Seret מהעבר: 30 שנה לפישר קינג

"פישר קינג" (1991), סרטו של הבמאי הנפלא טרי גיליאם, שייך לטרילוגיה האמריקאית שלו לצד "12 קופים" (1995) ו"פחד ותיעוב בלאס ווגאס"(1998). גיליאם, שנולד באמריקה, התאזרח באנגליה ואף ויתר על אזרחותו האמריקנית ב-2006 כמחאה נגד הנשיא בוש, מספר שהוא חובב "ריאליזם מאגי", ז'אנר בו המציאות וההזיה/חלום מעורבים זה בזה. אותו עירוב בין האמיתי למדומיין מאפיין את סרטיו. כך למשל, בחר גיליאם בדמותו של הברון מינכהאוזן, השקרן הכי נודע בספרות, לגיבור סרטו "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" (1988), סרט שנודע גם בשל ההסתבכות של הבמאי עם האולפנים. סרטיו מתאפיינים בוויזואליות מרהיבה ומסויטת כאחת, המדגימה את מצבי התודעה של גיבוריו. אבל גיליאם אינו רק אמן הספקטקל. סרטיו נוגעים בסוגיות המרכזיות המעסיקות את האדם המחפש משמעות בעולם שנדמה מפלצתי ולא מובן.

גיליאם היה החבר האמריקני היחיד ב"מונטי פייתון" והיה אחראי בין היתר גם לאנימציה הייחודית המאפיינת את סרטיהם. הוא ביים יחד עם טרי ג'ונס את "מונטי פייתון והגביע הקדוש", גרסה פרודית לסיפור על אבירי המלך ארתור הנמצאים במסע לחיפוש הגביע הקדוש. ב"פישר קינג", שוב חוזר סיפור הגביע הקדוש והפעם בגרסה המתרחשת בניו יורק של תחילת שנות התשעים. זהו סרט רחב יריעה, מרהיב ומרגש על הדרך בה מחפש האדם המודרני גאולה בעיר מנוכרת. שלא כמו כמה מסרטיו האחרים של גיליאם, הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית כאחד, היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, ונשאר אחד מסרטיו האהובים של הבמאי.

[*]

הסרט מספר על שני גברים שנפגשים ומצילים זה את זה. ג'ק, בגילומו הנפלא של ג'ף ברידג'ס, הוא שדרן רדיו מצליח, בסגנון הווארד סטרן. הוא גס רוח למאזינים המתקשרים לתכנית שלו, יהיר, זחוח ומרוכז בעצמו. עד שיום אחד הוא אומר למאזין קבוע שלו שעליו לנקום בעשירי ניו יורק. המאזין נכנס לבר הומה ורוצח כמה מיושביו. ג'ק השבור מוצא עצמו עובד כמוכר בחנות להשכרת סרטי ווידאו, שהבעלים שלה, בגילומה של מרסדס רוהל הנפלאה ("ביג"), שזכתה באוסקר על התפקיד, מאוהבת בו.

הגבר השני הוא פרי, בגילומו של רובין וויליאמס, שזכה בגלובוס הזהב על התפקיד. פרי הוא דייר רחוב המציל את חייו של ג'ק לאחר שהוא מותקף על ידי שני נערים. הוא חושב שהוא אביר ימי-ביניימי ואומר לג'ק שהוא "האחד" שאמור למצוא את ה"גביע הקדוש". מסתבר שהסיבה לאובדן שפיותו של פרי הוא הרצח של אשתו האהובה באותו בר אליו נכנס המאזין של ג'ק וטבח ביושביו. גורלם של שני הגברים כרוך זה בזה ועל שניהם לעבור מסע מייסר בדרך לגאולה. ב-2014 התאבד רובין וויליאמס, שסבל מהפרעה דו-קוטבית והתמודד עם התמכרויות לסמים ואלכוהול. בצפייה מחודשת בסרט, הדמות של פרי בגילומו מקבלת ממד אוטוביוגרפי. הרגע הקסום ביותר של הדרמה המיוחדת הוא ואלס ספונטני בין נוסעי הרכבת, המתרחש בדמיונו הקודח של דמותו המשוגעת למחצה של וויליאמס, פרי. באופן מפתיע, הסצנה לא הייתה בתסריט המקורי, אלא נבעה מדמיונו של גיליאם, במהלך סקירת לוקיישן. לצורך צילום הסצנה נסגרה תחנת גרנד סנטרל בניו יורק למשך לילה שלם, עד צאת הרכבת הראשונה בחמש וחצי בבוקר, וזאת כדי לאפשר ל-400 ניצבים לרקוד שם במשך כל הלילה, מסורת אותה המשיכו נוסעים בתחנה גם בערבי השנה החדשה בשנים לאחר מכן.

גיליאם משתמש בסיפור בעל מוטיבים נוצריים והופך אותו למסע לגאולה של האדם המודרני. באחת הסצנות המרכזיות בסרט, בה מתבררת משמעות שמו, מספר פרי לג'ק את הסיפור על ה"פישר קינג". זהו סיפור על מלך המחפש מילדותו את הגביע הקדוש, עד שהוא פוגש שוטה שנותן לו מים להרוות את צימאונו וכך הוא מגלה שהגביע בעצם נמצא אצלו. את הצימאון הרוחני של האדם המנוכר בעולם המודרני אפשר להרוות רק על ידי קשר אמיתי בין בני אדם. לקראת סוף הסרט, אנו רואים את שני הגיבורים שוכבים עירומים בסנטרל פארק. ביניהם שעונה בובת פינוקיו, שנתן לג'ק ילד קטן ברחוב. פינוקיו, בובת העץ שהפכה להיות ילד אמיתי, מסמלת בסרט את המהפך מחיים שקריים המתבססים על רדיפת פרסום וכסף, לחיים המבוססים על אהבת הזולת ולקיחת אחריות לגורלם של אנשים אחרים.

"פישר קינג" הוא סרט רב רבדים. הוא עוסק ביחס החברה לאנשים החלשים ביותר שבה, בתאוות בצע רצחנית, וביכולת של האדם להשתנות. הוא גם סרט מצחיק, למרות הנושאים הקודרים בהם הוא עוסק. הוא גם שיר אהבה לעיר ניו-יורק, שהיא חלום מרהיב וסיוט נורא, אכזרית וקרה אבל גם חמה ומנחמת. הסרט מסתיים בזיקוקי דינור מעל סנטרל פארק שכותבים את המילה "סוף". על רקע הזיקוקים אנו שומעים את פרי אומר "לילה טוב, מנהטן" כמו מנחה שמסיים תכנית טלוויזיה. גיליאם מציע סוף טוב לצופים ולדמויות תוך שהוא מזכיר לנו שזהו סרט, עולם מדומיין שבו הכול יכול להסתדר. גם 30 שנה אחרי שנוצר, הוא נותר חוויה קולנועית מפעימה.