Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פנטזיה נינוחה – חצות בפריס

מאת: יאיר הוכנר

סרטו החדש של וודי אלן שאף פתח את פסטיבל קאן 2011, הוא מסע פנטסטי בורגני משהו אל תוך ההיסטוריה האומנותית והתרבותית של פריס. הסרט מתקדם על מי מנוחות בלי סערות ריגשיות אמיתיות אבל עם סיטואציות חביבות ושלל תובנות משעשעות (וקצת משומשות) על החיים, אומנות ואהבה. על אף שהסרט לא מחדש דבר על עשייתו של אלן הוא עדיין מלא חן ורומנטי במידה מספקת.

"חצות בפריס" עוסק כרגיל ובעיקר באלן עצמו הפעם בגילומו המוצלח מאוד של אוון וילסון. גיל הוא תסריטאי הוליוודי שחולם לכתוב יצירת מופת אמיתית. הוא מגיע לפריס עם ארוסתו והוריה העשירים. ג'יל אולי חי ב 2010 אבל חולם לחיות בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בחצות הלילה בזמן שיטוטיו בעיר הוא מוצא את עצמו הולך לאיבוד בתוך ההיסטוריה העשירה של העיר כאשר הוא פוגש את גיבוריו התרבותיים השונים ואף מתאהב במעצבת אופנה מקסימה בגילומה של מריון קוטייאר שבכלל חולמת לחיות ב 1880.

[*]

בסוג של סיכום דרכו האומנותית, אלן טוען שהוא תמיד שאף להיות כמו אותם יוצרים גדולים שהוא מעריץ כגון: המינגווי, פיצ'גרלד, דאלי, בונואל, פיקאסו אבל הוא תמיד ישאר איש הקולנועי הניו-יורקי שחלם לחלוק איתם במה אבל אף פעם לא יתקרב לקרסוליהם. אלן בצניעות לא אופיינית יש לציין מייצר מחווה לא רק לעיר ציורית שספקה תפאורה לאלפי סרטים המתרחשים בה ועוסקים בה אלא גם לעולם תרבותי עשיר שהולך ונכחד בעידן האינטרנט המהיר שבו כל המוצרים גם האיכותיים מרגישים כמו מזון מהיר שבמקרה הטוב טעים לחיך אך לא לנשמה.

[*]

כדי להגשים את הפנטסיה שלו אלן מגייס שחקנים מופלאים לתפקידים קטנים המתלבשים עליהם כמו כפפה ליד. המוכרים מביניהם הם: קאתי בייטס כגרטרוד סטיין, אדריאן ברודי כסלבדור דאלי, אליסון פיל כזלדה פיצג'רלד, טום הידלסטון כסקוט פיצג'רלד וכמובן שלל שחקנים אירופאים מוכרים הרבה פחות בדמויותיהם של פיקסו, בונואל, גוגן ועוד. מה שמאפשר למסע הזה לתוך העולם התרבותי להראות אמין ואם זאת עדיין להשאר פנטסטי לחלוטין.

[*]

הצילום הלא יומרני של דאריוס קונדג'י משלים את המלאכה. כמו בכל סרטיו הפנטסטים של אלן גם כאן אין שימוש בתפאורה נוצצת, תאורות מסנוורות עיניים שלא נדבר על פעלולים יוקרתיים. הצילום אולי לא ריאליסטי אך הוא עדיין מעניק לפנטסיה תחושה ניכרת של מציאות, הגיבור נכנס לרכב וכשהוא יוצא ממנו הוא בעידן אחר לחלוטין. זהו חלק מהקסם של אלן - הפשטות שבה נחבא עולם תרבותי עשיר ומורכב.

כמו בסרטו הקודם שצולם בפריס - המיוזיקל המתוק, "כולם אומרים אני אוהב אותך" גם "חצות בפריס" הוא שיר אהבה לעיר הרומנטית ביותר בתולדות הקולנוע. אבל הוא גם סרט על הגשמה עצמית, ללכת אחרי החלום ולהשלים עם היעוד שלך בחיים. אחרי מספר סרטים לא מוצלחים במיוחד אלן חוזר לעצמו ומספק הקומדיה האיכותית של הקיץ. אולי זה לא סרטו הטוב ביותר אבל זה בהחלט אחד הסרטים המענגים ביותר של השנה החולפת.