Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מפתיע בעוצמתו – ג'. אדגר

מאת: יאיר הוכנר

כשיצאתי מהקרנת העיתונאים של סרטו החדש של הבמאי קלינט איסטווד, "ג'יי אדגר" לחלוחית עמדה בקצה עיני. זאת הוכחה להצלחה העצומה של יוצרי הסרט שהצליחו להתמודד עם אחת הדמויות המורכבות, מרתיעות, מושמצות ואפילו שנואות בתולדות ההיסטוריה האמריקאית. איסטווד הסנטימנטלי מצליח ליצור דרמה אפית הוליוודית קלאסית המוציאה מהארון את הסודות האפלים של גיבורה ובעזרתם לפרק את דמותו של האיש שהקים את ה- FBI.

[*]

את התסריט שמנסה ב 137 דקות להכיל את כל חייו המרתקים והסוערים של אחד האנשים השנויים ביותר במחלוקת כתב דסטין לאנס בלאק (זוכה האוסקר על "מילק"). בלאק מצליח לתאר כיצד הקים ג'יי אדגר הובר במניפולטיביות את ה-FBI ולנהל את החזית של אכיפת החוק באמריקה במשך כמעט 50 שנים. באותם שנים הוא לא רק רדף אחרי אנשי מאפיה. הוא התעסק גם ברדיפה אחרי אנשי שמאל ובצבירת מידע על פוליטיקאים שבהם השתמש כדי לסחוט אפילו נשיאים. הובר רודף הפרסום דאג שהכיסוי העיתונאי לחקירות השונות שהוא ניהל יתארו אותו כגיבור מורם מעם. הוא אפילו יזם קומיקס המתאר את פעילותו המבצעית וזאת למרות שהוא בדרך כלל לא עזב את המשרד.

[*]

לא פלא שרק אדם מושחת כמו נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון הצליח להזיז את הובר ממקום מושבו בגבעת הקפיטול. אבל לדמותו הלא סימפטית של הובר יש גם צדדים שהוא העדיף להסתיר מעיני הציבור וזאת למרות שהם היו ידועים לכל. אותם סודות ששומרים מאחורי דלתות סגורות. הובר מעולם לא נישא. הובר חי עם אמו עד מותה, בהיותו בן 43. הוא ניהל איתה מערכת היחסים תלותית ואף אובססיבית כאשר זאת שלטה בחייו ביד רמה. נראה שהובר אפילו כגבר עשה הכל רק כדי להרשים את האם השתלטנית. לא פלא שאחרי מותה הוא דאג לשמור על כל חפציה ובגדיה שאותם גם נהג ללבוש.

[*]

מערכת יחסים נוספת קרובה ומורכבת התנהלה עם עם מזכירתו הנאמנה, הלן גאנדי, אך נראה שהיא פשוט אהבה את עמדת הכוח שהבוס העניק לה והיתה שותפה באופן עיוור למדי לפעילותו של הובר. היא חלקה עימו את חייו ואת הסודות המורכבים שבנו את אופיו ואת דמותו. היא גם ידעה את כל הסודות העסיסיים שהוא הסתיר במשך שנים בארכיון ה-FBI. עם מותו היא דאגה להשמידם לפני שניקסון הצליח לשים עליהם את ידו. את אמו של הובר מגלמת ג'ודי דנץ ואת הלן גאנדי מגלמת נעמי ווטס, שני תפקידים קטנים מדי לשחקניות גדולות.

[*]

האישיות המסקרנת ביותר בעולמו אפוף המסתורין של הובר הוא סגנו קלייד טולסון, רווק מושבע, עורך דין חובב אופנה, ששימש אותו בנאמנות במשך עשרות שנים ונחשב כמספר שתיים ב-FBI. הובר וטולסון עשו לעצמם מנהג לאכול מדי יום צהריים יחדיו ולצאת לחופשות סופשבוע משותפות כאשר החדרים שלהם סמוכים זה לזה. למרות הניסיונות של השניים לשמור על הזוגיות שלהם בסתר מדובר היה ברכילות החמה ביותר בוושינגטון במשך שנים רבות. בלאק ואיסטווד מפרשים את מערכת היחסים בין השניים כזוגיות שנשמרה בסודי סודות.

[*]

דווקא מערכת היחסים בין הובר לטולסון היא המעניינת והאפקטיבית ביותר ומצליחה להעניק עומק נוסף לפעולותיו של הובר, לוחם הצדק, הנוצרי האדוק, הבן הנאמן לאם כוחנית שידעה לא פעם להבהיר לבנה שהיא לא תסבול כל רמז להתנהגות לא מקובלת. הובר עשה הכל כדי להוכיח לכול העולם שהוא סטרייט, כולל פגיעה בהומוסקסואלים. בתקופה שאפילו בארה"ב להיות הומו היה עבירה על החוק והמשטרה היתה עוצרת הומואים רק בשל היותם הומואים, אין ספק שהובר היה מנושאי הדגל בלחימה בקהילה הגאה.

לאונרדו די קפריו ממשיך לחזק את הרזומה הקולנועי שלו בגילום דמויות מורכבות ולא שגרתיות. הוא מגלם את הובר כדמות מפוצלת אישיות, הומופוב שהטיל אימה על נשיאי ארה"ב אבל פחד יותר מכל שסיפור אהבה האסור בינו לבין יד ימינו יחשף ברבים. ארמי האמר הנפלא (התאומים ווינקלבוס מהסרט "הרשת החברתית"), מגלם את טולסון כסוג של מצפן מוסרי ואנושי שהובר זקוק לו באופן נואש. דווקא אותו ניתוח חכם ומעניין של איסטווד ובלאק מצליח לטעון את הסרט הזה באפקט רגשי מפתיע שהופך את חוויית הצפייה לעשירה ומעמיקה מהצפוי.