ג'ארד לטו בן 50: התפקידים הגדולים של השחקן

פריפונטיין (1997)

ג'ארד לטו התחיל את דרכו הקולנועית כדוגמן בפרסומות, אך הפריצה הגדולה שלו הייתה בסדרת הנעורים "אלה הם חיי" לצדה של קלייר דיינס. שלוש שנים לאחר מכן הוא קיבל על עצמו תפקיד ראשי מאתגר, לגלם את האצן האולימפי למרחקים ארוכים סטיב פריפונטיין בסרט על חייו. פריפונטיין היה אתלט חדור מטרה שמסירותו ואימוניו היו סימן ההיכר שלו. הוא לא התברך בנתונים ספורטיביים אך כוח הרצון הכה חזק לנצח הוא שניתב אותו לגדולות.

הוא נהרג בגיל 24 בתאונת דרכים לאחר שנהג שיכור אך בחייו הקצרים הספיק לקטוף מדליות, להשתתף באולימפיאדת מינכן ולקבוע שיאים. הסרט מנסה להביא את סיפור חייו של הספורטאי מילדותו כילד שמחפש אקסטרים מסוכן, דרך הפיכתו לאצן אולימפי ועד מותו. על התסריט הופקדו סטיב ג'יימס (שגם ביים) ואיגואן קור שזהו סרטם הראשון והבוסריות ניכרת בו.

זהו סרט עם הרבה פוטנציאל שלא בא לידי ביטוי שמעלה שאלות ותהיות על דמותו של האצן. דמותו של פריפונטיין לא מספיק מגובשת, חיי האהבה שלו לא ברורים וכן נראה כי ספג פוסט טראומה בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, סצנה שמובעת במהלך הסרט, אך לא מתפתחת. יחד עם זאת השימוש בקטעי ארכיון מילדותו של פריפונטיין וקטעי ריצה תורמים לאותנטיות הסרט. החלק הטוב בסרט הוא הליהוק של לטו שניכר כי עבד קשה כדי להיכנס פיזית ומנטלית לתפקיד. על מנת לסגל לעצמו את הסיבולת ורמת הכוח הפיזי והמנטלי של אצן מקצועי, עבר לטו אימונים רבים שנשאו פרי, צבע את שערו לבלונד בשביל התפקיד וגיבש מסת שרירים וניכר כי ישנו דמיון רב לספורטאי המנוח.

רקוויאם לחלום (2000)

שלוש שנים מאז תפקידו הראשי כספורטאי מקבל ג'ארד תפקיד ראשי מאתגר. הפעם מדובר בסרטו של דארו ארונופסקי "רקוויאם לחלום" הדן בתופעות הקשות של התמכרות לסמים. עלילת הסרט מחולקת לשתיים. הסיפור הראשון הוא סיפורה של שרה (אלן בורסטין), אלמנה בודדה הצמאה לתשומת לב. כשקיבלה שרה טלפון משעשועון טלוויזיה שהיא מאוד אוהבת שהיא נבחרה להשתתף בו, היא מתרגשת מאוד. שרה מעוניינת להראות במיטבה ולכן מתחילה דיאטה שתגרום לה לחזור לגזרתה הדקה. דיאטה זו גורמת לה להתמכר לכדורים מדכאי תאבון שגורמים לה לרזות אך בד בבד גם לחוסר שינה והזיות.

הסיפור השני הוא סיפורו של בנה של שרה, הארי (ג'ארד לטו), זוגתו מריון (ג'ניפר קונלי) וחברם טיירון (מרלון ויינס) שמוכרים סמים ובסופו של דבר מתמכרים בעצמם. הארי וחברו מגיעים לכלא והארי מאבד את ידו בעקבות זיהום מהזרקת סמים ומריון הופכת לזונה. לאורך הסרט ניתן לראות את כמיהת הדמויות לחיים טובים יותר ואת ההידרדרות במצבם שמובילה למצב האל-חזור. ומכאן שמו, "רקוויאם לחלום" – מנגינת אבל לזכר החלום. לטו משחק בתפקיד לא קל לגילום – אדם שמתמכר לסמים, מאבד את עתידו המקצועי והזוגי לאחר שמדרדר את זוגתו לזנות ובסופו של דבר גם הופך נכה בעקבות כריתת ידו. לטו הכריזמטי אמין בתפקידו כסוחר סמים וגם הכימיה בינו ובין ג'ניפר קונולי היפה שמגלמת את זוגתו מאוד טבעית. החלק הקשה בתפקיד הוא לגלם את ההתמכרות לסם, והוא עושה עבודה מצוינת. בשביל לשוות לו מראה מסומם ומוזנח, ג'ארד ירד במשקל למעלה מעשרה ק"ג ואף ישן ברחובות. תפקיד זה הוא ללא ספק נקודת המפנה בקריירה שלו. סרט זה הוא יצירה מופלאה ומדכדכת, קשה לצפייה אך מהפנטת. השילוב של תסריט מצוין, בימוי קצבי ותוסס, צילום מיוחד ולא שגרתי (מת'יו ליבטיק), עריכה מהירה, ליהוק שחקנים מדויק ומוזיקה מצמררת גורמים לסרט להיחרט בתודעה.

היום בו רצחתי את לנון (2007)

ב-2007 נכנס לטו לנעליו של מארק דייויד צ'פמן, רוצחו של ג'ון לנון. הסרט לוקח את הצופים לניו יורק בדצמבר שנת 1980 ומכיר להם את צ'פמן, בחור ביישן וכבד משקל שהיה מעריץ של הביטלס יחד עם קיבעון לספר "התפסן בשדה השיפון". הסרט מתחקה אחריו בימים שקדמו לרצח על מנת לתת תמונה כללית על הלך רוחו, מצבו הנפשי החרד והפגוע רומנטית.

צ'פמן שהיה אובססיבי כלפי ג'ון לנון התאכסן במלון בניו יורק מספר ימים לפני הרצח ובמהלך ימים אלה רואים את הטירוף משתלט עליו, שומעים את הקולות בראשו עד לאותו לילה גורלי ב-8 בדצמבר בו נכנע לטירוף והרג את לנון שייצג עבורו זיוף. על מנת להיכנס לדמותו כבדת המשקל של צ'פמן החליט לטו שלא להיעזר בכרית השמנה והעלה 30 ק"ג למשקלו. המשקל הנוסף יחד עם תנועות גופו המסורבלות והבעות פניו המטורפות גורמים לו להראות כמארק צ'פמן עצמו. הסרט בכתיבתו ובימויו של ג'יי. פי שייפר איטי, דורך במקום ונותן חלקיק מחייו של צ'פמן. יחד עם זאת הופעתו המרשימה, מפחידה ומטלטלת של לטו ראויה לשבח ושווה לצפות בסרט בעיקר בשבילו.

מר אף אחד (2009)

מעטים הסרטים שהינם כה מרהיבים ויזואלית ושאפתניים כמו סרטו של הבמאי הבלגי ז'אקו ואן דורמל "מר אף אחד" (Mr. Nobody). הסרט מספר את סיפור חייו של קשיש בן 118, נימו נואבאדי (לטו), בן התמותה האחרון שנותר בכדור הארץ, אשר מספר לעיתונאי את סיפור חייו ואהבותיו. רק שמשעולי הזיכרון הם מפותלים והסיפור מתפצל לדרכים אלטרנטיביות בהן כל החלטה קטנה יכולה להוביל למסלול חיים שונה לחלוטין. סיפור חייו של נימו מסופר בשלוש תקופות שונות כאשר ליטו מגלם אותו בבגרותו בגיל 34.

הסרט אמנם הפסיד בפסטיבל ונציה בו הוצג ל"לבנון" הישראלי ואף לא כיסה את השקעתו עם תקציב ענק לסרט אירופאי של 33 מיליון יורו, אך עם השנים זכה למעמד של קאלט בשל עושרו הוויזואלי, מורכבותו העלילתית והנושא המרתק של השפעות הבחירות שאנו מבצעים מדי יום על מסלול חיינו. "זו ללא ספק הדמות המורכבת ביותר שאי פעם גילמתי"', אמר לטו. "מר אף אחד הוא כל אחד ואף אחד באותו הזמן, אשליה, תוצר של חלומותיו. הוא אהבה, הוא תקווה, הוא פחד, הוא חיים והוא מוות".

מועדון הלקוחות של דאלאס (2013)

בשנת 2013 לטו מגלם תפקיד משני ומאתגר בסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס" שלוקח אותנו לשנות השמונים ומכיר לנו את רון וודרוף (מתיו מקונוהי), בוקר הומופוב, שתיין, נרקומן וחובב מין מזדמן. יום בהיר אחד עולמו מתהפך עליו כשהוא מגלה שהוא נושא את נגיף האיידס וימיו ספורים. וודרוף מסרב לקבל את גזר הדין שנתנו לו רופאיו.

הרופאה שלו מתחילה אתו טיפול ניסיוני בתרופה AZT. וודרוף מתחיל לבצע מחקר בעצמו ומגלה כי תרופה זו לא רק שאינה עוזרת, אלא מחוללת נזקים. ובמקומה, הוא מתחיל לצרוך תרופות לא חוקיות בהמלצת רופא מקסיקני. הוא מתחיל לסחור בתרופות יחד עם רייאון, טרנסג'נדרית חולת איידס שפגש בבית החולים (ג'ארד לטו) ויחד הם הופכים לעסק רווחי. יחד עם העסקים מתפתחת ביניהם ידידות אמת. בהמשך וודרוף הופך סובלני יותר ומקבל את הקהילה הגאה.

וודרוף מנהל מלחמה משפטית בממסד התרופות האמריקאי ובקהילה הרפואית. תביעתו אמנם נדחתה אך סיפורו האישי הופץ ונחקק בתודעתם של רבים. סיפור שמראה כי למרות התחזית הקודרת הצליח לשרוד שבע שנים יותר ממה שנאמר לו באמצעות התושייה שנקט. סיפורו של רון בוים ברגישות רבה על ידי הבמאי ז'אן מארק ("קרייזי") וקטף שלושה פסלונים מוזהבים שאחד מהם הלך לראשונה בחייו ללטו. ג'ארד יפה התואר נכנס בטבעיות לדמות הטרנסג'נדרית. הוא שיווה להתנהגותו סממנים נשיים ועדינים שתרמו לאמינות דמותו והכימיה בינו לבין מקונוהי (שגם זכה בפסלון על תפקידו) מורגשת מאוד. בנוסף, על מנת לשוות לדמות מראה חולני, ירד לטו משקל רב ואף הרעיב עצמו בזמן הצילומים.