אין לי כוונה להפסיק להגיד את מה שאני חושבת: ראיון עם רננה רז

"מבחינת המקצוע - התפקידים שהציעו לי בגיל צעיר היו בסדר אבל עכשיו, דווקא עם ההתבגרות, זה יותר מעניין. אני חייבת להגיד שגיל ארבעים הפתיע אותי בכמה שטוב לי. יש הלימה בין הפנים לחוץ וכיף לחיות את החיים כשהפנים והחוץ נפגשים. בשנות העשרים את בשיאך מבחינת מראה, אבל אין לך מושג מי את מבפנים. בגיל שלושים הפנים מתעצב ובגיל ארבעים הרגשתי קליק", מסבירה בהתלהבות השחקנית, הרקדנית והכוראוגרפית רננה רז על המעבר לעשור החמישי בחייה. רז היא אישה עסוקה שמתמרנת בין מחויבותיה כאימא לשני ילדים קטנים (עומר בת ה-7.5 ומורי בן ה-2.5) לקריירה תובענית. למרות שלל תפקידיה, רבים מזהים אותה קודם כל כפרזנטורית הקמפיין של לשכת הפרסום הישראלית לחיסכון במים ("ישראל מתייבשת"). היא אף שיחקה בתפקיד הראשי סדרת הדרמה "המקום" ואף הקליטה בעבר אלבום עם להקתה. "מביך אותי כשמגדירים אותי כזמרת. אני אוהבת לשיר ואני שרה לא רע אבל אין לי שאיפות להיות זמרת", היא מספרת.

רז בת ה-40 היא פתח תקוואית במקור ותל אביבית בהווה. היא ילדת הסנדוויץ' מבין שלושה, לאם רבה רפורמית ואב איש שיווק שהתגרשו כשהייתה בת 18. בגיל שלוש התחילה להתפתח אהבתה לתחום הריקוד. גם חיידק המשחק קינן בה מגיל קטן. הוריה גרמו לה להבין שיש להגשים את היעוד בחיים ואם לא עושים מה שאוהבים, הופכים להיות אנשים אומללים. על תקופת הצבא היא פסחה לצערה, בשל רצונה להמשיך לרקוד, שהתנגש עם רצון הצבא. "היה לי חבל כי ניתן היה למצוא פתרון יצירתי, אפשר היה לתפור שירות שעושים בו משהו משמעותי למען המדינה ועדיין לא לוותר על משהו שעבדת עליו כל כך קשה כל החיים. ענין הגיל מאוד אקוטי בריקוד", היא מסבירה. היא רקדה בלהקתו של עידו תדמור ובקבוצת המחול של נועה דר. על מנת להתפתח במשחק ולא לקטוע את מסלול הריקוד, היא החליטה ללמוד תאטרון. לטענתה "המשחק אף פעם לא היה משהו זר מבחינתי גם במחול וגם העבודות שיצרתי – תמיד היו בעלי ממד תיאטרלי, אז זו לא הייתה תפנית".

[*]

(רננה רז ושירה האס מתוך הסרט "מראות שבורות". צילום: דניאל מילר)

מאז הספיקה ללמד באוניברסיטת חיפה ארבע שנים, להתחתן עם בחיר ליבה, אור מורן ולהקים אתו משפחה, לשחק בטלוויזיה בסדרות ("אהבה מעבר לפינה", "החצר"), בסרטים ("מינכן", "למלא את החלל", "ערומים"), לביים הצגות ("סיפורו של איש בודד", "השימוע") ולהעביר סדנאות ריקוד לילדים ולמבוגרים. היא אמנם עושה דברים שונים אך מבחינתה "חלק מנטיית הלב שלי היא לא לעשות משהו אחד אלא מספר דברים. כשאני יוצרת בעצמי זה תופס מקום אחר ויותר משמעותי מאשר כשאני משתתפת ביצירות של אחרים. אני אוהבת את המעברים בין להיות אחראית על משהו מאפס לבין לעבור לעמדה אחרת בו אני משרתת חזון של מישהו אחר", היא מסבירה.

את מרגישה שמאז שהפכת להיות אימא עשית ויתורים בקריירה לטובת האימהות? "אני לא מרגישה שעשיתי ויתורים בעיקר בגלל הבן זוג שלי, אבל כשילדתי את הבת שלי הרגשתי מרומה כי כל השיח שאומר שאפשר לפתח קריירה וגם להיות אימא – לא נכון. אני מרגישה שמהרבה בחינות לא ויתרתי על דברים בקריירה, אבל אני מודעת למחיר ששילמתי על זה. מבחינת האימהות, מבחינת עצמי, מבחינת הגוף שלי".

ראיינתי את רננה לרגל עליית סרטם הראשון של אמרי מטלון ואביעד גבעון, "מראות שבורות". מדובר בסרט חזק ומטלטל שמתאר את מערכת היחסים המורכבת בין אריאלה (שירה האס) ואביה, איש הצבא, גיורא (יפתח קליין), שמעניש אותה בחומרה על כל טעות שהיא מבצעת. צורת חינוך זו נובעת בעקבות טעות שביצע גיורא בעברו ולא הצליח לסלוח לעצמו על כך. מערכת יחסים עקומה זו נקטעת עקב טעות קטלנית שמבצעת אריאלה, עליה אינה נענשת על ידי אביה. מכיוון שהיא מרגישה תחושת אשמה כה חמורה, היא מחליטה להעניש את עצמה בצורה קשה וקיצונית. ועל הדרך היא מגלה את הסיבה להתנהגותו הקשוחה של אביה כלפיה.

בסרט, רז מגלמת את נאוה, אימה של אריאלה, דמות כנועה וצייתנית ששונה מרז הדעתנית. "כשקיבלתי את הטקסט של נאוה לא יכולתי לדמיין את עצמי בסיטואציה הזאת. גם של האישה הזאת וגם כאימא לשתי בנות שאחת מתבגרת. מצד שני, היה לי חיבור רגשי לסצנות שקיבלתי. האודישן היה מוצלח ובנוסף הבנתי שנאוה היא כל הדברים שבחרתי לא לעשות ולא להיות ויש בזה משהו מאתגר ומעניין מבחינתי להבין ולהעביר את הדמות באופן שיזדהו איתה ולא ישנאו אותה", מסבירה רננה על החיבור לדמות. "נאוה נשואה לגיורא מגיל צעיר. הם הכירו בתקופת צבא והיא קיבלה על עצמה את החוקיות וההיררכיה המשפחתית. היא אשת משפחה שהקדישה את חייה למשפחה והאמינה שככה המשפחה צריכה להיות. לכן, בחיים לא ניסתה לערער על אופן החינוך של גיורא את אריאלה".

כדי להתחבר לדמות, היא עשתה גוונים בשיער שיבגרו אותה. בנוסף, היא הייתה בהריון בתקופת הצילומים ולכן הגוף ההריוני בנוסף לבגדים הגדולים עזרו לה להתחבר לדמות הכנועה וחסרת עמוד השדרה שלא מערערת על התנהגותו של בעלה כלפי בתה. "הבטן ההריונית של חודש חמישי הייתה הגיונית ונתנה תחושה של אישה שילדה שני ילדים וחיה את החיים", היא מסבירה. כמו כן, בתה בסרט, שירה האס הזכירה לה את בתה ולכן החיבור הרגשי לדמות היה יותר קל.

רז הצטלמה לסרט לאחר פרק זמן לא קצר בו לא הצטלמה לז'אנר הקולנועי או הטלוויזיוני, אך היא לא חששה מכך. לדבריה, "המפגש עם עמרי ואביעד (הבמאים) היה מאוד טבעי. לכן משוכות של לחשוב שעבר הרבה זמן עבר מאז הצטלמתי לסרט – לא הרגשתי. אני מרגישה שלהצטלם ולעשות קולנוע על בסיס קבוע זה מנגנון שצריך לשפשף אותו. מצד שני ההפסקות האלה הכרחיות ואני לא מצפה שאנשים יקראו לי לסרטים ויצלמו אותי כשאני עסוקה בדברים שאני עושה. כשנוצרת הזדמנות ונוצר קליק זה מאוד משמח".

הסצנות שהיו לרננה הכי קשות לצילום היו סצנת המעיין, "היה בה קור מקפיא וזה היה עינוי סיני מבחינתי. וזו פעם ראשונה שחשבתי שאולי העובר קופא בפנים" ובסצנה שגיורא גוזר לאריאלה את המכנסים. כמו כן, הסרט גרם לה למחשבות על ההבדל בין חוקים וגבולות, גבולות ועונשים והענשה חינוכית ועדיין יש לה הבזקים לסרט כשהיא אומרת לבתה את המילה עונש. "אני מבינה כאימא שילדה צריכה גבולות, אבל יש הבדל בין גבולות לחוקים ואני מבינה שצריך לשחרר ולתת לה להבין לבד שתהיה תוצאה והיא תאלץ להתמודד איתה".

את נוטה להחצין את דעותייך הפוליטיות – בעקבות סערת רותם סלע את לא מפחדת להמשיך ולהציג את עמדתך?

"לא, אני רואה זאת בצורה הרבה פחות מסובכת. מבחינתי, אנחנו אנשים ויש לנו דעות ואין סיבה לא להביע אותן. לדעתי, ככל שיותר אנשים ישתפו בדעותיהם, במיוחד אנשים בעלי פרופיל ציבורי, אז זה יפסיק להיות ענין. בגלל זה, מאוד שמחתי שזה קרה עם רותם סלע ואני חושבת שהיא גם שינתה משהו אצל אנשים, רק חבל לי בשבילה על כל מה שהיא חטפה. אנשים לא מבינים שמשלמים מחיר גם כשלא פותחים את הפה. מבחינתי כל זמן שאנחנו מוכרזים מדינה דמוקרטית אין לי שום כוונה להפסיק להגיד מה אני חושבת".

[*]

(רננה רז בפרמיירת "מראות שבורות". צילום: דפי דלויה)

כרגע רז עסוקה עד מעל הראש בפסטיבל מחול בשם "אינטימה דאנס" שעולה בסוף יוני, אותו היא מנהלת אמנותית. בקרוב ישתתף סרט קצר בכיכובה בתחרות בפסטיבל סטודנטים . הסרט נקרא "לקרר את האמבטיה" ויצר אותו סטודנט בשם חן שחודה. "הסרט הוא חלום בלהות של כל הורה, שנפתח כשהבן שלי מת. הצילומים הסתיימו כשאני מותשת נפשית. כשעושים תפקיד כזה אין ברירה וחייבים להיכנס לזה. כשאתה טוטאלי לגבי משהו ונותן לו לעבור בגוף יש גם חוויית התעלות", היא מסבירה על בחירת התפקידים שהיא עושה.

עד כה התמקדה רננה ביצירה לתאטרון, ועכשיו היא עובדת לראשונה על רעיון ליצירה טלוויזיונית או קולנועית. בעתיד הרחוק היא מאמינה שתמשיך ליצור גם עד גיל שבעים, ואולי תהיה "ברישניקובה" (כמו הרקדן מיכאל ברישניקוב שמופיע בגיל שבעים). מה שבטוח זה שדור ההמשך שלה כבר בתהליך התהוות. בתה, בת ה-7.5, נוטה לכיוון המשחק ומשחקת באחד התפקידים במחזמר "אנני". "אני מסתכלת עליה מבחוץ והיא פשוט תופעה בעיני. היא משחקת כל כך יפה שזה פשוט מדהים אותי. זה בלתי נמנע שהיא תמשיך בתחום. אני רואה את הטלטלה הרגשית שהמקצוע יכול להביא ומצד שני אני רואה עד כמה היא טוטאלית - אם זאת הבחירה שלה, אז אני שמחה בשבילה", היא מספרת בחיוך רחב של אימא גאה ומאושרת.