Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אנג'לינה ג'ולי עוברת את הגבול

"הצלה מעבר לגבול" הוא סרט משנת 2003 בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי שלא הוצג בבתי הקולנוע בארץ ואחרי צפייה בו די ברור למה. בכל מקרה למי שכן מעוניין לצפות בשפתיה הדשנות של כוכבת הקולנוע הסקסית, תינתן לו ההזדמנות בשבת הקרובה ב 21:30 בערוץ יס 1.

בואו נגדיר זאת ככה, המעבר למסך הקטן ככול הנראה עושה לסרט הזה חסד כי הוא מזכיר במבנהו מיני סדרות משנות השמונים. העלילה קופצת בשנים, הגיבורה מבקרת כל כמה שנים במדינת עולם שלישי שם היא חווה הרפתקה מסוג אחר וגם מוצאת אהבת אמת. בשנות השמונים ג'ין סימור אולי היתה מגלמת את שרה האמריקאית הנשואה לבריטי ומוצאת את עצמה רוצה לעשות טוב לנדכאים וגם מוצאת אהבה אצל פעיל חברתי.

לצערנו לא מדובר במיני סדרה, אלא בסרט קולנוע שבויים על ידי מרטין קמפבל הבמאי של הסרטים "גולדן איי", שהחזיר את ג'יימס בונד לאופנה, "המסכה של זורו" עם אנטוניו בנדרס (ואת סרט ההמשך שיוצא בקרוב) ו"מעבר לגבול הסכנה" הסוחף על מטפסי הרים. איכשהו באופן בלתי ברור קמפבל החליט לקחת על עצמו את המשימה לביים את הדרמה הזו, שמלבד כמה סצנות פעולה קצרות, (מה שהבמאי הזה מצטיין בו), שום דבר לא עובד בה.הצרות מתחילות בתסריט מרושל המורכב משיחות מביכות, משפטים ילדותיים ונאומים אידיאולוגים שלעיתים קרובות יש בהם עודף פאתוס. אותו מחסור במודעות עצמית יוצר במקום מצבים דרמטיים רציניים מצבים קומיים. אנג'לינה ג'ולי נראית כמו דוגמנית לוהטת בסט צילומים למגזין אופנה גם באמצע קרב בצ'צ'ניה וגם בלב מדבר לוהט באתיופיה ושלא נדבר על המשחק המעורר גיחוך. ידוע שמדינות העולם השלישי ותושביה קרובים ללבה של השחקנית אבל הנושא חשוב לא זוכה כאן ליחס הראוי. אולי היה עדיף שג'ולי תמשיך בפעילות ההומניטרית שלה ולא תעשה סרט שהופך את אותה פעילות לרומן רומנטי נחות. עדיף גם שאני לא התחיל לכתוב על קלייב אוון, (שחקן בריטי שמאוד אהוב עלי), שנותן כאן הופעה מחפירה בכל קנה מידה.

העלילה בקצרה מתארת סיפורה של שרה, אמריקאית צעירה בתחילת שנות השמונים הנשואה לצנון בריטי. ערב אחד מתפרץ בחור בריטי סוער בשם ניק לאירוע התרמה שאמור לסייע לתושבי העולם השליש. מדובר בפעיל הטוען שכסף לא מגיע מהארגון הזה והולך למקומות אחרים במקום למחנות הפליטים. שרה מחליטה לעשות מעשה, לגייס כסף ולצאת אל השטח. שם לראשונה היא מגלה מציאות שלא ידעה עד אותו היום: אנשים שמתים מרעב ומגפות - בהחלט לא לונדון של העשירים והיפים. שרה חוזרת לבעלה ומתחילה לעבוד עבור האו"ם.

כעבור כמה שנים שרה מוצאת את עצמה לא מסוגלת שלא לחשוב על ניק. בעלה בוגד בה מאחורי גבה למרות שיש להם ילד משותף ולכן היא מארגנת עוד משלחת הפעם לגבול קמבודיה-וייטנאם שם מנהל ניק מחנה פליטים. בנוסף לפשוטי עם רעבים ללחם וזקוקים לתרופות, ניק מסובך עם ארגוני טרור ואנשי צבא מושחתים. שרה מוצאת את עצמה בהרפתקה שלא צפתה לה. היא חוזרת ללונדון וכעבור תשעה חודשים מולידה ילדה, מתמנה לדוברת האו"ם ויוצאת לחלץ את ניק שנלכד על ידי טרוריסטים בצ'צ'ניה (!).

הסרט הוקדש לכל אותם פעילים חברתיים ולרעבים במדינות עולם שלישי. אבל כאשר טובלים את אותם רעיונות חברתיים חשובים בעלילה קיטשית מקבלים מוצר דידקטי עלוב שירחיק את הצופים מאותו יעד שאליו יוצרי הסרט שאפו והוא לחנך אותם לתרום ולעשות דברים כדי להציל את אותם נדכאים. בכל מקרה לבלות מול מסך הטלוויזיה שעתיים ולראות את הסרט הזה זו היתה משימה קשה, לכן מדי פעם עצרתי והתחלתי לנקות את המטבח – עוד כמה שבועות ראש השנה, לא?

מעבר לגבול הסכנה - yes1 - שבת ה- 20 באוגוסט, בשעה 21.30