Seret מהעבר: 30 שנה לשתיקת הכבשים

הסרט "שתיקת הכבשים", שיצא לאקרנים היום לפני 30 שנה, חוגג שלושה עשורים של הצלחה יוצאת דופן וניצחון על הזמן מפני שהוא לא התיישן במאומה ועדיין סוחף, עוכר שלווה ומטלטל כפי שהיה בצאתו. זהו סרט שמציג את כוחו העצום והמטלטל של אדם ערמומי, מתעתע ורצחני - מפלצת בתחפושת משכנעת של אדם חביב מן השורה. הטוב והייחודי שבסרט, ומה שכנראה הוביל להצלחתו הכבירה, הוא שהעלילה לא מתפארת בסצנות בהן תכסו את העיניים - אלא מפחידה מפנים, באופן מורכב, תודעתי ועמוק, שיוצר מותחן פסיכולוגי מורט עצבים.

הסרט, שמבוסס על ספרו של תומאס האריס, זכה להצלחה חריגה בז'אנר, שהביאה להפקה של סרטים נוספים פרי עטו של הכותב: סרט ההמשך "חניבעל" (1999), "דרקון אדום" (2002) והסרט "חניבעל: מקור הרוע" (2006) וגם הסדרה "חניבעל" בכיכובו של מאדס מיקלסן. "שתיקת הכבשים" היה הסרט השלישי שזכה בכל חמשת הפרסים הגדולים באוסקר, והיחיד מז'אנר האימה (אם כי הוא לא עומד בו באופן מובהק) שזכה אי פעם בתואר הסרט הטוב ביותר. הפרסים שגרף הסרט היו הסרט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, פרס הבימוי (ג'ונתן דמי) והתסריט הטוב ביותר (טד טלי), כאשר מי שקדמו לו היו "זה קרה לילה אחד" (34') ו"קן הקוקייה" (75') – אגדות כשלעצמן. בנוסף זכה הסרט להצלחה יוצאת דופן בקופות לסרט מהז'אנר שלו עם הכנסות של 272 מיליון דולר.

[*]

תקציר העלילה, למי שהספיק לשכוח, מספר את סיפורה של קלריס (ג'ודי פוסטר) – שוטרת חדשה ב-FBI שנשלחת לחקור את חניבעל לקטר (אנתוני הופקינס), רוצח סדרתי ופסיכיאטר, שנהג לאכול את קורבנותיו. המטרה באיסוף המידע מחניבעל היא לאתר רוצח סדרתי שטרם נתפס בשם באפלו ביל שנוהג ללכוד נשים צעירות, לפשוט חלקים מעורן ולהשליך את גופותיהן. הלחץ לתפוס את הרוצח גובר כשבתה של סנטורית רמת מעלה נחטפת. כאשר מתגלה שעצותיו של חניבעל יעילות, הקשר של קלריס עם חניבעל מעמיק ומסתבך כשהוא בהסמכתו כפסיכיאטר פולש לתודעתה של קלריס ומציב דרישות כדי להמשיך ולסייע בלכידת הרוצח הסדרתי, דרישות שיעלו ביוקר.

מעבר להיותו סרט מתח, "שתיקת הכבשים" הוא סרט חניכה, בו הגיבורה צריכה לעבור מסלול מכשולים שהוא גם פיזי וגם נפשי, להתגבר על תלאות החיים בעולם גברי אלים. העובדה שהיא לבד בעולם מתבטאת גם בעובדה שהיא רצה בתחילת הסרט לבדה וגם בשמה – סטרלינג (ציפור שיר קטנה). היא חוקרת צעירה שצריכה להוכיח את עצמה בעולם הגברי של ה-FBI, שחוקר פשעים שבוצעו ברובם הגדול ע"י גברים, ובמקרה של הסרט פשעים שמכוונים כנגד נשים חסרות ישע. לאורך הסרט אנו רואים כיצד קלריס מצליחה לקחת פיקוד על חבורת גברים מבוגרים ומנוסים ממנה. הסרט עושה שימוש במה שנחשב תכונה נשית – היכולת לראות פרטים קטנים, כדרך לפענח את הרציחות. דמותו של חניבעל לקטר בסרט היא גם מטאפורה – הוא מסמל את החלק האפל של הנפש, הסגור בתוכנו למטה. כאשר קלריס יורדת לפגוש אותו, היא יורדת גם לפגוש את החלק האפל של נפשה. לקטר מוצא את הטראומה שמניעה את קלריס - הכבשים שנשחטו כשהייתה צעירה וצרחו באסם (ומכאן גם שם הסרט). בסיום הסרט כשהיא עומדת מול בת הסנאטור זהו השיא בתהליך החניכה הנפשי שלה. דבר זה מזכיר לה את הטראומה מילדותה שהכבשים צרחו, והיא צריכה להחליט האם להציל את הכבשה הצורחת או לעזוב אותה ולחסל את זה שגורם לנשים להישחט. כשהיא הייתה ילדה היא יכלה להציל רק את הכבשה, כעת היא התפתחה ויכולה לחסל את הרוע עצמו.

אחד השימושים הקולנועיים המבריקים שהבמאי דמי מבצע בסרט הוא בסיקוונס הפריצה לבית הרוצח בו הוא משתמש בכלים של עריכה רגילה כדי לתאר שתי נקודות התרחשות שונות שקורות בו זמנית . דמי מכיר היטב את כללי העריכה האנליטית, ויודע להשתמש בהם כדי למתוח את הצופים ולהתל בהם. אנחנו חושבים בתחילה שמדובר בעריכה בין פנים הבית לבין מה שמחוצה לו, אבל למעשה מדובר בשני בתים שונים. בדיוק מסיבה זו הסיקוונס עובד בצורה כל-כך אפקטיבית: אנחנו מצפים לעוד סיקוונס כמו מאות שראינו קודם לכן, אבל בנקודה קריטית בקטע אנחנו מבינים שעבדו עלינו.

סיקוונס זה זכה לשבחים ולמחוות וחיקויים רבים מאז שיצא ועד היום. לעומת זאת נקודה שפחות עברה את מבחן הזמן, וככל הנראה לא הייתה מתקבלת בהוליווד התקינה פוליטית של ימינו היא אופן הצגתם של טרנסג'נדרים בסרט. חוגים ליברלים מחו כנגד הייצוג השלילי בסרט בדמות הרוצח "באפלו ביל" הרוצח נערות צעירות במרתף ביתו על מנת להכין מבשרן חליפת עור שתסייע לו להפוך לאישה. הם ראו בכך זילות במעמדם של הטרנסג'נדרים שמאיר אותם באור מגוחך.

על רקע חגיגות ה-30, בתחילת השנה נפגשו ברוח התקופה שני כוכבי הסרט, ג'ודי פוסטר ואנתוני הופקינס, לשיחת זום בה הציפו זיכרונות ואירועים מהפקת הסרט האגדי ומהתחושות שנלוו להצלחתו. הסיבה שבמאי הסרט, ג'ונתן דמי – שלא ידע עוד הצלחה כמו זו של "שתיקת הכבשים", לא השתתף בחגיגה – היא משום שהלך לעולמו בשנת 2017. הופקינס בן ה-83 סיפר - "זה היה סרט עם תסריט כל-כך טוב שלא הייתי צריך להתאמץ יותר כדי ללמוד אותו - היה תענוג לקרוא את התסריט ולשחק את התפקיד." פוסטר הוסיפה ופרגנה לכשרון ולהצלחה הרבה של הסרט בזכות הופעתו של הופקינס. עוד נזכרו השניים בסצנות מהסרט ועד כמה התסריט, הסצנות והדמויות עוררו צמרמורת ופחד, גם בין השחקנים עצמם, ועד כמה הליהוק היה מדויק.

לאחרונה, הכריזה רשת CBS שתצא סדרת המשך ל"שתיקת הכבשים", אשר תעקוב אחר קלריס סטרלינג וסיפורה האישי, ותמשיך את האירועים בסרט המקורי משנת 91'. הסדרה תיקרא על שמה של הדמות הראשית "קלריס" ומנצחים על הקמתה הכותבים והמפיקים ג'ני לומט ("רייצ'ל מתחתנת") ואלכס קורצמן ("האשליה 2"). גם היום, "שתיקת הכבשים" יותר טוב מכל סרטי וסדרות ההמשך שהגיעו אחריו, ומה שנשאר זה לקוות זה שהסדרה החדשה תצליח להעביר את אותה תחושה מצמררת ותשמור על חלק מהאיכויות של הסרט המקורי.

הזדמנות אחרונה להצביע: מה מבין סרטי השנה של אתר סרט הוא סרט השנה שלכם?

מה סרט השנה שלכם לשנת 2020? 1917 נשים קטנות ג'וג'ו ראביט ג'ודי מעבר לקשת יהלום לא מלוטש הג'נטלמנים אף פעם לעיתים רחוקות לפעמים תמיד
שלח/י