורסת בזמנים אנרכיסטיים ערב המהפכה הצרפתית.

"עלייתו של", גם ברטרוספקטיבה, הוא עדיין סרט טוב מאוד. אחרי הצלחתו הענקית הן מצד המבקרים והן מצד הקהל של "האביר האפל", היה ספק רב אם הסרט הבא יהיה ברמה שלו. הית' לדג'ר ז"ל נתן את הופעת חייו כנבל הכי לא גנרי בקולנוע, הג'וקר. הוא רק רצה לראות את העולם נשרף בזמן שראס אל גול, ביין ודומיהם רוצים פשוט לשרוף, להרוס ולהשתלט. לא היינו בסרט הזה כבר? אז כן, היינו, והאמת היא שכל עוד הסיפור מסופר, מצולם וערוך נכון, אין לנו בעיה לקבל עוד ממנו. הסרט החותם את הטרילוגיה רווי בביקורת פוליטית, מדינית וחברתית כנגד בעלי ההון והשלטון - אלה שמחליטים בשבילנו מה טוב לנו, מה רע מה מותר ומה אסור. ביין כאן כדי לסדר את המצב בעזרת קורט של אנרכיזם ותיבול של אי סדר. אבל אולי אנחנו לא צריכים את זה? אולי אנחנו צריכים רק איש מוזר בחליפה של עטלף שיציל אותנו?

טום הארדי עושה עבודה נפלאה כביין (במה שנראה כשילוב של דארת' ויידר ולוחם בושידו אימתני). הפרשנות שלו לאחד הנבלים הכי אייקונים של באטמן מעוררת הערצה. הוא אינטליגנט, מתוחכם, יש לו כח עצום, קול עם מנעד מלחיץ והוא בין היחידים שאשכרה הצליחו לשבור את באטמן, פיזית ונפשית. הארדי ונולאן עושים חסד לדמות הזו לאחר שג'ואל שומאכר פשוט התעלל בה ב"באטמן ורובין" והפך אותה לניאנדרטל עושה דברה של פויזן אייבי. לא נסלח ולא נשכח (גם את הפטמות בחליפה של באטמן).

[*]

אמנם "עלייתו של האביר האפל" לא עומד בסטנדרטים של קודמו, שהוא ללא ספק הכי טוב בטרילוגיה, אבל הוא עדיין מהווה קלוז'ר ראוי (מאוד) לטרילוגיה הזו. אחרי 10 שנים, בצפייה מחודשת ב"עלייתו של" אפשר להבין למה הטרילוגיה הזו כה אהובה. נולאן סיפק לנו רגעי שיא שכנראה לא נראה בשנים הקרובות על המסך הגדול. הוא הכניס את באטמן לעולם מציאותי של כאב, פיזי ונפשי בשונה מקודמיו, טים ברטון וג'ואל שומאכר.

גם בשנים שלאחר מכן, כשלא ידענו מה נעשה כשהכל ייגמר, לוחם הצדק המיוסר עדיין לא קיבל סדרת סרטים הולמת כמו זו. באטפלק לא סיפק את הסחורה, "ליגת הצדק" של סניידר לא היטיבה עם המותג וכרגע נראה שרק "באטמן" של מאט ריבס ורוברט פטינסון עושה חסד עם הדמות. כריסטיאן בייל השאיר אחריו נעליים גדולות בסיום הטרילוגיה. עד היום הוא נחשב בעיני רבים כברוס ויין/באטמן הכי טוב על המסך. זו בהחלט הייתה חוויה לראות איך הוא מפתח את האופי של ויין בתחילה כצעיר הזוי ולא ברור עד למבוגר האחראי שלא מפחד למות.

הסרט היה שובר קופות היסטרי. הוא הכניס סכום של כ-1.084 מיליארד דולר בזמן שתקציב ההפקה עלה 230 מיליון דולר, עקף את ההכנסות של קודמיו ובכך הפך לסרט הכי מרוויח בטרילוגיה. הסרט היה מועמד לפרסים רבים, חוץ מהאוסקר (בשונה מקודמו) בשלל קטגוריות ואף זיכה את אן הת'וואי בפרס 'סאטורן' לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

גם בקרב מבקרי הקולנוע וחובבי הקומיקס (אפילו של מארוול) הסרט קיבל מחמאות ותשבחות ועיקרן על התסריט (טוב, נו, נולאן) ותצוגת המשחק המשובחת מצד כל הקאסט מפוצץ הכישרון הזה. בנוסף להצלחה הקופתית, "עלייתו של" קיבל מחמאות רבות מצד מבקרי קולנוע וקהל חובבי הקומיקס ששיבחו את המשחק, האפקטים והפעלולים, הפן הוויזואלי, קטעי האקשן, התסריט, העלילה, הכל בעצם. כמובן שאסור לשכוח את הזווית הישראלית. הופעות האורח של אלון אבוטבול כד"ר פאבל ואורי גבריאל כאסיר העיוור שמדרבן את ברוס וויין לברוח מהבור אליו הושלך, מרעננות ומספקות גאווה ישראלית גם במרחק של 10 שנים.

כריסטופר נולאן הוא ללא ספק אחד האוטרים הייחודיים בעידן הנוכחי. יש לו טון ברור שהתחיל אי שם בשנות התשעים המאוחרות עם הלהיט "ממנטו". הכניסה שלו לעולמות הקומיקס והבדיון עשתה פלאים לז'אנר, שדווקא בתקופה האחרונה סופג מהלומות. נולאן הביא את הגיבור המיוסר והכאוב שבין דפי הקומיקס לרמה עילית בסרטים שלו, את הווייב האפל והתובנות העמוקות שחסרים היום בקולנוע הפשטני שמבוסס ברובו על CGI ותו לא. כריסטיאן בייל הצהיר לא מזמן שאם נולאן יציע לו, הוא מוכן לחזור ולגלם את באטמן בפעם הרביעית. לנו רק נשאר לקוות שזה אכן יקרה (ספק גדול) וציפייה שהוא יהיה לפחות, קצת, ברמה של "עלייתו של האביר האפל".