פסטיבל חיפה: שלוש קומות, בין חומות, וונדי, כל רגע ועוד

שלוש קומות

מבקר: מתי לנג

"שלוש קומות", סרטו החדש של נני מורטי, הוא עיבוד איטלקי עשוי היטב אך בכבדות לספרו המוערך של אשכול נבו. הסרט נע בין שלושה קווי עלילה של דמויות שמתגוררות כולן בבניין דירות אחד ברומא. החוט שמקשר בין שלושת קווי העלילה הוא העיסוק במערכות היחסים המורכבות בין ילדים להורים: לכל אחת מהדמויות יש מערכת יחסים קצת שונה עם הילד שלה, החל מאהבה ורצון לגונן, ועד שנאה מוחלטת וניתוק קשר. עיסוק זה אופייני למורטי שנוגע בסרטיו לעיתים קרובות בנושא זה (לדוגמה, "סרטו החדר של הבן", שזכה בדקל הזהב).

הסרט עשוי היטב, מצולם בצבעים חזקים ובהירים, ומלא בתצוגות משחק מרהיבות של האנסמבל המשובח. אין ספק גם שמורטי מצליח לעניין אותנו במהלך כל הסרט, ולשמר את תשומת הלב של הצופים במשך כל שלושת קווי העלילה, דבר שאינו מובן מאליו כלל. אך בעייתו של הסרט היא בחוסר האחידות באיכות קווי העלילה השונים. קו עלילה אחד הוא המעניין ביותר באופן מובהק, ואילו קו עלילה אחר נופל לגמרי על הפרצוף. בנוסף לכך, חסרה למורטי האווריריות והקלילות שמאפיינות את כתיבתו של נבו. מורטי, אחד הקומיקאים הגדולים של הקולנוע האיטלקי, לא מצליח (וגם לא מנסה) להעלות על פני הקהל ולו חיוך אחד. סרטיו בעבר תמיד הרגישו צעירים ברוחם, נועזים, ומלאים בחן אנושי גולמי. כל אלה חסרים כאן מאוד.

הקרנות נוספות: יום ראשון 26.9 בשעה 16:30 אודיטוריום. יום שני 27.9 בשעה 20:45 באולם רפפורט.

בין חומות

מבקר: ערן איצקוביץ

הסרט התיעודי של השחקנים רותם זיסמן-כהן ומוריס כהן היה הפתעה גדולה מאוד מבחינתי, שכן לא ציפיתי שב-65 דקות הוא יצליח לתפוס בצורה כל כך מעניינת את סיפורה של פלוגת מג"ב שפועלת במזרח ירושלים, בתפר של כל הדתות שחיות בעיר, וכפי שאנחנו יודעים מאין ספור אירועים שהתקיימו בה לאורך השנים – ממש לא בשלווה.

באמצעות התמקדות בכמה מלוחמי הפלוגה, אנו מקבלים הצצה כמעט אינטימית לפעולות משמר הגבול באזור עם אזרחים ישראלים ועם פלסטינים, כשלא נראה שהסרט מנסה להציג באור חיובי יותר אף לא אחד מהצדדים המעורבים בקונפליקט הכל כך מסובך הזה –משימה מסובכת בפני עצמה. ובכל זאת, הסרט הדי קצר הזה מרתק ונותן חשק לעוד. עוד סצנות אקשן, עוד מסיפורי הלוחמים, עוד מהשיחות שלהם עם האנשים שמולם הם מתמודדים. בני הזוג כהן יצרו סרט מסקרן מאוד שבזמן יחסית קצר, מצליח לתת נקודת מבט חדשה לפעילות שלא נראתה בצורה זו בעבר. בני הזוג מוכיחים שהם לא רק שחקנים מוכשרים, אלא גם במאים מוכשרים לא פחות.

[*] עלי ואווה

מבקר: רון פוגל

"עלי ואווה" הוא בדיוק מסוג הסרטים שבשבילם קיימים פסטיבלי קולנוע. סרט צנוע על שני אנשים לא צעירים. עלי בדיוק נפרד מאשתו ואווה התאלמנה. שניהם חיים בעיירה בריטית אפורה ועגמומית ללא מרחב לנשום. עלי עדיין גר עם אשתו ועם משפחתו ואווה חולקת קורת גג עם בנה וכשהיא לא עובדת היא מטפלת בנכדיה. הקשר בין שתי הנשמות המיוסרות הללו מתואר באותנטיות ובעדינות אין קץ על ידי הבמאית קליאו ברנרד ושני השחקנים הראשיים - קלייר ראשברוק ועדיל אחטאר - שרחוקים מלהראות ככוכבי קולנוע זוהרים תורמים לאמינות של הסרט. "עלי ואווה" מתובל במוזיקה אלקטרונית מקפיצה ועכשווית שמהווה ניגוד מוחלט לדיכאון שבו מתבוססת העלילה. סרט מקסים.

הקרנה נוספת: יום שלישי 28.9 בשעה 16:30 באולם רפפורט.

ספינת עץ

מבקר: מתי לנג

"ספינת עץ", סרטו של הבמאי המלטזי הצעיר אלכס קאמילרי, הוא יצירה קולנועית ריאליסטית ועוצמתית שמזכירה מאוד את עבודתם של במאים מזרח אירופיים כדוגמת כריסטיאן מונג'יו וכריסטי פויו. הסרט עוקב אחרי קשייו הכלכליים של יסמארק ואשתו, זוג צעיר שמתמודד עם הבעיות הבריאותיות היקרות של בנם הצעיר. יסמארק, שמגיע משושלת ארוכה של דייגים ובבעלותו של ספינת עץ מסורתית בה הוא דג, נע בין עבודות שונות בסרט בניסיון לאסוף את כמות הכסף שנחוצה בשביל לטפל בבנו. ניסיונותיו לא צולחים ולמורת רוחו הוא נאלץ להיעזר כלכלית באמו האמידה של אשתו. הסרט אמנם לא מספק עלילה עשירת התרחשויות, אבל הקונפליקט המרכזי שמניע אותו לכל אורכו הוא הקרע שנוצר בין הצורך הכלכלי לבין האהבה שלו לתחום הדיג.

מבחינה תמטית, הסרט לא מספק שום דבר חדש: כל מה שראיתם כאן ראיתם כבר בעשרות סרטים שעוסקים בקשייהם של בעלי מלאכה פשוטים להתמודד עם האכזריות הכלכלית של העולם המודרני. "ספינת עץ" גם לא מספק רגעים מאתגרים או קשים לצפייה, והוא לא מבקש להטביע אותנו במצוקות החיים של דמויותיו, כך שסך הכל הוא די שמרני מבחינה ויזואלית. זהו סרט חביב ואנושי אך לא כזה שייזכר לאורך זמן.

וונדי

מבקר: רון פוגל

סרטו החדש של בן צייטלין חוזר למחוזות של סרטו הקודם המועמד לאוסקר, "חיות הדרום הפראי". הנופים האדירים של הדרום האמריקאי, צילומים תת ימיים והרבה אנשים שמסתדרים בקושי בחייהם וגם פסקול רוחני. זוהי גרסה שאפתנית ומרהיבה, גם אם לא תמיד ממוקדת, לסיפורו של פיטר פן, הילד שלא גדל. וונדי היא הגיבורה הפעם ואפילו קפטן הוק יופיע . סרט שכמו "אמא קטנה" עוסק בהתבגרות וביחסי ילדים מול הוריהם, אבל בניגוד אליו זהו סרט סוחף שמוציא את הצופה להרפתקה שפשוט צריך להיכנס אליה ללא סייג.

הקרנה נוספת: יום שני 27.9 בשעה 18:00 בסינמטק חיפה.

כל רגע

מבקר: ערן איצקוביץ

סרטו של האמי רמזאן מבוסס באופן חופשי על חייו שלו עצמו, לאחר שלפני כ-30 שנה נמלטה משפחתו מאיראן לפינלנד בעקבות המלחמה שבה הייתה מעורבת הרפובליקה האסלאמית עם עיראק. במרכזו של הסרט נמצא ראמין בן ה-13, בן דמותו של רמזאן, שמשפחתו מתגוררת במרכז פליטים במדינה הנורדית, שם היא ממתינה לתשובה בנוגע לבקשתה לקבל מקלט.

בזמן ההמתנה, חברי המשפחה, שכוללים גם את הוריו (את אביו מגלם שאהאב חוסייני האיראני - "הפרידה", "הסוכן") ואת אחותו הקטנה, אנו רואים כיצד הוא התקבל בהצלחה בחברה המקומית (יש לו חברים והוא אפילו מתאהב בנערה אחרת) ואיך משפחתו מתאקלמת לא רע בעצמה. "כל רגע" לא מציג סיפור יוצא דופן, הוא גם לא נותן נקודת מבט חדש על סיפור שכבר סופר בדרכים אחרות בעבר, אבל יש בו קסם רב שיוצא מהמסך אל הצופה בכל רגע ובקצת פחות משעה וחצי הוא מצליח בלי טיפת מאמץ ועם טונות של כנות לכבוש את הצופה.

לפרטים נוספים על סרטי הפסטיבל ורכישת כרטיסים היכנסו לאתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל הסרטים בחיפה - לחצו כאן