זה מאוד לא מובן מאליו שנתנו לי צ'אנס, שמו עליי הרבה אחריות

"בוודאי שפחדתי אבל אני מתגבר על הפחד והולך קדימה. אם יקטלו, אז יקטלו. ברור שאני אקח את זה קשה – שמתי את הנשמה בדבר הזה. גם אם קוטלים אותך בתור שחקן זה קשה אבל אני כבר רגיל, זה בגלל שאני הולך רחוק ועושה דברים מאה אחוז. אגב זו הדוקטרינה של יבגני (אריה) –אל תעשה מה שכל אחד עושה. לך את האקסטרה מייל", מסביר בגילוי לב השחקן והבמאי יובל ינאי על ההחלטה להסתכן ולקפוץ לראשונה למים הקרים של עולם הבימוי של מחזות הזמר עם ההצגה "קליעים מעל ברודווי" שמוצגת בתאטרון גשר.

ינאי (42) מוכר בתעשייה כבר למעלה מעשור מתפקידיו כשחקן בתאטרון גשר ובשנים האחרונות בתאטרון בית ליסין, בטלוויזיה ("פלמ"ח") ובקולנוע ("לוויה בצהריים") וכמדבב סרטי אנימציה ("גשם של פלאפל"). אם השם לא מצלצל מוכר, אתם בוודאי מכירים את אשתו ב-12 השנים האחרונות, השחקנית מיכל שטמלר ("הסודות"). יובל גר כיום בגבעתיים עם מיכל ולהם שני ילדים. הוא העביר את תקופת ילדותו, מגיל חודשיים ועד גיל 12 בטורונטו שבקנדה ובגיל 12 חזר עם משפחתו להשתקע בהוד השרון. ההתאקלמות הייתה לא פשוטה כי הוא לא דיבר עברית בכלל. אבל למזלו "אני איש מצחיק וזה תמיד קונה את מקומך. אז הייתי ליצן הכיתה", הוא נזכר.

ינאי לא חלם להיות שחקן, הוא בכלל חלם להיות מוזיקאי. "כל החברים שלי נסעו לחו"ל והפכו להיות מוזיקאים מצליחים ולי לא היה כסף והיו לי עניינים של 'מוזיקה זה תחביב ולא מקצוע' אז הלכתי ללמוד הנדסת בניין. הייתי שם שבועיים ועזבתי. חברה שלי אמרה לי 'אתה נורא מצחיק – אתה מת על שחקנים, אולי תנסה לשחק?' ואז התקבלתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין", הוא מספר. במהלך לימודיו יבגני אריה (מייסד תאטרון גשר ז"ל) הגיע לראות אותו ואמר לו שבסיום לימודיו יגיע ל'גשר' ומאז הכול היסטוריה. ינאי שיחק בתאטרון גשר מאז 2007 ובשנים האחרונות משחק בתאטרון בית ליסין. "קצת לרענן את העסק. לא הפסקתי לעבוד בגשר. הם משפחה", הוא מספר עם חיוך.

[*]

(מתוך ההצגה "קליעים מעל ברודווי")

כעת חוזר יובל לתאטרון 'גשר' והפעם בכובע הבמאי ומביים עיבוד לסרטו הקומי של וודי אלן משנת 1994, "קליעים מעל ברודוויי", אותו מכנה יובל "מכתב אהבה לתאטרון". הסרט לוקח את הצופים למאחורי הקלעים של ברודווי. הם מתוודעים לדייוויד (אלון פרידמן) מחזאי צעיר שמנסה לקבל את הפריצה הגדולה שלו בברודוויי. לאחר שניק הגנגסטר (אלכסנדר סנדרוביץ') מסכים לממן את מחזהו החדש, הוא נקרע בין רצונו להפיץ את אמנותו לבין האילוץ ללהק את אוליב, בת זוגו של הגנגסטר (רות רסיוק). העניינים מסתבכים כששומר הראש של אוליב, צ'יץ', מגיע לחזרות ומתגלה כמחזאי גאון שעוזר לדייוויד לשכתב את המחזה. בקאסט מככבים גם אלון פרידמן ("הבועה"), מיקי לאון ("כפולים") ולנה פרייפלד ("כפולים"). זו לא ההפקה הראשונה שמביים יובל אך ברפרטואר זו פעם ראשונה. "הפקה בסדר גודל כזה – שמו עליי הרבה", הוא משתף. ההחלטה לבחור בינאי ולא בבמאים מוכרים אחרים קשורה להיכרותם אותו ולחיבורו לחומר. "רציתי בעבר להעלות את המחזה, עוד לפני גשר. זה מאוד לא מובן מאליו שנתנו לי צ'אנס. אני מת על זה וככה צריך כי דברים צריכים להתרענן בכל האספקטים במקצוע הזה. בתאטרון גשר מרעננים כל הזמן ותמיד היו נותנים הזדמנויות להמון במאים צעירים".

במקור ההצגה הייתה צריכה לעלות לפני כשלוש שנים עם הבמאי רפי ניב. הכל היה מוכן, אבל אז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. רק לאחרונה הוחלט להעלות את ההפקה מחדש ואת הגה הבימוי קיבל על עצמו ינאי חודשיים בלבד לפני. "אני לא בקיא עד הסוף בענייני התאטרון ולא מתעסק בזה. שאלו אם אני רוצה לביים ואמרתי כן. בתנאי שאני יכול לעשות זאת מההתחלה", הוא מספר.

קאסט השחקנים מורכב בחלקו מחבריך, איך היה לביים אותם?

"אמרתי להם בהתחלה – אני יודע הכל עליכם, אז אתם לא יכולים לחרטט אותי בשום צורה. מצד שני אני יודע איפה אני יכול למתוח אותם קצת כי אני מכיר לכל שחקן את האזורים שלו. לא באתי ממקום של 'אני הבמאי עכשיו' והמשחק שכולם משחקים שברגע שהם נהיו במאים אז יש פרסונה שהם בעיני רוחם רואים כבמאי. אז לא – קודם כל אני חבר אבל עדיין הבמאי, רק בקטע של יצירה משותפת. לקח להם שבוע-שבועיים להבין שאפשר לסמוך עליי ושאני יודע מה אני עושה".

למרות שהסרט הוא משנות התשעים, מבחינת ינאי הוא "חד משמעי רלוונטי". "זה מחזה שמדבר על מה שקורה בתאטרון, על אמנות וכל ההקרבה בשביל האמנות", הוא מסביר. בניגוד למתבקש, הוא לא צפה בסרט, אלא הסתפק בקריאת המחזה "פחדתי נורא שזה ישפיע עליי. לא רציתי להינעל על דברים, רציתי לבוא לזה טרי". ולמרות גל ההאשמות כלפי אלן לאחרונה, הוא לא רואה בעייתיות בהעלאת המחזה. "אני לא עוסק במחזה על וודי אלן והופך אותו לגיבור ומצדיק את מעשיו. יש את היצירה ויש את האמן ונפריד ביניהם אחרת לא נוכל להקשיב לשום שיר כמו אלביס פרסלי, הביטלס – כולם עשו דברים", הוא מסביר.

יש לך רקע מוזיקלי. אז למה לא הכנסת את המוזיקה למחזמר?

"הניגון המוזיקלי הוא של בוריס זימין – הוא המנהל המוזיקלי של הדבר. אבל זו עבודה משותפת. גם יש גבול למה שאני יכול לעשות בהפקה אחת והשירים עצמם הם כתובים. הם סטנדרטים נורא ברורים וקבועים של ג'אז – ובגלל שזה מחזמר מקבלים את השירים מראש. אלה השירים, זה לא שאתה יכול לבחור".

הקורונה דחפה את ינאי להמון כיוונים. הוא התחיל לימודי הנדסת אדריכלות וכיום הוא בשנתו השנייה וגם הספיק לכתוב תסריט יחד עם חבר. מדובר בתסריט קומי שמבוסס על ניסיונותיו להביא ילדים לעולם ומתמקד במספר זוגות. התסריט נלקח על ידי מפיק וכרגע הם בשלב של גיוס כספים. "זה קשה אבל יש סיטואציות קורעות מצחוק, אז אני מיד הולך לשם. גם בדמויות הכי דרמטיות - אם לא תמצא את ההומור, זה מדכא נורא וזו משימה שאני תמיד שם לי בדרמה", הוא מספר.

יובל נשוי למיכל שטמלר, שחקנית בתאטרון בית ליסין. לכאורה בעייתי זוג מאותו המקצוע, אך הוא לא רואה זאת ככה. "מה זה משנה? זה קשור לבנאדם – לא למקצוע. יש אנשים שלא מצליחים בתחומים אחרים ויש קנאה. ודווקא מהצד החיובי יש הבנה נורא גדולה – אם אני אומר שאני בשבוע טכני, היא יודעת ומתארגנת בהתאם וכנ"ל הפוך", הוא טוען.

[*]

(יובל ינאי. צילום: גנאדי שקולניק)

אתה מרגיש שעשית ויתורים בקריירה למען הילדים?

"אתה רוצה את הילדים. אתה רוצה את ההגבלה הזאת. זה לא שהשתעשענו כמו ילדים בני 16, ויצא ילד ועכשיו אני אנטור לו טינה לכל החיים. עבדנו נורא קשה להביא את הילדים האלה – רצינו אותם נורא אז אתה בא מלכתחילה ואתה אומר מה שזה ידרוש, זה ידרוש. אנחנו רוצים את זה. אין ספק שזה סופר קשה אבל שווה כל רגע. לא להישמע סקסיסט אבל אני לא אישה אז אני לא מוותר לא על השנת הריון ולא על השנת לידה ולא על השינוי הפיזי שזה עושה. איזה מחיר אני צריך לשלם? לא להתלונן אבות – אתם לא עובדים קשה כמו אמהות".

בימים אלה מצטלם ינאי לעונה השלישית של סדרת הנוער המצליחה "פלמ"ח" (בערוץ טין ניק לצופי Yes) בתור אמיל, יו"ר הועדה של אונסקו, אותו גילם בעונה השנייה לצד קאסט צעיר כמו עומר חזן, אברהם ארנסון ואלונה סער. "יש קאסט מהמם. הם נורא חמודים", הוא צוחק. "יונתן הבמאי מהמם (בר אילן) וכל כך בקיא בהיסטוריה וחשוב לו לספר את הסיפור. זו סדרה חשובה בעיני".

יובל הוא קומי באופי שלו ונוטה לקחת דברים בקלות: "אסור לקחת את זה קשה. אני מרגיש שאני באמצע של מה שקורה עכשיו. כשיצאתי מבית ספר למשחק היה רק רשת וקשת. והזמן עבר ופתאום יש יס, הוט, כאן, כל הרשתות החברתיות, נטפליקס. ואני כבר שמנדריק זקן. הצעירים נולדו לרשתות חבריות כשהכל פתוח". אם יש משהו שהוא מצטער עליו זה "שלא הלכתי על המוזיקה וזה יושב עליי כי יכולתי להיות. זה בוער בי מאוד ואני הולך לקראת זה". הפרויקט הבא לו הוא מייחל הוא "להעלות עוד מחזמר ולשלב את זה עם הידע המוזיקלי והידע התיאטרלי ולהתחיל להרים את זה עם דברים קצת יותר מוטרפים. לא במיינסטרים של מחזות הזמר", הוא משתף.

למועדים קרובים של ההצגה והזמנת כרטיסים >> לחצו כאן